ביאור:שמואל א כ
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
מהדורות נוספות של שמואל א: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וַיִּבְרַח דָּוִד (מנוות) מִנָּיוֹת בָּרָמָה, וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן: "מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוֹנִי וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ, כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי?". ב וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת, הִנֵּה (לו עשה) לֹא יַעֲשֶׂה אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹאמבלי ש יִגְלֶה אֶת אָזְנִי, וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹאתזה לא יכול להיות. ג וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר: "יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַיֹּאמֶרולכן אמר שאול לעצמו אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב, וְאוּלָם חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ, כִּי כְפֶשַׂעכמרחק פסיעה אחת בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת". ד וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד, מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָאתה וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ. {פ}
| דוד נפרד מיהונתן. רמרנדט, 1642 |
ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁראש חודש מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹלסעודה חגיגית לכבוד ראש חודש, וְשִׁלַּחְתַּנִילאחר הסעודה תתן לי ללכת וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. ו אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִייזכור אותי וישאל עלי אָבִיךָ, וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַלביקש רשות מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ, כִּי זֶבַח הַיָּמִיםהקרבת הקורבן הקבוע שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה. ז אִם כֹּה יֹאמַר: "טוֹב" - שָׁלוֹםסימן הוא שיהיה טוב לְעַבְדֶּךָלי, לדוד, וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹיכאס, דַּע כִּי כָלְתָהגמר בליבו לפגוע בדוד הָרָעָה מֵעִמּוֹ. ח וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַלעִם עַבְדֶּךָ, כִּי בִּבְרִית יְהוָה הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ, וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד אָבִיךָכי אם יש בי עוון, למה יש צורך שתטריח את אביך לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי. {פ}
ט וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְמלחשוב שלא אגלה לך אם אבי רוצה להורגך, כִּי אִםלא יתכן ש יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִםהוחלט סופית על ידי אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ, וְלֹא אֹתָהּאת תוכניתו של אבי אַגִּיד לָךְ. {ס}
י וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִיבאיזו משתי האופציות (מפסוק ז) בחר שאול, אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁהדברים קשים. {ס}
יא וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶהלמקום בו אפשר לדבר בפרטיות, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה. {ס}
יב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד: "יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵלנשבע אני בה' כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵתבאותה שעה כמו שעכשיו מָחָר הַשְּׁלִשִׁיתוגם ביום השלישי וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד, וְלֹא אָזהאם לא מיד לאחר שאגלה את דעתו של אבי אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ. יג כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּיאם יֵיטִביביא (לשון נקיה להגיד ששאול יעשה רעה) אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם, וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי. יד וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָילשון שבועה, וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָהחסד שהבטחת לעשות כשכרתנו ברית לפני ה' וְלֹא אָמוּתכדי שלא אמות. טו וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם, וְלֹאוגם לא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. טז וַיִּכְרֹתכרת ברית יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד, וּבִקֵּשׁ יְהוָהוהוסיף יונתן ואמר: שיבקש ה' נקמה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד. יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹמתוך אהבתו אֹתוֹ, כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ. {ס}
יח וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁסעודת ראש חודש (חוזר על תוכניתו של דוד מפסוק ה, וְנִפְקַדְתָּתהיה נעדר כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָהמקום שאתה יושב בו יהיה פנוי. יט וְשִׁלַּשְׁתָּתסתתר שלושה ימים תֵּרֵד מְאֹדלתחתית ההר וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂההיום, ביום חול, שבו עושים מלאכה (בזמנם לא היו עובדים בראש חודש), וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶלליד הָאֶבֶן הָאָזֶלהמסמן כיוונים ומרחקים להולכי דרכים. כ וַאֲנִי שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּההצידה, לא ישר אוֹרֶהאירה לְשַׁלַּח לִיכאילו אני יורה להנאתי לְמַטָּרָהלכיוון המטרה (אך מחטיא). כא וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר: "לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים", אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר "הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּהמהמקום שאתה עומד בו, ולכיוון שלי, קָחֶנּוּ וָבֹאָהובא אלי" כִּיסימן הוא ש שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר, חַי יְהוָה. כב וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם "הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָהיותר רחוקים מאיתנו", לֵךְיהיה זה לסימן לך שעליך לברוח כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה. כג וְהַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה, הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם. {ס}
כד וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה, וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ (על) אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. כה וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹמקומו הקבוע כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּירהכסא הסמוך לקיר וַיָּקָםקם וישב במקום של דוד יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּלבמקום שהיה בדרך כלל של יהונתן, ועכשיו היתפנה, וַיִּפָּקֵדהיה ריק מְקוֹם דָּוִד. כו וְלֹא דִבֶּרשאל לגבי חסרונו של דוד שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּאכי דוד לא טהור (ראה דברים כג, יא) ולכן לא יכול לאכול קודשים (לחץ על המילה לפירוט) כִּי לֹא טָהוֹר. {ס}
כז וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִיביום השני של ראש חודש וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד, {פ}
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶםלסעודה. כח וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם. כט וַיֹּאמֶרואמר לי דוד "שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִיואחי ציווה עלי (אח של דוד ביקש מדוד) וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָהאלך מכאן נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי", עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. {ס}
ל וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּתאתה בן לאישה עמעקמת את המוסר ומורדת (וכך גם אתה), הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵרמעדיף (על פָנָי) אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָובכך אתה גורם לעצמך בושה וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָולבושה לי, לאביך, הנשוי לאימך. לא כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּהתתיצב מלכותך (כאשר תירש את המלכות ממני) וּמַלְכוּתֶךָ, וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי, כִּי בֶן מָוֶתחייב מיתה הוּא. {ס}
לב וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת, מֶה עָשָׂה. לג וַיָּטֶלהרים שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ, וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיאגמורה היא ההחלטה מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד. {ס}
לד וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָףבכעס, וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם, כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹבייש (את יהונתן) אָבִיו. {ס}
לה וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵדבזמן שקבע עם דָּוִד, וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ. לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ, רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה, הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹכדי להעביר אותו מעבר לאבן האזל (כדי שיוכל להגיד לנער 'החץ ממך והלאה'). לז וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִיהחצים אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן, וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה. לח וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁהעליך למהר (ורמז בכך גם לדוד שעליו למהר) אַל תַּעֲמֹד, וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת (החצי) הַחִצִּים וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו. לט וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה, אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר. {ס}
מ וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיאתחזיר את הכלים הָעִיר. מא הַנַּעַר בָּאהלך לעיר וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶבמצד דרום של אבן האזל וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּילשדוד היתגבר על צערו. מב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר: יְהוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. {פ}
ביאורי פסוקים
הערות
- למה היה צורך בסימן בין דוד ויהונתן (צורת שליחת הנער בעקבות החצים) אם בכל מקרה הם נפגשו אחר כך?
