ביאור:שמואל ב א
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד (מהדורות נוספות של שמואל ב א)
א וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּלראה שמואל א לא, ו. וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק, וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם. ב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹסימן אבל, וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּהבא ממחנה שאול השתחווה בפני דוד. ג וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹאמאיזה מקום באת?, וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי. ד וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה הָיָה הַדָּבָרמה קרה (שמיהרת לבא)? הַגֶּד נָא לִי, וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה, וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם וַיָּמֻתוּ, וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ. ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ, אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ. ו וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִיבמקרה הייתי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָןמרוב עיפות עַל חֲנִיתוֹ, וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵיוהממונים על הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ. ז וַיִּפֶן אַחֲרָיוהוא הסתובב לאחור וַיִּרְאֵנִי, וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי. ח וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה, (ויאמר) וָאֹמַר אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַילידי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץחולשה, רעדה, כִּי כָל עוֹדבזמן שעדיין נַפְשִׁי בִּי. י וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּהוא שיקר (שהרי שאול התאבד - ראה שמואל א לא ד) כי חשב שדוד שונא את שאול וישמח על בשורה כזאת כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹשנגמר לו הכח, והפלישתים עוד מעט יהרגו אותו, וָאֶקַּח הַנֵּזֶרכתר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָהצמיד אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה. יא וַיַּחֲזֵק דָּוִד (בבגדו) בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם, וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ. יב וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב, עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב. {ס}
יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה, וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּראביו היה נחשב לתושב בארץ ישראל עֲמָלֵקִי אָנֹכִי. יד וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵתלהרוג אֶת מְשִׁיחַ יְהוָההמלך שהמליך ה' על ישראל (נמשח בשמן). טו וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ, וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת. טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד (דמיך) דָּמְךָ עַל רֹאשֶׁךָ, כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר "אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה". {ס}
יז וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר: לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁתלהיות מומחים בחץ וקשת (זה דבר הכרחי במיוחד לאחר ההפסד במלחמה זאת), הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁרבספר המלחמות (דוד צוה לכתוב שם, ומספר זה הועתקו הדברים לכאן). יט הַצְּבִיהמפוארים, יִשְׂרָאֵל, עַל בָּמוֹתֶיךָנפלו (הַצְּבִי) על ההרים שלך חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן, פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. כא הָרֵי בַגִּלְבֹּעַהרי הגלבוע אַלכביכול כעונש עך כך ששאול ויונתן מתו עליכם, לא ירד עליכם גשם טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹתואל יהיו שם שדות שלוקחים מהם תרומות, כִּי שָׁם נִגְעַלנמאס, נזנח מָגֵן גִּבּוֹרִיםהמגן שהגיבורים לקחו איתם (השליכו אותו כדי להקל על בריחתם), מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶןשלא שמו עליו שמן לגרום לחצים הפוגעים בו להחליק, כי הוא היה ממילא משוח בדם האויבים (תחילת הפסוק הבא ממשיכה את הפסוק הזה וגם עומדת בפני עצמה). כב מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹרנסוגה לאחור (מלשפוך דם וחֵלֶב), וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. כג שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִיםשכולם אהבו אותם וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּמתו ביחד, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. כד בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה, הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִיבגדים מבד צבוע באדום עִם עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִיתכשיט זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן. כה אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה, יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָלעל ההרים שלך (של ישראל) נפל. כו צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָההיית מופלאת אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים. כז אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה. {פ}
ביאורי פסוקים
מאמר מאת ברוריה בן-דוד (וייס), שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך.
אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי.
כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.
האם יש לפרסם פיגועים?
בכל פעם שיש פיגוע טרור או פגיעה קטלנית של טיל, לפחות בתוך "הקו הירוק", התקשורת מסקרת את הפיגוע בהרחבה. דבריו של דוד המלך, בקינתו על שאול ויהונתן, רומזים שאולי לא כדאי לסקר בהרחבה רבה מדי את האבל והצער של הנפגעים ומשפחותיהם:
(שמואל ב א כ): "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצת אשקלון; פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלזנה בנות הערלים"
הפלשתים כמובן ידעו מה היו תוצאות המלחמה; דבריו של דוד "אל תגידו בגת" מתייחסים לא לתוצאות אלא לאבל שפקד את עם ישראל כתוצאה מהתבוסה. הוא טוען, שצריך להימנע מלפרסם את האבל הזה באזני הפלשתים, כי הדבר יכול להגדיל את המוראל שלהם עוד יותר.
הדבר נכון במיוחד לגבי ארגוני טרור, שהמטרה העיקרית שלהם היא לפגוע במוראל ולגרום לאבל בעם ישראל; ככל שהאבל גדול יותר, המוטיבציה שלהם להמשיך בפעילותם גדולה יותר.
לעיון נוסף
פרסום פיגועים
-
-
- הרב אליעזר מלמד הסיק מהפסוק שלנו מסקנה דומה;
- צחי צויג , טוען שיש לצמצם את הסיקור של פיגועים בתקשורת.
-
מה הטעם "לא להגיד בגת", הרי הם ממילא ידעו?
1. פירשנו שהכוונה לא לפרסם את האבל.
2. ויש שפירשו שהכוונה לא לפרסם את מותם של שאול ויהונתן: " "אל תגידו בגת - ממיתת שאול ויהונתן, ועם כי בוודאי יידעו בלא הם, אמר כן למליצת הקינה" " (מצודת דוד ע"פ רד"ק) .
3. ויש שפירשו שהכוונה לא לפרסם את אופן מותם, המראה על התערבות אלהית: " "אל תודיעו דבר זה, שהיה מפלתם השגחיית, פן ישמחו על שעזב ה' את עמו" " (מלבי"ם) .
גת ואשקלון
בפסוקנו נזכרו שתיים מתוך חמש ערי פלשתים: גת ו אשקלון .
גת נזכרה ראשונה, כי באותו זמן היא היתה העיר החשובה ביותר, עירו של המלך אכיש: " "בגת , שהיא עיר המלוכה, שם הגיד המגיד את הדבר, ומשם שלחו לבשר בכל הערים כדי שיעשו משתה וששון" " (מלבי"ם) . גת גם היתה עירו של גלית.
גת ואשקלון הן בדיוק שתי הערים שלא הוזכרו בתיאור נחלת יהודה בספר יהושע: (יהושע טו מה): "עקרון ובנתיה וחצריה. מעקרון וימה, כל אשר על יד אשדוד וחצריהן. אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה, עד נחל מצרים והים הגבול וגבול". לא ברור לי מה המשמעות של זה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.
הערות
- "נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה, וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם וַיָּמֻתוּ, וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ" (פסוק ד) - מהקל אל הכבד, כמו גם בשמואל א ד יז