העלם בלב בני האדם

קהלת ג י-יא: "רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם - מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף."

ה' את הכל עשה יפה בעתו -

מהו ה"עֹלָם" שנתן ה' בלב בני האדם? המפרשים הציעו לכך פירושים שונים ואף מנוגדים:

א. עולם = נצח

בלשון המקרא, המשמעות העיקרית של המילה עולם = נצח ; לפי זה, אפשר לפרש:

1. "ה' נתן בלב בני האדם את הנצח", כלומר, ה' נתן לבני האדם את האשליה שיחיו לנצח; הם לא יודעים את התוכניות של ה' לגביהם, לא יודעים מתי ימותו. והאשליה הזאת היא דבר "יפה בעתו", כי רק בזכות האשליה הזאת, אנשים עושים תוכניות ופרוייקטים לטווח ארוך (ע"פ אבן עזרא) ."בני האדם חיים כאילו שלעולם לא ימותו, ואז מתים כאילו שמעולם לא היו בחיים" (פתגם עממי) .

2. ה' "נתן בליבם את האידיאה של הנצח... השאיפה להקיף ברוחו את הנצח ולקשור בו את מפעל חייו... אלא שהאדם, בן עתו הקצרה, אינו יכול להשיג ולהבין... את קביעת מפעלי חייו ומקריהם כל אחד בעתו... לא את הראש ולא את הסוף, לא את הסיבה ולא את התכלית... הכרת הנצח גזלה את כל טעם עמלו, קיומו ותכליתו בהווה" (ש. ל. גורדון) , כלומר, בגלל שאנשים מנסים לעשות תוכניות לטווח ארוך, לעולם, הם לא מבינים את הטעם שבדברים שה' עושה עכשיו, בהווה, לא נהנים מהיופי של כל דבר "בעתו".

3. הפסוק מדבר על שתי השאיפות של האדם - השאיפה לחיות לעולם, והשאיפה לדעת ולהבין את מעשי ה'; שתי שאיפות שמתבטאות בשני העצים האסורים בגן עדן - עץ החיים ("ואכל וחי לעולם") ועץ הדעת טוב ורע. ה' נתן בלב בני האדם את שתי השאיפות הללו, אך מנע מהם לממש אותן (ע"פ "דעת מקרא", בסוף ההערה) .

ב. עולם = יקום

בלשון חז"ל ובלשון ימינו, המילה "עולם" מציינת את היקום שאנחנו חיים בו. לפי זה:

4. "גם את חכמת העולם, אשר נתן בלב הבריות, לא נתן הכל בלב כל אחד ואחד, אלא זה קצת וזה קצת, כדי שלא ימצא האדם את כל מעשה הקב"ה לדעת אותו, ולא ידע את עת פקודתו ובמה יכשל, כדי שיתן לב לשוב, שידאג ויאמר היום או מחר אמות... ולכך כתוב כאן העלם חסר, לשון העלמה, שאם ידע האדם יום מיתתו קרוב, לא יבנה בית ולא יטע כרם; לכך הוא אומר שהכל יפה עשה בעתו, זה שיש עת למיתה דבר יפה הוא שסומך האדם לומר שמא עדיין עת מיתתי רחוק ובונה בית ונוטע כרם, וזו יפה שנעלם מן הבריות;" (רש"י) , ובדומה לכך: " "He hath made every thing beautiful in its time; also

He hath set the world in their heart, yet so that man cannot find out the work that G-d hath done from the beginning even to the end" . " ( מפרשי החברה לפרסומים יהודיים ) ; ה' נתן לבני האדם את כל החכמה הדרושה כדי להבין את התבל, אבל הוא עשה זאת באופן שאף אדם יחיד לא יוכל לדעת את הכל.

5. "... נתן הקב"ה בלב האדם, לשמוח בשעת הרווחה, לבנות בית, וליטע כרם, ולשמוח במה שרואה בעולם דברים של שמחה; והעלים מהם, שאינו מחשב בשעת שמחה מה שיהיה בסוף.. שלא ימצא האדם מראש מעשה מה יהיה בסופו, שאילו ראה מראש מה יהיה בסוף, לא היה שמח" ( ר' יוסף קרא ) , כלומר, ה' נתן לאדם לראות את התבל כפי שהיא עכשיו, ולא לחשוב על העתיד.

6. "גם עניין העולם והבליו נתן בלבם של בני אדם לעסוק בו, ומה גורם להם שהם מתעסקים בענייני העולם ובהבליו?... מפני שאינם מוצאים מבינים ומכירים את המעשה אשר עשה הא-להים מראש ועד סוף, שאם היו מבינים ומכירים, היו רואין שאין יתרון בעולם הזה, ופורשים מלהתעסק בו" ( ר' ישעיהו מטראני ) ; ה' נתן לאדם את הרצון להתעסק בענייני "העולם הזה", בענייני החומר, ולא לחשוב על חיי הנצח;

7. וייתכן שיש לקרוא את הפסוק, בניגוד לטעמים: את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם: ה' עושה כל דבר בזמן הראוי לו, וגם את העולם לא ברא בבת אחת אלא בשישה ימים - כל בריאה ביום אחר; ויש כאן מסר לאדם, שיעשה גם הוא כל דבר בזמן הראוי, (קהלת ג א): "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם"( פירוט ).

• אולם, לפי זה לא ברור המשך הפסוק נתן בליבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף.

ג. עלם = הסתר

השורש "עלם" מציין, בלשון המקרא, גם העלמה והסתרה ; הוא מופיע במשמעות זו גם בספר קהלת, בפסוק האחרון, (קהלת יב יד): "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע". לפי זה אפשר לפרש ש:

8. ה' העלים והסתיר מהאדם את יום מותו (רש"י, הובא למעלה) , או שה' העלים מהאדם את סופם של המעשים שהוא עושה, כדי שישמח בעשייתם (ר' יוסף קרא, הובא למעלה) .

9. ה' העלים והסתיר מהאדם את התכלית הכוללת של הבריאה, כך שהאדם לא יכול לדעת מה המטרה של בריאת העולם מתחילתו עד סופו, אלא רק להתמקד בתפקיד הפרטי שלו במסגרת הבריאה, ְשהוא, על-פי המסקנה הסופית של הספר, קהלת יב יג-יד: " "סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע; אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא, וְאֶת מצותיו שְׁמוֹר" ", כִּי זֶה כָּל הָאָדָם; כִּי אֶת כָּל" "מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע" " (ע"פ רן עבודי) .

10. ה' העלים והסתיר מהאדם את העֵת הנכונה לעשות כל דבר. הדברים עומדים בניגוד לתחילת הפרק: "לכל זמן ועת לכל חפץ". תחילת הפרק היא דברי החכמים המסורתיים, האומרים "אם תעשה כל דבר בזמן הנכון - תצליח". קהלת עונה באירוניה: "כן, אתם צודקים, יש רק בעיה אחת - ה' העלים מאיתנו את הזמן הנכון... אנחנו לא יודעים מהו הזמן הנכון לעשות כל דבר" (ע"פ פרופ' יעקב קליין) .