ביאור:שמואל א טז
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
מהדורות נוספות של שמואל א: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶלעל אובדן מלכותו של שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, מַלֵּא קַרְנְךָקרן חלולה של בעל חיים, שמשמשת ככלי לנוזלים שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁימשפחתו של ישי בֵּית הַלַּחְמִיתושב בית לחם, כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי, וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי. ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַחלהשתתף בסעודת הזבח, וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּתמליך (ע"י משיחה בשמן) לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם, וַיֶּחֶרְדוּמיהרו בבהלה זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי, הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח, וַיְקַדֵּשׁציוה עליהם להתקדש, להטהר לקראת הטקס אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. ו וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָבהבן הבכור, וַיֹּאמֶר אַךְאכן נֶגֶדמול יְהוָה מְשִׁיחוֹעומד מלכו. {ס}
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁררואה אני את אשר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּהאת הבן השלישי ששמו שַׁמָּה, וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה. יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַרנשאר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָהתשלח מישהו וְקָחֶנּוּשיקרא לו כִּי לֹא נָסֹבנשב לאכול עַד בֹּאוֹ פֹה. יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִיבעל לחיים אדומות (לחץ על המילה לפירוט) עִםוגם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, {פ}
וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, וַתִּצְלַחשרתה עליו רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה. יד וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּהבהילה אותו רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו: "הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. טז יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָלנו, לעבדיך העומדים לפניך, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹבכינור בידיו וְטוֹב לָךְ". {פ}
יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו, רְאוּמיצאו נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָרמדבר בבינה, בחכמה וְאִישׁ תֹּאַר, וַיהוָה עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִיםשליחים אֶל יִשָׁי, וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאןרועה בצאן. כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶםשעליו טעון לחם וְנֹאדשק עור יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֶּאֱהָבֵהוּשאול אהב את דוד מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִיםאחד מנושאי כלי המלחמה של שאול. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר, יַעֲמָדישאר נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶלעל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה. {פ}
