ביאור:קהלת יב
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת יב)
|
סיכום הדברים בקיצור
המשך לפרק הקודם: יש לפעול ולנצל את החיים, ולחזור בתשובה כל עוד אנו צעירים, כי בימי הזיקנה כבר אין כח לעשייה. ובודאי שיש לעשות זאת לפני שיגיע יום המוות. הוא מסיים במה שפתח את הספר - הכל הבל. אם כי עכשיו, לאחר כל מה שחקרנו, ברור שגם אם לעולם לא נגלה את התכלית לכל דבר, עלינו להיות טובים ולמצות את החיים. |
א וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁרכל עוד לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָהקשים, ימי הזיקנה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץשום משאלות (לזקן, מרוב תשישותו, אין מאוויים). ב עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁםגם לאחר שהם מורידים גשם, ובדרך כלל הם מתפזרים, בזיקנה החיים חשוכים כל הזמן. ג בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּירעדו שֹׁמְרֵי הַבַּיִתבהשאלה: הידיים, וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִלמשל לרגליים, וּבָטְלוּהפסיקו לעבוד הַטֹּחֲנוֹתהנשים שעוסקות בגריסת גרגרי דגן, ובהשאלה: השיניים כִּי מִעֵטוּהתמעטו, רוב השיניים נשרו, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹתהמסתכלות דרך החלונות, ובהשאלה: העיניים. ד וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּקדלתות החנויות בשוק, ובהשאלה: השפתיים בִּשְׁפַלבזמן הנמכת ה- קוֹל הַטַּחֲנָהשל טחנת הקמח, והשאלה הפה (קולו נחלש), וְיָקוּםיתעורר משנתו (שאיננה עמוקה) לְקוֹל הַצִּפּוֹר, וְיִשַּׁחוּישפל, יחלש קולן כָּל בְּנוֹת הַשִּׁירשל כל המזמרות, כלומר השמיעה של הזקן איננה טובה, ונדמה לו שהמזמרות הנמיכו את קולן. ה גַּם מִגָּבֹהַּמעליה קשה, הזקנים יִרָאוּ, וְחַתְחַתִּיםומבורות בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץינוע על ידי הַשָּׁקֵדמקל הליכה העשוי מעץ השקד, וְיִסְתַּבֵּליתקמר גבו הֶחָגָבכמו שנראה החגב וְתָפֵרתחדל הָאֲבִיּוֹנָהפרי שיח הצלף המתפקר לאחר שהוא מבשיל. ובהשאלה: ביטול התאבון, כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, וְסָבְבוּוכבר מסתובבים בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים. ו עַדשמח בבחרותיך... עד... אֲשֶׁר לֹא (ירחק) יֵרָתֵקינתק חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץותתגלגל ותשבר גֻּלַּת הַזָּהָבקערה שהיתה תלויה בחוט לתקרה, ועליה הניחו נרות, וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַליד המעין ממנו לוקחים מים בכד וְנָרֹץויורד הַגַּלְגַּלכלי חרס, מעין כד אֶל הַבּוֹרבור המים. והנמשל בפסוק הבא:. ז וְיָשֹׁב הֶעָפָרגוף האדם העשוי מעפר (בראשית ג יט) עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
ח הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל. ט וְיֹתֵרומלבד זאת שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם, וְאִזֵּןהאזין לחכמים וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה. י בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץבעלי ערך, וְכָתוּב יֹשֶׁרוספרים העוסקים בדברי יושר דִּבְרֵי אֱמֶת. יא דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹתהם כמו מקל עם ברזל בקצהו, המשמש לזרז את הבהמות ולכוון אותם בדרכם, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִיםוכמו מסמרים תקועים, סוג של דורבנות בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹתדברים שאספו החכמים, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. יב וְיֹתֵר מֵהֵמָּהמדברי החכמים שנאספו בספר זה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹתמלעשות סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַגכי קריאה (בקול) בספרים אלו הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂרהיא רק מעייפת את הגוף.
יג סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶהמעשים טובים הם תכלית האדם כָּל הָאָדָם. יד כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַלאפילו על כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹבוה' ישפוט אם טוב עשה האדם וְאִם רָע.
סוף דבר, הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם.
ביאורי פסוקים
איזון בדברי קהלת
איך ייתכן שיש כל כך הרבה אנשים שמדברים בשם אותם ערכים (למשל "ערכי היהדות", או להבדיל "ערכי הדמוקרטיה") ובכל-זאת מגיעים למסקנות שונות ואף מנוגדות? האם חלק מהם משקרים או טועים? לא בהכרח; ייתכן שהניגודים ביניהם נובעים מכך שיש להם סדרי עדיפויות שונים. כולם מייחסים חשיבות לערכים אלה, אבל כל אחד מסדר את הערכים בצורה שונה.
מכיוון שסדרי עדיפויות שונים עשויים להביא למסקנות מנוגדות, היה אפשר לצפות שכל אחד יגדיר בצורה ברורה מה הם סדרי העדיפויות שלו; אולם, למרבה הצער, רוב האנשים אינם נוהגים כך; הרבה יותר קל להציג רשימה יפה של ערכים שכולם מסכימים שהם חשובים (כגון: "שלטון החוק", "שלום", "צדק חברתי", "ארץ ישראל"), ולא להתייחס לשאלות 'קטנוניות' בסגנון "מה תעשה אם שניים מתוך הערכים שלך יתנגשו?" או "מה תעשה אם לא יהיה לך תקציב לממש את הכל?"; הרבה יותר קל לקלל את הממשלה על כך שהיא לא מממנת תרופה יקרה לחולי סרטן מסכנים, מאשר לקבוע כללים שיעזרו לנו להחליט - כמה כסף צריך להשקיע בקניית תרופות, וכמה כסף צריך להשקיע במחקר עתידי שימנע מחלות נוספות. הרבה יותר קל לקרוא לכולם לבוא להפגנות למען מטרה מסויימת, מאשר לקבוע כללים שיעזרו לנו להחליט, כמה זמן צריך להשקיע בהפגנות מסוג זה, וכמה זמן צריך להשקיע בהפגנות אחרות, או בפעולות צדקה אחרות, או בטיפול במשפחה.
זו, אולי, הסיבה, שבסוף ספר קהלת, באחד הפסוקים שמסכמים את מפעליו הגדולים של שלמה המלך בתחום החכמה, יש משפט שמדבר על איזון:
קהלת יב ט: "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה"
איזן מלשון "מאזניים" (שניהם מהשורש אזנ): שלמה חקר ושקל את הערכים השונים, כדי למצוא את סדר העדיפויות הנכון ביניהם.
יש אנשים, שכאשר הם נשאלים לגבי סדר העדיפויות שלהם, הם עונים "אין צורך לקבוע סדרי עדיפויות, כי אין שום סתירה בין הערכים שלנו, כולם טובים, וכל ערך תורם למימושם של הערכים האחרים". שלמה המלך, כנראה, לא חשב כך. הוא אמר, למשל (משלי יז א): "טוב פת חרבה ושלווה בה, מבית מלא זבחי ריב", כי הוא ידע, שעלולה להיות סתירה בין בית מקדש שמקריבים בו זבחים רבים, לבין שלוה ושלום ; וכשהוא אמר (משלי טז ח): "טוב מעט בצדקה, מרוב תבואות בלא משפט", הוא רמז, שעלולה להיות התנגשות בין ניסיון להשיג רכוש רב, גם כשהוא מיועד למטרות של צדקה, לבין שמירה על המשפט , וישנן דוגמאות נוספות.
אנחנו רק בני אדם; יש לנו זמן מוגבל, כוחות פיסיים מוגבלים וכוחות נפשיים מוגבלים; ולכן, תמיד יהיו התנגשויות בין ערכים, ותמיד נצטרך לבחור. אנשים רבים בימינו מתעלמים מהתנגשויות אלה, כי נוח להם יותר להציג את הערכים שלהם בצורה חדה וברורה, בלי להיכנס לפרטים המעשיים. אולם, מי שרוצה להציג השקפת עולם שיהיה אפשר גם לממש אותה, חייב לרדת לפרטים ולקבוע סדרי עדיפויות ברורים ומנומקים.
פירושים נוספים
1. פירשנו איזן מלשון איזון כפות המאזניים, ע"פ פירוש ששמעתי מהרב דוד קליר.
2. ויש שפירשו איזן מלשון אֹזֶן שהיא כמו ידית: " "ואזן - עשה אזנים לתורה, כקופה זו שאין לה אזנים לאחוז בה ובא ועשה לה אזנים; שתיקן עירובין לסייג שמירת שבת, ותיקן נטילת ידים סייג לטהרה, וגזר על השניות סייג לעריות" " (רש"י) .
-
-
- אולם, בלשון המקרא לא משתמשים במילה "אוזן" כדי לציין בליטה שמחזיקים בה, אלא במילה יד .
-
3. ויש שפירשו איזן מלשון האזנה והקשבה: " "נתן אזניו ולבו לחקור ענייני העולם ואת החכמות ותיקן ספר משלי" " ( רשב"ם , ודומה לכך תרגמו בתרגום החברה היהודית " "pondered" ", ו בתרגום המלך ג'יימס : " "gave good heed" ") .
4. ויש שפירשו איזן מלשון גרימת האזנה לאחרים: " "האזין את העם חכמה" " ( ר' ישעיהו מטראני ) .
-
-
- אך לפי זה יש כפילות בפסוק, כי כבר בתחילת הפסוק נאמר שהוא "לימד דעת את העם".
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-01.
