ביאור:קהלת ה
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת ה)
|
סיכום הדברים בקיצור
במקום להקשיב לדברי חכמים ולברר בדרך זו את תכלית העולם, יש כאלו שבכל פעם שהם נתקלים ברוע הם באים בטענות לה' (פסוק א ופסוק ז). אותם אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מה' כיצד צריך העולם להתנהג, ולכן הם גם נוטים לנדור ולחייב את עצמם למעשים שה' לא ביקש. קהלת מסביר שיש לסמוך על ה' ששומר על העולם, וגם לגבי נדרים, אם הנדר נובע מתחושה שמצוות ה' לא מספיקות, יש להמנע ממנו. |
א אַל תְּבַהֵלתהיה בהול, נחפז עַלבנוגע להוצאת דבר מ- פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִיםכלפי ה', בטענות אליו, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ב כִּי בָּאכמו שבא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָןעם הרבה עיניינים מעורבים בו (בחלומות יש הרבה דברים לא ברורים), וְקוֹלכך דבריו של ה- כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִיםכוללים הרבה עיניינים לא קשורים (והזהר שלא תדבר כמו הכסיל). ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹלתת את מה שהבטחת (דברים כג, כב), כִּי אֵין חֵפֶץה' איננו חפץ בַּכְּסִילִיםשמבטיחים ואינם מקיימים, אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. ד טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. ה אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיאלהביא חטא אֶת בְּשָׂרֶךָעל גופך (כאשר לא תקיים את הנדר), וְאַל תֹּאמַרכדי שלא תצטרך להתנצל לִפְנֵי הַמַּלְאָךְשליח ה' שיבוא להעניש אותך כִּי שְׁגָגָה הִיאנדרת בטעות, לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. ו כִּי בְרֹבהרי הרבה דברים שאנשים אומרים הם כמו דברי חלומות והבלים חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה, כִּיאל תעסוק בהם, אלא אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. ז אִם עֹשֶׁק רָשׁאתה רואה שעושקים את העניים, וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶקוגוזלים את זכויותיהם תִּרְאֶה בַמְּדִינָה - אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץרצון ה', כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵרמעל כל שומר, יש אדם מעליו ששומר עליו (כך גם ה' משגיח על הדיינים) וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.
|
סיכום הדברים בקיצור
אין לראות בתאוות הממון את התכלית מהסיבות הבאות:
מסקנה: יש לשמוח בפרנסה פשוטה וקבועה, כמו חקלאות. האושר לא מגיע עם העושר, אלא רק כמתנה משמים. |
ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץשל עבודת האדמה בַּכֹּלמכל העסקים האחרים (היא) הוּא, מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָדמי ששולט על שדה מעובד הרי הוא כמלך.
- ט אֹהֵב כֶּסֶף - לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף,
- וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹןשאוהב לאגור הרבה תבואה - לֹאלא ישבע תְבוּאָה,
- גַּם זֶהלהרבות שדות ותבואות יותר מהנצרך הָבֶל.
י בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָיצטרך להאכיל הרבה פועלים ועבדים, וּמַה כִּשְׁרוֹןהתועלת בעושר לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם (ראית) רְאוּת עֵינָיורק זה שהוא רואה את עושרו הרב (שהרי אינו יכול להנות מהכל בעצמו). יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִםבין אם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.
יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָהמחלה רעה, שאין לה מרפא רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיושבעליו שמר ואגר לְרָעָתוֹוהעושר רק גורם לו רעה. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָעמאיזושהי סיבה, וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָהכלום להוריש לבנו. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם, יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂאיקח עימו בַעֲמָלוֹמפרי עמלו שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹשיוכל להוביל עימו לעולם הבא.
טו וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה: כָּל עֻמַּתכלעומת, בדיוק כמו שֶׁבָּא, כֵּן יֵלֵךְ, וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַשהרי כל מה שעמל היה לרוח, לשוא. טז גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵלכמו העניים שאין להם כסף לנרות, כך גם הוא חי בחסכנות וקמצנות, וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹוהיו לו מחלות וָקָצֶףוכעס.
יז הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹבהדבר שנראה לי שטוב לעשות (בניגוד ל"רעה חולה"), אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי (חיו) חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים, כִּי הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹונתן לו שליטה על רכושו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאתולקחת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ, זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּריזכור תמיד שימי חייו הם לא מרובים אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּיוגם יזכור ש הָאֱלֹהִים מַעֲנֶהמשמח אותו בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.
