ביאור:שיר השירים ה
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של שיר השירים ה)
-
- א בָּאתִיהדוד מסכים לבקשת הכלה מהפסוק הקודם לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִיליקטתי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִימצמחי המור והבשמים, אָכַלְתִּי יַעְרִידבש פירות עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִיחלב, אִכְלוּ רֵעִיםהחברים המוזמנים לחתונה, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. {ס}
- א בָּאתִיהדוד מסכים לבקשת הכלה מהפסוק הקודם לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִיליקטתי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִימצמחי המור והבשמים, אָכַלְתִּי יַעְרִידבש פירות עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִיחלב, אִכְלוּ רֵעִיםהחברים המוזמנים לחתונה, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. {ס}
- ב אֲנִיהרעיה מספרת לבנות ירושלים: יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵרחולם, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵקדופק על הדלת שלי ואומר:: "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִיתמימה ושלמה, ללא מום, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻּצּוֹתַישערותי נרטבו מ רְסִיסֵי לָיְלָה".
- ג פָּשַׁטְתִּיהיא עונה שאיננה יכולה לפתוח כי פשטה אֶת כֻּתָּנְתִּי - אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי - אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵםאלכלך אותם כשאקום מהמיתה ללכת אל הדלת.
- ד דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹרדרך חור קטן שהיה בדלת וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו.
- ה קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ מוֹרשסכה בו את ידיה לפני שהלכה לישון וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹרנטפו מור עֹבֵרנוזלי (שרף המור שהומס בשמן) עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל.
- ו פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָרבינתיים הלך ונעלם, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹכשניזכרתי בבקשתו שאפתח לו את הדלת, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי.
- ז מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִיכי חשבו שהיא הולכת בלילה לבד לדבר עבירה, נָשְׂאוּלקחו אֶת רְדִידִימעילי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.
- ח הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ - שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי.
-
- ט מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹדבנות ירושלים שואלות אותה: במה עדיף דודך? ואיך נזהה אותו? הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ?
-
- י דּוֹדִי צַחלבן וְאָדוֹםולחייו אדומות, דָּגוּלבולט למרחוק מֵרְבָבָהאפילו בין 10000 אנשים.
- יא רֹאשׁוֹ כֶּתֶםטהור כמו זהב פָּזגם כן סוג של זהב, קְוּצּוֹתָיושערותיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב.
- יב עֵינָיו כְּיוֹנִיםבאותה לשון שהדוד שיבח אותה (א, טו) עַל אֲפִיקֵיהמתרחצות על נהרות מָיִם, רֹחֲצוֹתשהן לבנות כאילו רחצו בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאתהמקום ממנו ממלאים השואבים את המים.
- יג לְחָיָוהזקן הצומח על לחייו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂםשיחי בושם מִגְדְּלוֹתמקום בו מגדלים מֶרְקָחִיםבשמים, שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵרנוזלי.
- יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁבאבן יקרה (מאבני החושן - שמות כח, כ), מֵעָיו עֶשֶׁתגוש מוצק שֵׁןהעשוי משן הפיל, שנהב מְעֻלֶּפֶתמכוסה סַפִּירִיםאבן יקרה (גם היא מאבני החושן).
- טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁאבן שיש מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָזבסיסי זהב, מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹןכמו ארז מארזי הלבנון, בָּחוּר כָּאֲרָזִים.
- טז חִכּוֹפיו מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.
ביאורי פסוקים
פסוק ח
