ביאור:שמואל א ב
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
מהדורות נוספות של שמואל א: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר: עָלַץשמח לִבִּי בַּיהוָה רָמָה קַרְנִיגבהה הקרן שלי (כמו של חיה מנגחת), כלומר, גבר כוחי בַּיהוָהבעזרת ה', רָחַב פִּיהפה שלי כביכול התרחב כך שיכולתי לצחוק אל אויבי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. ב אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָחוץ ממך אף כח עליון, וְאֵין צוּרסלע שאפשר לחסות בו כֵּאלֹהֵינוּ. ג אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּלדבר גְּבֹהָה גְבֹהָהדברים גבוהים ונכבדים מאוד כלפי עצמכם יֵצֵאכי אז כאילו יצא עָתָקשוחצנות מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹתעושה מעשיו במחשבות עמוקות יְהוָה (ולא) וְלוֹ נִתְכְּנוּנערכו ותוכננו מראש עֲלִלוֹתכל מעשיו. ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּיםנשברה, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּחגרו, לבשו חָיִלכֹח. ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶםעשירים, שיש להם הרבה לחם לשבוע ממנו נִשְׂכָּרוּנאלצו לעבוד כשכירים וּרְעֵבִים חָדֵלּוּהפסיקו להיות רעבים ולעבוד קשה עַדוכך גם התהפכו היוצרות לגבי חנה ופנינה: עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִיםודוקא מי שהיו לה הרבה בנים הפכה ל אֻמְלָלָה. ו יְהוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹללמיתה וַיָּעַל. ז יְהוָה מוֹרִישׁמרושש, גורם לעוני וּמַעֲשִׁיר, מַשְׁפִּיל אַףוגם מְרוֹמֵם. ח מֵקִים מֵעָפָר דָּלאת העני מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִיםאנשים מכובדים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵםיתן להם כנחלה, כירושה, כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץעמודי הארץ, הרים גבוהים וַיָּשֶׁתפָרָס, מָתָח עֲלֵיהֶם תֵּבֵלאת כל הארץ. ט רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּיכרתו, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. י יְהוָה יֵחַתּוּישברו מְרִיבָוהקמים לריב איתו, עָלָועל כל מריביו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵםירעים, יגער, יְהוָה יָדִין אַפְסֵיאת יושבי כל קצוות ה- אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶןראה פירוש בפסוק א מְשִׁיחוֹשל מלכו המשוח בשמן. {פ}
יא וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה עַלאל בֵּיתוֹ, וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת יְהוָה אֶת פְּנֵיבהשגחתו של עֵלִי הַכֹּהֵן. יב וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַלרשעים, לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה. יג וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִיםהציווי שלפיו נהגו בני עלי אֶתעם הָעָם, כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַחהבא להקריב קורבן במשכן וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂרבזמן שהבשר מתבשל וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. יד וְהִכָּה בַכִּיּוֹרכלי בישול ממתכת אוֹ בַדּוּדסיר אוֹ בַקַּלַּחַתקדירה אוֹ בַפָּרוּרכלי לבישול מרק, כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵגיתפס בשיני המזלג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ, כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה. טו גַּם בְּטֶרֶםבניגוד לציווי התורה שרק לאחר ההקטרה זוכה הכהן במתנותיו (ויקרא ז, לא) (לחץ על המילה לפירוט) יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן, וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי. טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּןשקודם יקטירו כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, וְאָמַר (לו) לֹא כִּי עַתָּה תִתֵּן, וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה. יז וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְהוָה, כִּי נִאֲצוּביזו הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהוָה. יח וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהוָה, נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד. יט וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, בַּעֲלוֹתָהּ אֶתעִם אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִיםהקבוע. כ וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם יְהוָה לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַתבעבור הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַלהושאל שמואל לַיהוָה, וְהָלְכוּ לִמְקוֹמוֹלביתו של אלקנה. כא כִּיוהברכה אכן הצליחה כי פָקַד יְהוָה אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם יְהוָה. {ס}
כב וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד, וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶתעִם הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹתהנאספות אל מול פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. כג וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶםמה שאומרים עליכם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה. כד אַלאל תעשו כן בָּנָי, כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִיםמספרים אחד לשני עַם יְהוָה. כה אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹישפטו אותו אֱלֹהִיםדיינים וְאִם לַיהוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּיה' הקשה את ליבם כי כבר החליט שהוא חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתָם. כו וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב, גַּם עִם יְהוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים. {פ}
כז וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִיהאם לא נגליתי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹהמשועבדים לפרעה. כח וּבָחֹרבחרתי אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי, וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁיהאחריות על הקורבנות הנשרפים באש בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כט לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹןלהקריב במעון, במקום מסוים, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּייותר מאותי לְהַבְרִיאֲכֶםלגרום לכם להיות בריאים ושמנים מרוב אוכל מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּיהשייכת לעם ישראל. ל לָכֵן נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר אָמַרְתִּיבהתחלה חשבתי בֵּיתְךָשביתך וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם, וְעַתָּהאבל עכשיו נְאֻם יְהוָה חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַירק את מי שמכבד אותי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּיתבזו. לא הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ, מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ. לב וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹןבכוהן שישרת במקומך במעון ויהיה כמו צר, אויב לך בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵלבמקום שה' יבנה את בית המקדש, וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים. לג וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָאבל לא אמנע מאף אחד ממשפחתך מֵעִם מִזְבְּחִימלשרת ככהן הדיוט תחת אותו כהן 'צר' לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָלהרוס את עיניך מרוב צער וְלַאֲדִיבלהדאיב, לצער (לחץ על המילה לפירוט) אֶת נַפְשֶׁךָ, וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁיםצעירים. לד וְזֶה לְּךָ הָאוֹתהסימן לכך שכל העונשים האלו אכן יתקיימו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ, אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס, בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם. לה וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה, וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָןחזק וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִיהמלך (משוח בשמן) לשאול באורים ותומים בשבילו וכו' כָּל הַיָּמִים. לו וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַתכדי לקבל מטבע כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם, וְאָמַר סְפָחֵנִיצרף אותי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת, לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם. {פ}
ביאורי פסוקים
החטאים של בני עלי
בשמ"א ב 12 - 17 מסופר על החטאים של בני עלי:
"ובני עלי, בני בלייעל: לא ידעו את ה'. ומשפט הכוהנים את העם -- כל איש זובח זבח, ובא נער הכוהן כבשל הבשר , והמזלג שלוש השיניים בידו. והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור -- כל אשר יעלה המזלג, ייקח הכהן בו ; ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשילה."
"גם בטרם יקטירון את החלב, ובא נער הכוהן, ואמר לאיש הזובח: ' תנה בשר לצלות לכהן ; ולא ייקח ממך בשר מבושל, כי אם חי '. ויאמר אליו האיש: 'קטר יקטירון כיום החלב, וקח לך כאשר תאווה נפשך'; ואמר: 'לא, כי עתה תיתן; ואם לא - לקחתי בחוזקה!' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה'; כי ניאצו האנשים את מנחת ה'."
הקטע מעלה שתי שאלות:
-
- אם בהתחלה כתוב שנערי-הכהנים לקחו בעצמם בשר, למה אח"כ כתוב שהם ביקשו מהבעלים שיתנו?
- אם בהתחלה הכהנים לקחו "כבשל הבשר" למה אח"כ הם אומרים "ולא ייקח ממך בשר מבושל כי אם חי"?
המלבי"ם התייחס לשאלות האלו - ע' בדבריו.
גם יהודה גרנות, בשיעורו "עלי, שלא ייגמר לעולם", התייחס לשאלות האלו.
במאמר זה נביא תשובות אחרות, תוך כדי פירוש הקטע.
""ובני עלי בני בליעל , לא ידעו את ה’"" : בני עלי עברו שתי עבירות: נגד ישראל ונגד ה'.
-
-
- בהתחלה הם עברו עבירה נגד ישראל: ""ומשפט הכהנים את העם"" -- משפט = מנהג קבוע ; חוקם ומנהגם הקבוע של הכהנים עם העם היה כזה: ""כל איש זובח זבח --"" כל איש שהביא בשר למשכן -- ""ובא נער הכוהן"" – המשרת של הכהן -- ""כבשל הבשר"" – כשהבעלים בישלו את הבשר – ""והמזלג שלוש השיניים בידו, והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור, כל אשר יעלה המזלג"" "-" """" יביא הנער אל הכהן ו ""ייקח הכוהן בו"" (במזלג) ""; --"" בכך הם גזלו מבני ישראל, כי ע"פ התורה רק הזרוע והלחיים והקיבה שייכים לכהנים. ""ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשילה"" – כאמור, זאת היתה עבירה נגד ישראל.
- לא ברור האם הכוונה לזבח שלמים (שהביאו למשכן כדי להקריב אותו לה'), או לבשר 'חולין' שהביאו אל הכהנים לשחיטה (כי הכהנים היו גם מומחים לדיני שחיטה).
- ע"פ ההלכה 'משפט הכהנים את העם' שנזכר בדברים יח נאמר לגבי בשר חולין, אבל בהמשך (עבירה 2) מדובר על בשר קדשים, וגם בתוכחת איש הא-להים (ב29) כתוב "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי" - ומשם נראה שגם הזבח (שנזכר בעבירה 1) וגם המנחה (שנזכרה בעבירה 2) הם קודש לה'.
- אחר כך הם עברו גם נגד ה': ""גם בטרם יקטירון את החלב"" של קרבנות שלמים או חטאתשהקריבו לה' ""ובא נער הכהן"" – המשרת של הכהן - ""ואמר לאיש הזובח: 'תנה בשר לצלות לכהן!"" ""ולא ייקח ממך בשר מבושל כי אם חי!'"" – הכהנים כבר לא חיכו עד שהזובח יבשל אותו ("כבשל הבשר") אלא דרשו ממנו שיתן בשר חי. ""ויאמר אליו האיש: 'קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאווה נפשך!'"" : לא אכפת לי כבר שתיקח כמה שאתה רוצה מהבשר, העיקר שתקטיר קודם את החלב, כי לפי התורה צריך קודם להקטיר את החלב לה' ורק אחר-כך מותר לאדם לאכול מהבשר. אבל נער הכהן לא הסכים, ""ואמר: 'לא, כי עתה תיתן, ואם לא לקחתי בחוזקה!'"" . המטרה של הכהנים בזה היתה להפגין כוח ( ""בחוזקה"" ): להראות לכל העם שהכהנים חשובים יותר מה' - הם מקבלים בשר לפני שה' מקבל את החלב. ""ותהי חטאת הנערים"" – החטאת שביצעו משרתי הכהנים – ""גדולה מאוד את פני ה’"" – כאמור, זאת היתה עבירה נגד ה', ""כי ניאצו האנשים"" – הכהנים -- ""את מנחת ה’"" – את הקרבנות המובאים לה'. הזלזול של הכהנים במנחת ה' גרם לכך שהמשרתים שלהם חטאו.
-
העבירה השניה היתה גדולה מהראשונה משתי סיבות:
-
- בהתחלה הכהנים גזלו את הבשר רק " ""כבשל הבשר"" " -- כשהם הריחו את הריח של הבשר המתבשל התעוררה בהם התאווה והם לא יכלו להתאפק ושלחו את הנערים לקחת בשר. אבל אחר-כך הכהנים התחילו לקחת בשר חי -- לא מתוך תאווה אלא מתוך רצון להפגין כוח כנ"ל.
-
- בהתחלה רק נערי הכהנים לקחו בשר, אבל אחר-כך הם ניסו להחטיא גם את בני-ישראל - שבני-ישראל בעצמם יתנו בשר לכהנים לפני שמקטירים את החלב, כדי שבני-ישראל בעצמם יודו במעשיהם שהכהנים חשובים יותר מה'.
ובניגוד אליהם -- ""ושמואל משרת את פני ה’"" – שמואל שירת את ה' וכיבד אותו ולא זלזל בו, למרות שגם הוא היה ""נער"" ""חגור איפוד בד"" (בניגוד לנערי הכהנים, שהושפעו לרעה מהכהנים – הנער שמואל לא הושפע מהם).
{ ""ומעיל קטון תעשה לו אימו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים. ובירך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר 'ישם ה’ לך זרע מן האישה הזאת תחת השאלה אשר שאל לה’'. והלכו למקומו. כי פקד ה’ את חנה ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות. ויגדל הנער שמואל עם ה’."" }
התוכחה של עלי
[שמ"א ב 22 - 25]
""ועלי זקן מאוד."" עלי לא הוכיח את בניו על הפגיעה בכבוד ה' (עבירה 2 למעלה) אלא רק על העוונות שעשו נגד ישראל. הוא הוכיח אותם על שתי עבירות ששמע שהם עשו:
-
- עבירה שהם באמת עשו -- ""ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל"" – זהו התיאור של עבירה 1 למעלה (גזילת הבשר מהבעלים).
-
- עבירה שהם לא באמת עשו -- ""ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד."" העבירה הזאת לא נזכרה בשום מקום אחר, ולכן נראה לי שבני עלי לא באמת עשו את זה - זו היתה רק שמועה שבני ישראל הפיצו עליהם .
בכל אופן, לעלי לא היה אכפת האם בניו חוטאים או לא – הדבר העיקרי שהפריע לו הוא שפוגעים בכבודם; הדבר היחיד שהיה חשוב לו הוא הכבוד של בניו (כמו שיאמר לו איש הא-להים בהמשך – ""ותכבד את בניך"" ""ממני... מכבדי אכבד ובוזי ייקלו"" – אתה מכבד את בניך ובוזה אותי). ולכן הוא הוכיח את בניו על שתי העבירות ששמע עליהם:
-
-
- על העבירה שהם עשו: ' ""למה תעשון כדברים האלה? אשר אנוכי שומע את דבריכם רעים - מאת כל העם"" אנוכי שומע דברים ""אלה!"" [פירשתי לפי הטעמים (ע' בתנ"ך!). יש עוד כמה דרכים לקרוא את הפסוק, ובכולן המשמעות דומה]. כולם מדברים עליכם דברים רעים – זה פוגע בכבודכם!'
- על העבירה שהיתה רק שמועה: ' ""אל, בני!"" אל תעשו דברים שגורמים לאנשים לשנוא אתכם, ""כי לא טובה השמועה אשר אנוכי שומע,"" אשר ""מעבירים"" מפה לאוזן ""עַם ה’!"" בגלל ששונאים אתכם – מעבירים עליכם שמועות רעות וזה פוגע במעמדכם!'
- 'וזה פוגע לא רק בכם אלא גם בכל המעמד של הכהנים בעם ישראל, כי ""אם יחטא איש לאיש -- ופיללו אלוהים"" – ישפוט אותו השופט, ""ואם לה’ יחטא איש - מי יתפלל לו?"" כשיש שמועות לא טובות על הכהנים – המעמד שלהם יורד, אף אחד לא מאמין בהם, ואז אף אחד לא רוצה לבוא אליהם שיתפללו עליו (כי הם בעצמם חוטאים), ואז ""ואם לה' יחטא איש – מי יתפלל לו?"" ( פירוט )
-
מאד הפריע לעלי שמעמד הכהנים יורד; כבר בשמ"א פרק א, כשעלי ראה את חנה מתפללת, זה נראה לו מאד מוזר - הוא חשב שהיא שיכורה, כי עד אז אנשים לא היו מתפללים עבור עצמם: מי שהיתה לו בקשה היה בא אל הכהן ומבקש ממנו שיתפלל עליו. עד לרגע זה עלי לא הבין למה אנשים (ובמיוחד נשים) התחילו להתפלל בשביל עצמם. רק עכשיו, כשהוא שמע את השמועות הרעות על בניו (ובמיוחד את השמועה על שכיבת הנשים), הוא הבין את הסיבה לכך: מעמד הכהנים ירד. זה מאד הפריע לו, ועל כך הוא הוכיח את בניו.
אבל בני עלי ""לא ישמעו לקול אביהם, כי חפץ ה’ להמיתם"" . אם בני עלי היו סתם 'רשעים' – ה' לא היה חפץ להמיתם, כמו שכתוב (יחזקאל יח23) ""החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום ד' ה'?! הלא בשובו מדרכיו וחיה!"" ; הרשע מסוגל עדיין לשוב מדרכיו ולחיות. אבל בני עלי היו ""בני בליעל,"" שאינם מסוגלים לעלות מחטאם ולחזור בתשובה ; ולכן ""חפץ ה’ להמיתם"" . [איתן בוטרמן] ""
""ו"" לעומתם, ""הנער שמואל הולך וגדל וטוב"" -- הולך ועולה -- ""גם עם ה’ וגם עם אנשים"" – גם בעניינים 'בין אדם למקום' וגם בעניינים 'בין אדם לחברו'.
]
]
]
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 11 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-11-01 00:00:00.
התוכחה של עלי לבניו
אחרי שעלי שמע שבניו חוטאים, ובני ישראל מפיצים עליהם שמועות רעות , הוא הוכיח אותם ואמר להם:
(שמואל א ב כה): "אם יחטא איש לאיש - ופללו אלהים, ואם לה' יחטא איש - מי יתפלל לו?"
נסביר את המילים:
-
-
- פילל = שפט;
- אלהים = בפסוק זה משמעו שופט (יש עוד דוגמאות לזה בתנ"ך - ע' במפרשים), כי בחצי השני של הפסוק כתוב ה' .
- ""אם יחטא איש לאיש - ופיללו אלוהים"" - אם אדם חוטא לאדם אחר, הם הולכים למשפט, והשופט פותר את הבעיה. """"
-
- ""ואם לה’ יחטא איש - מי יתפלל לו?"" ': אם אדם חוטא לה', לא יהיה לו אל מי לבוא שיפתור לו את הבעיה, כי הכהנים חוטאים ומעמדם נמוך!
-
ע"פ התורה צריכות להיות בעם ישראל שתי מערכות של הנהגה: שופטים וכהנים :
-
-
- השופטים אחראים לתקינות היחסים 'בין אדם לחבירו',
-
- והכהנים אחראים לתקינות היחסים 'בין אדם למקום'.
-
המצב התקין הוא: "אם יחטא איש לאיש – ופיללו א-להים, ואם יחטא איש לה' – והתפלל לו הכהן ":
-
-
- אם איש חוטא לאיש אחר – הוא מביא אותו אל השופט והשופט דן אותו ומחייב אותו לפצות את חבירו וכך מתקן את היחסים ביניהם;
-
- ואם אדם חוטא לה' – הוא בא אל הכהן והכהן מתפלל עליו ומתקן את היחסים בין האדם לה'.
-
אולם, כשיש שמועות לא טובות על הכהנים - המעמד שלהם יורד, אף אחד לא מאמין בהם, ואז אף אחד לא רוצה לבוא אליהם שיתפללו עליו (כי הם בעצמם חוטאים), ואז "ואם לה' יחטא איש – מי יתפלל לו?"
""""
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-30.
