ביאור:שמואל א ג
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
מהדורות נוספות של שמואל א: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי, וּדְבַר יְהוָה הָיָה יָקָרנדיר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹןנבואה נִפְרָץנפוצה. {ס}
ב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹבמקום שלו, במיטתו, וְעֵינָו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת. ג וְנֵר אֱלֹהִיםהנרות הדולקים במנורה טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵבבמיטתו, בעזרת הלויים בְּהֵיכַל יְהוָהונר ה' היה בתוך ההיכל אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים. {פ}
ד וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי, וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי, שׁוּב שְׁכָב, וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב. {ס}
ו וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי, וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב. ז וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַעהכיר באופן אישי אֶת יְהוָה, וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר יְהוָה. ח וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִישִׁת וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי, וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר. ט וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ, וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ. י וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ. {פ}
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ, תְּצִלֶּינָהיצלצלו, ירעשו שְׁתֵּי אָזְנָיו. יב בַּיּוֹם הַהוּא אָקִיםאקיים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ, הָחֵלאתחיל וְכַלֵּהואסיים. יג וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם, בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִיםמבזים לָהֶםבעצם (לפני תיקון סופרים) כאילו כתוב 'לי', לה' בָּנָיו וְלֹא כִהָהנגער בָּם. יד וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, אִםשלא יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה, עַד עוֹלָם. טו וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּחכחלק מתפקידיו במשכן אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה, וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי. טז וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. יז וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, אַל נָא תְכַחֵדתסתיר מִמֶּנִּי, כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיףלעשות לך רעה (לשון מקובלת של שבועה) אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ. יח וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ, וַיֹּאמַר, יְהוָה הוּאהוא שניגלה לך, הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה. {פ}
יט וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל, וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּילכל מה שניבא שמואל, התקיים מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה. כ וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע, כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה. {ס}
כא וַיֹּסֶף יְהוָה לְהֵרָאֹהלהתגלות לשמואל בְשִׁלֹה, כִּי נִגְלָה יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יְהוָהכדי שיאמר את דבר ה' לישראל. {פ}
ביאורי פסוקים
חזונות - אז והיום
(שמואל א ג א): "והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי; ודבר ה' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ": שני פירושים:
1. ע"פ מצודת-דוד, מלבי"ם: דבר ה' היה נדיר באותם ימים, ולכן היה יקר = נכבד ; לא היו חזונות = מראות נבואים רבים, כי רוח הנבואה היתה סגורה ולא מצאה פרצה ( פרצ = שבירת המחסומים ) ; לא היה באותו דור, עד לימי שמואל, אדם הראוי לנבואה, שדרכו יכולה רוח הנבואה לפרוץ ולהתגלות בעולם. מחבר הספר חי בתקופה שבה היו הרבה נביאים ובני-נביאים, הנבואה היתה תופעה מוכרת ומקובלת; הוא רצה להסביר לקוראים, איך ייתכן שעלי ושמואל לא הבינו מייד שהקול ששמעו היה דבר ה'; ולכן הסביר, שבאותו זמן הנבואה לא היתה תופעה ידועה.
-
-
- אולם, לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "אין חזון פורץ" (ע"ע פרץ - נפרץ ).
-
2. פירוש אחר - מתאים יותר למשמעות המדוייקת של המילים: דבר ה' היה יקר = נכבד בימים ההם; אנשים התייחסו ברצינות ובכבוד לכל חזון - לא היה אף חזון = מראה נבואי אשר נפרץ = נשבר ונזרק מתוך זלזול והתעלמות. מחבר הספר חי בתקופה שבה אנשים זלזלו בדבר ה', ואף פגעו בנביאים שאמרו להם נבואות שהם לא אוהבים לשמוע; הוא רצה להסביר לקוראים, איך ייתכן שעלי התייחס בכבוד לנבואתו של שמואל, נערו, שניבא על חורבן ביתו; ולכן הסביר, שבאותו זמן אנשים התייחסו בכבוד לדבר ה'. וייתכן שהוא ניצל את ההזדמנות כדי להוכיח את אנשי דורו ברמז: "תראו איך פעם, בימים ההם, אנשים התייחסו בכבוד לכל חזון..."
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
