ביאור:איכה ה
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י
מהדורות נוספות של איכה: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ (הביט) הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ. ב נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. ג יְתוֹמִים הָיִינוּ (אין) וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. ד מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּאת העצים שהיו שלנו (לצורך חימום או בישול), כעת בִּמְחִיר יָבֹאוּ. ה עַל צַוָּארֵנוּבזמן שהעול הכבד על צוארינו נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ (לא) וְלֹא הוּנַח לָנוּ. ו מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָדהושטנו את ידינו בבקשה לעזרה, אַשּׁוּרוממלכת אשור ביקשנו לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. ז אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ (אינם) וְאֵינָםומתו בלי לסבול מעוונותיהם (כך גם טענו ישראל בירמיהו וביחזקאל) (אנחנו) וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ. ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵקמושיע אֵין מִיָּדָם. ט בְּנַפְשֵׁנוּבסכנת נפש נָבִיא לַחְמֵנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶבסכנת חרבם של השודדים ב הַמִּדְבָּר. י עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּהתחממו מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹתקדחת ה רָעָב. יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּהאויבים עינו אותן, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה. יב שָׂרִים בְּיָדָםבידי האויבים נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּכובדו (כנגד 'והדרת פני זקן' בויקרא יט, לב). יג בַּחוּרִים טְחוֹןאבני ריחיים כבדות נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץבסחיבת עצים כבדים כָּשָׁלוּ. יד זְקֵנִים מִשַּׁעַרמלשבת בשער העיר (ולשפוט את העם) שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם. טו שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ. טז נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ. יז עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. יח עַל הַר צִיּוֹןכינוי להר הבית, הר המוריה שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ. {פ}
יט אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר. כ לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים? כא הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ (ונשוב) וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. כב כִּי אִםגם אם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּהרי שכבר הענשת מספיק וכעסת עָלֵינוּ עַד מְאֹד. (ונוהגים בקריאת המגילה בציבור לאמר שוב את פסוק כא, כדי לסיים בעניין טוב: הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם. - כך גם בסוף ישעיהו, מלאכי וקהלת)
