ביאור:שמואל א יד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל א יד)
א
וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו: "לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב המחנה בו ניצבים פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז להר הזה", וּלְאָבִיו לשאול לֹא הִגִּיד.
ב
וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן עץ רימון מפורסם אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן מקום מדרום למכמש, בתחום הגיבעה, וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ.
ג
וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד שנולד כשנשבה הארון, ראה לעיל ד, כא בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן יְהוָה בְּשִׁלוֹ עלי היה כהן במישכן שבשילה (אחיה היה עם שאול - ראה להלן פסוק יח), נֹשֵׂא אֵפוֹד, וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן.
ד
וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת מקומות נוחים לעבור את הגיא אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל אל, לכיוון מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, שֵׁן הַסֶּלַע צוק מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה.
ה
הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק סלע מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ, וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מדרום מוּל גָּבַע.
{ס}
ו
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו: "לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הפלישתים (ערל היה כינוי גנאי למי שלא נימול) הָאֵלֶּה, אוּלַי יַעֲשֶׂה יעזור, יעשה נס יְהוָה לָנוּ, כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר שום דבר שמונע ממנו לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב על ידי הרבה אנשים אוֹ בִמְעָט".
ז
וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו: "עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ, נְטֵה לָךְ פנה לדרך שאתה בוחר, הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ". {ס}
ח
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים, וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם.
ט
אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ: 'דֹּמּוּ עימדו במקומכם עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם', וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ במקומינו (כי גישה כזאת מצד פלישתים מראה על בטחון עצמי גבוה) וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם.
י
וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ: 'עֲלוּ עָלֵינוּ בואו אלינו', וְעָלִינוּ נבוא אליהם ונתקיף אותם (כי בכך הם מראים שהם מפחדים לזוז ממקומם), כִּי נְתָנָם יְהוָה בְּיָדֵנוּ, וְזֶה החלטת הפלישתים אם לבא אלינו או לקרא לנו, תהיה לנו לסימן מה' לָּנוּ הָאוֹת".
יא
וַיִּגָּלוּ היתגלו, ניראו שְׁנֵיהֶם אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים: "הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם".
יב
וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה מצב פלישתים אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: "עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר", {פ} בעלי המסורה סימנו פיסקה באמצע פסוק כדי להבדיל בין דברי הפלישתים לדברי יונתן (וכן בפסוק יט) וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו: "עֲלֵה אַחֲרַי, כִּי נְתָנָם יְהוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל".
יג
וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו טיפס על הצוק בעזרת ידיו ורגליו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו, וַיִּפְּלוּ הפלישתים הוכו ונפלו לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו ממית את מי שיונתן לא הרג.
יד
וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו כְּעֶשְׂרִים אִישׁ, כְּבַחֲצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה על שטח של חצי שדה שצמד בקר חורשים ביום.
טו
וַתְּהִי חֲרָדָה פחד בַמַּחֲנֶה, בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם, הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית קבוצת לוחמים שמטרתה להשחית ולהרוס חָרְדוּ גַּם הֵמָּה, וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ מחנה פלישתים התרגש וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים גדולה.
טז
וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים התצפיתנים לְשָׁאוּל של צבא שאול בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, וְהִנֵּה הֶהָמוֹן הפלישתים נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם הולכים ומכים אחד בשני.
{פ}
יז
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ: "פִּקְדוּ נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ?", וַיִּפְקְדוּ וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו.
יח
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה: "הַגִּישָׁה קרב את אֲרוֹן הָאֱלֹהִים", כִּי הָיָה היה ברשות ישראל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עם בני ישראל.
יט
וַיְהִי עַד בזמן ש דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב, {פ}
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן: "אֱסֹף יָדֶךָ משוך את ידך מלשאול את ה', כי אין זמן לכך".
כ
וַיִּזָּעֵק התאספו שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ הפלישתים היכו אחד את השני מרוב ההמולה, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
כא
וְהָעִבְרִים ואותם חלקים מבני ישראל הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים שהיו משועבדים לפלישתים והוכרחו להצטרף איתם לקרב כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם ושכך עשו (להילחם לטובת פלישתים) בעבר אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם עִם הפלישתים בַּמַּחֲנֶה סָבִיב, וְגַם הֵמָּה אפילו הם התחילו להתקיף את הפלישתים לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן.
כב
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבְּאִים בְּהַר אֶפְרַיִם שָׁמְעוּ כִּי נָסוּ פְּלִשְׁתִּים, וַיַּדְבְּקוּ רדפו והשיגו גַם הֵמָּה אַחֲרֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה.
כג
וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן.
כד
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ נדחק על ידי שאול להמשיך ולהלחם בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאֶל השביע באלה, קללה שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי", וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם.
{ס}
כה
וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר, וַיְהִי דְבַשׁ כוורות של דבורים נמסו מהחום, והדבש נזל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
כו
וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ נזילת דְּבָשׁ, וְאֵין מַשִּׂיג מגיע, מקרב יָדוֹ אֶל פִּיו, כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה.
כז
וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם, וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת בחלת הַדְּבָשׁ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו (ותראנה) וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו עיניו חזרו לראות בבהירות, מכך שאכל אחרי הרבה זמן שלא בא אוכל לפיו.
כח
וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר: "הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם', וַיָּעַף הָעָם".
כט
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן: "עָכַר הביא רעה אָבִי אֶת הָאָרֶץ על עם הארץ. רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי, כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה.
ל
אַף כִּי וכך כמובן ש לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא, כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה האם לא היתה רבה המכה? (בוודאי שכן) מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים".
לא
וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה לכיוון עמק אילון, וַיָּעַף הָעָם מְאֹד.
לב
(ויעש) וַיַּעַט הָעָם אֶל (שלל) הַשָּׁלָל, וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה על האדמה, וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם עם הדם בניגוד לציווי בויקרא יט, כג.
לג
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר: "הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיהוָה לֶאֱכֹל עַל הַדָּם", וַיֹּאמֶר: "בְּגַדְתֶּם! גֹּלּוּ גלגלו, הביאו אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה כדי שישחטו עליה ולא על האדמה (וכך הדם לא ישפך לאדמה)".
לד
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "פֻּצוּ התפזרו בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם: הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ את השה שלו וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה על האבן הגדולה וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיהוָה לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם", וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה, וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם.
לה
וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיהוָה, אֹתוֹ על בסיס האבן הגדולה הֵחֵל התחיל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה.
{פ}
לו
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ", וַיֹּאמְרוּ: "כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה", {ס}
וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן: "נִקְרְבָה הֲלֹם אל המקום הזה, אל ארון הברית אֶל הָאֱלֹהִים".
לז
וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים: "הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים? הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל?", וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא.
לח
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "גֹּשׁוּ הֲלֹם קרבו לכאן כֹּל פִּנּוֹת הָעָם, וּדְעוּ וּרְאוּ, בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם.
לט
כִּי חַי יְהוָה אני נשבע בה' הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם שאפילו אם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן החטא הוא בגלל יונתן בְּנִי - כִּי מוֹת יָמוּת", וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם.
מ
וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: "אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד לצד אחד בהגרלה וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד", וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל: "הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה".
{ס}
מא
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "הָבָה תָמִים גורל שלם, אמיתי", וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ.
מב
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי", וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן.
מג
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן: "הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה?", וַיַּגֶּד לוֹ יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר: "טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ, הִנְנִי אָמוּת".
{ס}
מד
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף לשון שבועה, כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן".
מה
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל: "הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר שהרי הוא אשר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה! חַי יְהוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי עִם שהרי בעזרת אֱלֹהִים עָשָׂה יונתן עשה את מעשה הגבורה הַיּוֹם הַזֶּה", וַיִּפְדּוּ שילמו כסף תמורת נפשו (למרות שבויקרא כז, כט כתוב שאסור - כאן חטאו היה בשוגג) הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת.
{ס}
מו
וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים, וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם.
מז
וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו: בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה ארם צובה וּבַפְּלִשְׁתִּים, וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ ינצח.
מח
וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק, וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ הבוזזים אותם.
{פ}
מט
וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל: יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּישׁוּעַ, וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו: שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל.
נ
וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ, וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר דּוֹד שָׁאוּל נר היה דוד שאול.
נא
וְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר בֶּן אֲבִיאֵל היו בנים של אביאל.
{ס}
נב
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה קשה וארוכה עַל פְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שָׁאוּל, וְרָאָה שָׁאוּל כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בֶּן חַיִל וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|