ביאור:שמואל ב ג
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
מהדורות נוספות של שמואל ב: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד, וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּיםנחלשים. {ס}
ב (וילדו) וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן, וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. ג וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב (לאביגל) לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. ד וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל. ה וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָהעל פי חז"ל היא מיכל אֵשֶׁת דָּוִד, אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן. {פ}
ו וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד, וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּקעוזר לחזק את בְּבֵית שָׁאוּל. ז וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה, וַיֹּאמֶראיש בושת (בנו של שאול) אֶל אַבְנֵר: מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי? ח וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר: "הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִיהאם אני מנהיג הכלבים, הבזוי שבבזוים אֲשֶׁר לִיהוּדָהמהכלבים של ממלכת יהודה? הַיּוֹם אֶעֱשֶׂהאפילו בתקופה זאת אני עושה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶלעם אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּרעיו, חבריו וְלֹא הִמְצִיתִךָהיסגרתי אותך בְּיַד דָּוִד, וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם. ט כֹּה יַעֲשֶׂהלשון של שבועה: ה' יענישני אם לא אעשה כך אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיףיוסיף להרע לו לוֹ, כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹאעזור לדוד, כמפורט בפסוק הבא. י לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל, וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע". יא וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָרמלבד מה שאמר לו (וכן לא יכל להסיר את אבנר ממשרתו, למרות שהוא היה המלך), מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ. {ס}
יב וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִיםשליחים אֶל דָּוִד (תחתו) תַּחְתָּיובלי שאיש בשת ידע לֵאמֹר לְמִי אָרֶץלמי שייכת כל הארץ אם לא לך!, לֵאמֹר כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְאעזור לך לְהָסֵבלהחזיר למרותך אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. יג וַיֹּאמֶר: טוֹב, אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית, אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר, לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי. {ס}
יד וַיִּשְׁלַחכנראה בעקבות עצה של אבנר דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר: תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. טו וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ, מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן (לוש) לָיִשׁששאול נתן לו את מיכל (לעיל שמואל א כה מד). טז וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹהבוכה תוך כדי הליכה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב.
יז וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם. יח וְעַתָּה עֲשׂוּעשו מעשה (המליכו אותו עליכם), כִּי יְהוָה אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר: בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַאושיע אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם". יט וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין, וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹבאת כל התגובות החיוביות שקיבל, ושמצא חן בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן. כ וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן, וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים, וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה. כא וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ, וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. כב וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּדבאו ממלחמה עם עמים שכנים וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ, וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. כג וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ, וַיַּגִּדוּאנשים העיר לְיוֹאָב לֵאמֹר: בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. כד וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: "מֶה עָשִׂיתָה? הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ? כה יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא, וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָאת הדרך בא אתה יוצא (כלומר את מעשיך, כדי לרגל אחריך) וְאֶת (מבואך) מוֹבָאֶךָ וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". כו וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָהמקום צפונית לחברון, וְדָוִד לֹא יָדָע. כז וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּהסית אותו הצידה למקום בו יוכלו לדבר בפרטיות יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַרמקום בו יושבים זקני העיר, ליד שער העיר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִיבשלוה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁבין הצלעות לירך (ראה לעיל ב, כג שכך גם הרג אבנר את עשהאל) וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵלכעונש על כך ששפך את הדם של עשהאל אָחִיו. כח וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵןלאחר המעשה, וַיֹּאמֶר: נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָהמה' הנוקם את דם הנרצחים עַד עוֹלָם, מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר. כט יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו, וְאַל יִכָּרֵתיפסק מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְבמקל, להישען עליו מרוב חולשתו וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם. ל וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁיגם הוא היה שותף עם יואב ברציחה, אך לא היה ביצע את המעשה בידיו אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵראת אבנר, עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָהבניגוד אליהם שהרגוהו בעת שלום (ובא להדגיש שלא היתה להם דין של גואל דם, כי אין זה חל על מי שנהרג במלחמה) . {פ}
לא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ: קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵימול גופתו של אַבְנֵר, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּההמיטה שעליה גופת אבנר. לב וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶלאל מול פני קֶבֶר אַבְנֵר וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם. {פ}
לג וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר: "הַכְּמוֹת נָבָלאדם שפל יָמוּת אַבְנֵר? לד יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת, וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּהושמו באזיקים, כִּנְפוֹל לִפְנֵיבידי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ", וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו. לה וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹתלאכול איתו סעודת הבראה אֶת דָּוִד לֶחֶםבאכילת לחם בְּעוֹד הַיּוֹםלפני סוף היום, וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁאני נשבע שלפני השקיעה לא אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה. לו וְכָל הָעָם הִכִּירוּראו את צידקתו של דוד, והבינו שלא הוא היה אחראי להמתת אבנר וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב. לז וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר. {פ}
לח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו, הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל. לט וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְצעיר, וכאילו רק היום נמשחתי למלך (השמן כביכול עדיין עלי), וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁיםחזקים, תקיפים מִמֶּנִּי, יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ. {פ}
