ביאור:שמואל א כא
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד (מהדורות נוספות של שמואל א כא)
א וַיָּקָם וַיֵּלַךְדוד התחיל ללכת מאבן האזל, וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִירלגבעת שאול. ב וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶהלעיר נוב אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, וַיֶּחֱרַדניבהל ומיהר לצאת אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד, וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ. ג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּיהודעתי להם את המקום בו ייפגשו איתי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי. ד וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם, תְּנָה בְיָדִי, אוֹ הַנִּמְצָאכל אוכל שיש כאן. ה וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶללא נכנס אל תַּחַת יָדִי, כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁלֶחֶם הַפָּנִים (פסוק ז) שרק כהנים רשאים לאוכלו (ויקרא כד, ה) (לחץ על המילה לפירוט) יֵשׁ אִםויוכלו נערייך לאוכלו אם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁהלפחות מטומאת משכב (ויקרא טו, יח) (לחץ על המילה לפירוט). {פ}
ו וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִםבאמת אִשָּׁה עֲצֻרָהמנועה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ, וְהוּא דֶּרֶךְ חֹלוהם אוכלים גם דברי חולין בטהרה, וְאַף כִּיוכמובן כאשר תיתן לנו לחם קודש הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִישנקפיד לאוכלו בטהרה. ז וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ, כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִיםשמורידים אותם מהשולחן כדי להחליפם בלחם חדש מִלִּפְנֵי יְהוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹםטרי וחם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. ח וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָרהתעכב לצורך תפילה לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, אַבִּיראחראי על הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִיןוהאם יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב, כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץדחוף. {ס}
י וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, הִנֵּה הִיא לוּטָהעטופה בַשִּׂמְלָהבבגד אַחֲרֵי הָאֵפוֹד, אִם אֹתָהּ תִּקַּחתרצה לקחת לְךָ קָחאתה יכול לקחת כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶהפה, {ס} וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֵין כָּמוֹהָ, תְּנֶנָּה לִּי. יא וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. יב וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיולאכיש הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץהמולך למעשה על ישראל (שהרי הוא היה מנהיג את הצבא), הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּאמרו הנשים (לעיל יח, ו) (לחץ על המילה לפירוט) בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו". יג וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ, וַיִּרָאדוד פחד מפני שהרג הרבה מהפלישתים, וחשש שלכיש ירצה לנקום מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. יד וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹהחליף את מנהגו, עשה את עצמו משוגע בְּעֵינֵיהֶםלפניהם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָםכשהיה נתון בידם, וַיְתָושרט, עשה סימנים (מלשון תו, סימן) עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ. {ס}
טו וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו, הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי? טז חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי, כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָילהכביד עלי? הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי? {פ}
