ביאור:שמואל א יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - מהדורות מעומדות של התנ"ך


שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד       (מהדורות נוספות של שמואל א יח)


דוד ויהונתן מתחברים, שאול ממנה את דוד על הצבא
Rembrandt Harmensz. van Rijn 030.jpg
דוד מנגן לשאול, ציור מאת רמברנדט

א וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, (ויאהבו) וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא נְתָנוֹ ← נתן לו לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ ← מתוך כך שיהונתן אהב אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ ← החגורה שאליה מחברים את החרב. ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל ← פועל בשכל ומצליח, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. {פ}

שאול מקנא בדוד ומנסה להרוג אותו

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל (לשור) לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת ← ולנגן (מחול הוא כלי נגינה. ואפשר גם לפרש 'והרוקדות') לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים ← שם של כלי נגינה. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת ← המשוררות וַתֹּאמַרְןָ: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו ← אלפי פלישתים וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו ← עשרות אלפים". ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: "נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים? וְעוֹד לוֹ אַךְ ← ונשאר רק שיתנו לו את הַמְּלוּכָה!". ט וַיְהִי שָׁאוּל (עון) עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. {ס}

Saul try to hit david.jpg
"וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית", ציור מאת גוסטב דורה

י וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח ← שרתה רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא ← השתגע, דיבר דברים לא ברורים כמו שכביכול עושים הנביאים בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ ← ידיו היו עסוקות בנגינה, ושאול חשב שלכן דוד לא יוכל להתגונן כְּיוֹם בְּיוֹם, וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר: "אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר ← והחנית תעבור דרכו ותפגע בקיר", וַיִּסֹּב ← חמק מהחנית דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם ← פעמיים שאול זרק את החנית, ופעמיים דוד חמק. יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד, כִּי הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר. יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ ← בצבא שלו, של שאול שַׂר אָלֶף ← מפקד על חטיבה של 1000 חיילים, וַיֵּצֵא וַיָּבֹא ← יוצא למלחמות וחוזר (כמו "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" - במדבר כז יז) לִפְנֵי הָעָם. {ס}

יד וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו ← בכל מעשיו מַשְׂכִּיל ← עושה בשכל ומצליח, וַיהוָה עִמּוֹ. טו וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד, וַיָּגָר מִפָּנָיו. טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד, כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם. {פ}

דוד מסרב לשאת את מרב, ונושא את מיכל תמורת עורלות פלישתים

יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה, מֵרַב, אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה, אַךְ הֱיֵה לִי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה", וְשָׁאוּל אָמַר ← בליבו: "אַל ← במקום שאני אהרוג אותו, יעשו זאת פלישתים תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים". {ס}

יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: "מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי ← ומה חשובים חיי מִשְׁפַּחַת אָבִי ← ומה חשובה משפחת אבי בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ?". יט וַיְהִי בְּעֵת תֵּת ← בזמן שנקבע שמירב תנשא לדוד אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה ← כיון שדוד סירב לקחתה, שאול נתן אותה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה. כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד, וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "אֶתְּנֶנָּה לּוֹ ← אתן לו את מיכל וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ ← למלכודת, כי יבקש ממנו שכדי להתחתן עם מיכל הוא צריך להילחם עם פלישתים וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים", וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: "בִּשְׁתַּיִם ← עם הבת השניה מתוך השתיים תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם". כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו: "דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט ← בחשאי לֵאמֹר: הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ, וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ". כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד: "הַנְקַלָּה ← האם דבר קל ופשוט הוא בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן ← להיתחתן בַּמֶּלֶךְ? וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ ← מסכן וְנִקְלֶה ← איש פשוט". כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר: "כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד". כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: "כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד: אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר ← בתשלום כסף תמורת לקיחת מיכל כִּי ← אלא בְּמֵאָה עָרְלוֹת ← כהוכחה לכך שהרג אותם פְּלִשְׁתִּים, לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ ← בפלישתים", וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים ← עברו הימים שקבע לו שאול למלא את המשימה, וכבר.... כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ, הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם ← השלימו את המספר המלא, 200 לַמֶּלֶךְ ← לתת לשאול את העורלות לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ ← עם בת המלך. וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. {ס}

כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם דָּוִד, וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ. כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא ← ליראה, לפחד מִפְּנֵי דָוִד עוֹד, וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב ← שונא אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים. {פ}

ל וַיֵּצְאוּ ← מדי פעם יצאו לתקוף את ישראל שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים, וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל ← עשה את מעשיו בשכל דָּוִד מִכֹּל ← יותר מכל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר ← התכבד והתפרסם שְׁמוֹ מְאֹד. {ס}

ביאורי פסוקים