ביאור:שמואל א טז
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד (מהדורות נוספות של שמואל א טז)
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶלעל אובדן מלכותו של שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, מַלֵּא קַרְנְךָקרן חלולה של בעל חיים, שמשמשת ככלי לנוזלים שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁימשפחתו של ישי בֵּית הַלַּחְמִיתושב בית לחם, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי, וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי. ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַחלהשתתף בסעודת הזבח, וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּתמליך (ע"י משיחה בשמן) לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם, וַיֶּחֶרְדוּמיהרו בבהלה זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי, הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח, וַיְקַדֵּשׁציוה עליהם להתקדש, להטהר לקראת הטקס אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. ו וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָבהבן הבכור, וַיֹּאמֶר אַךְאכן נֶגֶדמול יְהוָה מְשִׁיחוֹעומד מלכו. {ס}
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁררואה אני את אשר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּהאת הבן השלישי ששמו שַׁמָּה, וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה. יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַרנשאר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָהתשלח מישהו וְקָחֶנּוּשיקרא לו כִּי לֹא נָסֹבנשב לאכול עַד בֹּאוֹ פֹה. יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִיבעל לחיים אדומות (לחץ על המילה לפירוט) עִםוגם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, {פ}
| שמואל מושח את דוד למלוכה. ציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס |
וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַחשרתה עליו רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה. יד וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּהבהילה אותו רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו: "הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. טז יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָלנו, לעבדיך העומדים לפניך, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹבכינור בידיו וְטוֹב לָךְ". {פ}
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו, רְאוּמיצאו נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָרמדבר בבינה, בחכמה וְאִישׁ תֹּאַר, וַיהוָה עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִיםשליחים אֶל יִשָׁי, וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאןרועה בצאן. כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶםשעליו טעון לחם וְנֹאדשק עור יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֶּאֱהָבֵהוּשאול אהב את דוד מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִיםאחד מנושאי כלי המלחמה של שאול. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר, יַעֲמָדישאר נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶלעל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה. {פ}
ביאורי פסוקים
מאמר מאת ברוריה בן-דוד (וייס), שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך.
אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי.
כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.
פחדיו של שמואל
פחד הוא רגש טבעי שה' נטע בנו על-מנת להניע אותנו לפעולה. כך ניתן ללמוד, בין השאר, מדבריו של שמואל הנביא, לאחר שה' ציווה אותו ללכת לבית לחם ולמשוח את דוד למלך במקום שאול:
(שמואל א טז ב): "ויאמר שמואל 'איך אלך, ושמע שאול והרגני?' ..."
לכאורה, מבחינה שכלית-טהורה, שמואל לא היה צריך לחשוש כלל, שהרי ה' ציווה אותו ללכת לבית לחם, וה' בוודאי יכול להציל אותו מיד שאול.
ובכל זאת, שמואל הרגיש פחד מפני שאול, שעלול לראות במעשה שלו מרד במלכות ולהוציא אותו להורג. שמואל ראה בפחד הזה סימן מה' - סימן שהוא צריך להיזהר. כדי להיות בטוח במשמעות הסימן, הוא פנה אל ה' ושאל אותו "איך אלך, ושמע שאול והרגני?" - איך בדיוק אתה רוצה שאלך לבית-לחם, והרי אם אלך באופן טבעי, שאול עלול לשמוע על כך ולהרוג אותי?
ה' אישר את מחשבתו של שמואל - הפחד מפני שאול אכן היה סימן ששמואל צריך לפעול בזהירות - לא למשוח את דוד בגלוי אלא לעשות זאת בסתר, במסגרת זבח לה':
(שמואל א טז ב): "...ויאמר ה': 'עגלת בקר תקח בידך, ואמרת 'לזבח לה' באתי'. וקראת לישי בזבח, ואנכי אודיעך את אשר תעשה, ומשחת לי את אשר אמר אליך'."
מדוע ה' רצה ששמואל ימשח את דוד בסתר? - ייתכן שהוא התחשב ברגשותיו של שאול, לא רצה לפגוע בו יתר על המידה, ולא רצה לגרום לסכסוכים ומריבות מיותרות.
תשובתו של ה' באה ללמדנו שני עקרונות:
-
-
- זהירות - גם כשאדם פועל בשליחות ה', הוא מחוייב לפעול בזהירות על-פי דרך הטבע, ולא לסמוך על ניסים. גם חוקי הטבע הם חוקים שה' קבע, והאדם צריך לכבד אותם ולפעול במסגרתם, ולא להתנהג ברשלנות ולצפות שה' יעשה לו נס ויציל אותו. כך אמרו חז"ל: " "והאמר ר' אלעזר 'שלוחי מצוה אינן נזוקים'!... מקום דקבוע היזקא שאני, דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" ." (תלמוד בבלי - חולין קמב., יומא יא., פסחים ח:, קידושין לט:; ראו גם שלוחי מצוה אינם ניזוקים ) .
-
- שלום - כשאדם נאלץ לעשות מעשה שיפגע בזולת, עליו להשתדל לעשות זאת בצורה שתגרום לו כמה שפחות צער, כדי לצמצם כמה שיותר את המריבות והסכסוכים. ואכן, חז"ל למדו מהפסוק שלנו שמצוה לשנות מפני השלום (רבי נתן, תלמוד בבלי, יבמות סה: ; ראו גם שקרים לבנים בתנ"ך ) .
-
שמואל לעומת יעקב
גם יעקב אבינו התמודד עם פחדים, וכפי שהסברנו (במאמר פחדיו של יעקב ), הוא התמודד עמם בשלוש דרכים: הכנה טבעית למלחמה, תפילה אל ה', ותיקון החטאים שגרמו לסכנה. במעשיו של שמואל, על-פי הנחיית ה', ניתן לראות שלוש דרכים אלו:
-
-
- הכנה טבעית - ה' מנחה את שמואל לפעול בסתר.
- תפילה - שמואל פונה אל ה' מייד כשמתעורר בו הפחד, מביע את הפחד "ושמע שאול והרגני", ומבקש ממנו הדרכה "איך אלך?".
- חטאים עדיין לא היו לשמואל, אך אילו היה מושח את דוד בגלוי, היה בכך חטא של פגיעה בכבוד המלכות ופגיעה ברגשותיו של שאול, וכדי להימנע מכך, הנחה אותו ה' שימשח את דוד בסתר. ייתכן שגם הזבח ששמואל זבח בבית לחם בא לתקן קלקול מסויים שנבע מדבריו של שמואל בפרק הקודם: (שמואל א טו כב): "ויאמר שמואל 'החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה'?! הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים!'". מובן ששמיעה בקול ה' חשובה יותר מזבח, אבל הפסוק הזה כשלעצמו היה עלול לגרום לעם לחשוב שה' אינו רוצה קרבנות בכלל, וכדי לתקן טעות זו נאמר לשמואל לזבוח זבח בבית לחם, כדי להבהיר שהזבח רצוי לה' כאשר הוא משתלב עם שמיעה בקול ה'.
-
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.