ביאור:קהלת ב
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת ב)
|
סיכום הדברים בקיצור
שלמה בחן את ה"שְׂחוֹק" ואת שמחת ההוללות - התמסרות להנאות הגשמיות המכונה בימינו בידור או בילוי. הוא פוסל גישה זאת מיד (בפסוק ב) מכיוון שלאדם המחפש משמעות, אין סיפוק אמיתי בהנאה החולפת במהרה, ומשאירה אחריה רק תחושת ריקנות. לאחר מיכן הוא ניסה ללכת בדרך ביניים (בדומה לתפיסת אריסטו ובנת'ם): לטעום מהנאות העולם, אך במקביל להתנהג כאיש משכיל. כדרכם של המעמד הגבוהה והמשכיל בימינו הצוברים הון ומבקרים בתיאטרון ובקונצרטים, גם הוא עסק בטיפוח רכושו, אך ללא שעבר על החוק, וללא הידרדרות להוללות. הוא מציין שאכן זה גרם לו לאושר (פסוק י), אך לא להרגשה שהוא מצא את התכלית אותה הוא מחפש בחייו (יא). |
א אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: לְכָה נָּאאלך לי אֲנַסְּכָהאמסוך יין ואשתה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב, וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל. ב לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָלשהוא דבר של הוללות וקלות דעת, וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂהאמרתי: מה היא עושה? כמה זמן היא כבר מחזיקה?. ג תַּרְתִּיחיפשתי, ביקשתי בְלִבִּי לִמְשׁוֹךְ בַּיַּיִןשהיין ימשוך (כמו מושכות של סוס ועגלה) אֶת בְּשָׂרִיגופי אחריו, וְלִבִּיובו זמנית נסיתי שליבי יהיה נֹהֵג בַּחָכְמָה, וְלֶאֱחֹזיחד עם זאת שאני אוחז במושכות ב בְּסִכְלוּת, עַד אֲשֶׁרוניסיתי ללכת בשתי הדרכים האלו במקביל עד אשר אֶרְאֶה אֵי זֶה טוֹב לִבְנֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם, מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּיהֶםבימי חייהם הספורים. ד הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי, בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. ה עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. ו עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם, לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. ז קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִתעבדים שנולדו בביתי הָיָה לִי, גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם. ח כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּתודברים נדירים של מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת, עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹתעבדים ושפחות ששרים ומנגנים וְתַעֲנוּגֹתושאר דברי מותרות שמענגים בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹתוכן כלי רכב ומרכבות. ט וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם, אַף חָכְמָתִי עָמְדָהעזרה בכך לִּי. י וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּיהפרשתי והחסרתי מֵהֶם, לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּיואכן היה לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִימאמצי לאגור הון וְזֶה הָיָה חֶלְקִיהיה בעבר (היום הוא מבין שזה לא מועיל) החלק, התועלת שהיתה לי מִכָּל עֲמָלִי. יא וּפָנִיתִי אֲנִיוכאשר פניתי להסתכל בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
|
המשך הסיכום
הוא ניסה לסטות מעט לשני הכיוונים: לעסוק רק בלימוד חוכמה (שהוא סוג של איסוף: צבירת ידע), וכן להתמכר יותר להנאות החושים. מבין שתי האופציות עדיפה אמנם הנאת הלימוד, וכמובן שעדיף להיות משכיל מאשר טיפש, אך אם בוחנים את התכלית, שתי השיטות פסולות, שהרי בסוף כולם מתים: לאחר המוות אין תועלת גם לחוכמת האדם, כיוון שהיא נשכחת, וגם להון שאסף, שהרי אין לדעת למי יוריש אותו, אם בכלל. במיוחד אם כל החיים האדם נמצא בלחץ שעליו להספיק ללמוד ולהתעשר כמה שיותר לפני שימות. אמנם יש האומרים שאפשר גם ללמוד, גם להתעשר וגם להנות תוך כדי עשיה זאת, אך דבר זה נדיר ביותר (רוב העשירים חיים עם תחושה תמידית שהם צריכים להתאמץ להגדיל את רכושם). לסיכום: הרגשת סיפוק בחיים, איננה דבר שהאדם יכול להגיע אליה בכוחות עצמו - היא מתנה מהשמים. |
יב וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּתומאידך גם להתנסות במעשי שיכרות וטיפשות, כִּיוכן לדעת מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְבעתיד, אחרי שאמות אֵתוכן לדעת את אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּעשו בני האדם בעבר. יג וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת, כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. יד הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ, וְיָדַעְתִּי גַם אָנִיאבל גם ידעתי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּםלכולם (המוות). טו וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּהובמה חָכַמְתִּי אֲנִי אָזכששנינו נמות יוֹתֵר? וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶההחוכמה הָבֶל. טז כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִילוגם לכסיל לְעוֹלָם, בְּשֶׁכְּבָרכאשר יעברו הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְקריאה בצער: 'איך זה יתכן שהחכם והכסיל ימותו וישכחו באותו אופן!' יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל. יז וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים כִּי רַע עָלַיבעיני הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּי הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת כָּל עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שֶׁאַנִּיחֶנּוּשהרי אוריש אותו לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי. יט וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל וְיִשְׁלַט בְּכָל עֲמָלִי שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּיושאספתי בחוכמה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, גַּם זֶהלאסוף רכוש, שבסוף הרי מורישים אותו למישהו לא ידוע הָבֶל. כ וְסַבּוֹתִיהפכתי פני לדרך אחרת אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי, עַלביחס ל כָּל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כא כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן, וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹיתן לו את החלק שלו, של העמל, גַּם זֶהשאדם עמל ובסוף מפסיד את כל הונו לאדם אחר הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה. כב כִּי מֶה הֹוֶהיש לָאָדָם בְּכָלמכל עֲמָלוֹ וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ, שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כג כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים, וָכַעַס עִנְיָנוֹוכל עיסקו הוא בלהתרגז, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, גַּם זֶהאדם שעמל, גם אם רכושו נשאר בידו, הרי שאת כל חייו חי תחת לחץ הֶבֶל הוּא. כד "אֵין טוֹב בָּאָדָםלאדם אלא שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְהֶרְאָה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב בַּעֲמָלוֹ" - גַּם זֹהה'טובה' מפתגם זה שאנשים אומרים אותו רָאִיתִי אָנִי כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיאההנאה מלאכול מפרי עמלו של האדם. כה כִּי מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁימהר להשיג את מבוקשו חוּץ מִמֶּנִּייותר ממני (המלך), ועדיין אינני חש בטוב. כו כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס, לָתֵתכדי לתת לְטוֹבלאדם הטוב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, גַּם זֶהלסמוך על כך שאדם שנהנה מיגיע כפיו ירגיש שמחה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.
ביאורי פסוקים
יתרון האור מן החושך
קהלת ממחיש את יתרונה של החכמה במשל:
(קהלת ב יג): "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החשך"
כמו האור, המאפשר לאדם לראות ולתכנן את דרכו על הארץ, כך החכמה, מראה לאדם את העובדות כפי שהן ומאפשרת לו לתכנן את דרכו, כמו שכתוב בפסוק הבא: "החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך" ( פירוט ). כך פירש רשב"ם .
פירושים נוספים
יש מפרשים שמצאו במשל זה רמזים נוספים:
2. האור מפיק יתרון מן החושך - החושך מבליט את יתרונו של האור. כך גם החכמה מפיקה יתרון מן הסכלות - כשמשוים את חכמתם של החכמים לסכלותם של הכסילים, החכמה בולטת ומאירה יותר. הפסוק בא ללמדנו שיש תועלת בקיומה של סכלות בעולם, בכך שהיא מדגישה את יתרונה של החכמה.
3. כשאדם יוצא מחושך לאור - הוא מרגיש את האור בעוצמה גדולה יותר מאשר אדם שנמצא כל הזמן באור. כך, כשאדם יוצא מסכלות לחכמה, הוא מרגיש את החכמה בעוצמה גדולה יותר. הפסוק בא ללמד שיש תועלת בהתנהגות טפשית ו"סכלה" מדי פעם, כדי שהחכמה שבאה אחריה תהיה מודגשת יותר. בפרט, יש תועלת בעצבות, כדי שהשמחה שבאה אחריה תהיה גדולה יותר: " "העצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון. והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו, הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר, שעל-ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא-אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים... כדי ללמוד בשמחה אמיתית בה' הבאה אחר העצב. שיש לשמחה זו יתרון כיתרון האור הבא מן החשך דוקא..." " ( תניא חלק א כו, ע"פ הזוהר ; ראו גם בכל עצב יהיה מותר ) .
-
-
- אולם, לפי פירושים אלה קשה להבין את הקשר בין פסוקנו לבין הפסוק הבא .
-
4. מעט אור דוחה הרבה חושך; כך גם מעט חכמה יכולה לדחות הרבה סכלות: " "המוח שליט על הלב... בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו, שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו, שלא למלאות משאלות ליבו במעשה דיבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו אל ההפך לגמרי. ובפרט אל צד הקדושה, כדכתיב " וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך ". פירוש: כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו מאליו וממילא, כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי... מפני החכמה שבנפש האלהית שבמוח... שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה כנ"ל" " ( תניא חלק א יב ) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-09-24.
החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך
קהלת מתאר את היתרון העצום של החכם על הכסיל:
(קהלת ב יד): "החכם עיניו בראשו, והכסיל בחשך הולך; וידעתי גם אני, שמקרה אחד יקרה את כלם"
למרות שלחכם יש יתרון גדול על הכסיל, בכל זאת יש מקרים שפוגעים גם בחכם וגם בכסיל באותה מידה.
אבל מה בדיוק היתרון של החכם על הכסיל? החכם עיניו בראשו , אבל גם לכסיל יש עיניים בראש! הכסיל בחושך הולך , אבל גם החכם לפעמים הולך בחושך!
נראה שהמילה ראש כאן משמעה הליכה מקדימה, כמו ב (דברים כ ט): "והיה ככלת השטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות בראש העם".
החכם, עיניו בראשו = אצל החכם, העיניים הולכות קדימה, לפני כל שאר האיברים; החכם מתחיל כל פעולה בהסתכלות והתבוננות במציאות, בבדיקה אובייקטיבית של העובדות.
אבל הכסיל, בחושך הולך = הכסיל מתעלם מהעובדות, הוא לא מתעניין במציאות, הוא "חי בסרט", חי בחלום כאילו שעכשיו לילה.
ולמרות הכל, לפעמים מקרה אחד יקרה את כולם = יש מקרים שאי אפשר לחזות מראש כדי להיזהר מהם, גם אם בודקים בשבע עיניים את כל העובדות.
פירושים נוספים
2. ייתכן שה"עיניים" מסמלות לא ראיה של עובדות ומציאות אלא ראיה של התוצאות האפשריות של כל פעולה, כדברי חז"ל " "איזהו חכם ? הרואה את הנולד" " (אבות ד) .
3. ובתורת הסוד, ה"ראש" מסמל את השכינה: " "תנן: לא יהך בר נש בגילוי' דרישא ארבע אמות. מאי טעמא? - דשכינתא שריא על רישיה. וכל חכם, עינוהי ומילוי ברישיה אינון, בההוא דשריא וקיימא על רישיה" " (ראו זוהר פרשת בלק, תניא חלק א לה ) . ישנו איסור ללכת בגילוי ראש, כי השכינה נמצאת למעלה מראשו של האדם. ו"החכם עיניו בראשו" - החכם תמיד מסתכל על השכינה שנמצאת מעל לראשו.
פסוקים נוספים
ראו פירושים נוספים על הפסוק הקודם: "יש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החשך" ( פירוט ).
מצאנו משל דומה לגבי הרשעים, (משלי ד יט): "דרך רשעים כאפלה , לא ידעו במה יכשלו"( פירוט ).
ולגבי הכסילים, (משלי יז כד): "את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ"( פירוט ).
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-06-16.
הערות
- "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים" (פסוק ה) - יש שטענו כי לשונו של ספר קהלת לא מתאימה לתקופת שלמה המלך ולמשל הביאו את המילים "פרדס", "זמן" ו"פתגם" שמקורן בשפה הפרסית כראיה לכך שהספר נכתב בתקופת בית שני (לאחר גלות בבל בה הושפעו ישראל מהשפה הפרסית). כנגד טענה זאת אפשר לאמר על פי משלי כה א שחזקיה וסיעתו ערכו את ספר קהלת, ותוך כדי כך הכניסו בו מילים מתקופתם לצורך תוספת ביאור.