ביאור:שמואל א כה
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
מהדורות נוספות של שמואל א: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א וַיָּמָת שְׁמוּאֵל, וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָהרמתיים צופים(לעיל א, א) (לחץ על המילה לפירוט), וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן. {פ}
ב וְאִישׁ בְּמָעוֹןהיה גר באיזור מדבר מעון (לעיל כג, כד) (לחץ על המילה לפירוט) וּמַעֲשֵׂהוּמלאכתו, צאנו בַכַּרְמֶלשם של עיר בהר יהודה וְהָאִישׁ גָּדוֹלמכובד ועשיר מְאֹד, וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְאֶלֶף עִזִּים, וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל. ג וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כלבו (כָלִבִּי). ד וַיִּשְׁמַע דָּוִד בַּמִּדְבָּרבמדבר פארן, כִּי גֹזֵז נָבָל אֶת צֹאנוֹ. ה וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים, וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל נָבָל, וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם. ו וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָיכך יהיו לכם חיים טובים, וְאַתָּה שָׁלוֹםותברכהו שיישרה אצלו השלום וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם. ז וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְבשבילך את הצאן, עַתָּה הָרֹעִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּשבעבר היו עִמָּנוּ, לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַדנחסר (כי שמרנו עליהם) לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶלבאיזורי המרעה של העיר כרמל. ח שְׁאַל אֶת נְעָרֶיךָ וְיַגִּידוּ לָךְשכך היה וְיִמְצְאוּ הַנְּעָרִיםנערי דוד, השליחים חֵן בְּעֵינֶיךָ, כִּי עַל יוֹם טוֹביום שימחה, יום שממילא אתה עושה חגיגה ומכין הרבה אוכל בָּנוּבאנו, הגענו, תְּנָה נָּא אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָאתוכל לתת יָדְךָ לַעֲבָדֶיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד. ט וַיָּבֹאוּ נַעֲרֵי דָוִד וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד, וַיָּנוּחוּעצרו מלדבר. י וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר: "מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי? הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִיםהפורצים גדר ובורחים (כמו דוד שכביכול מרד בשאול) אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. יא וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִיהבהמה שנשחטה אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָיבשביל האנשים שגוזזים את צאני, וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה". יב וַיַּהַפְכוּ נַעֲרֵי דָוִד לְדַרְכָּם, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּגִּדוּ לוֹ כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יג וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ, וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וּמָאתַיִם יָשְׁבוּנשארו לשמור עַל הַכֵּלִים. יד וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר, הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶםוהוא מאס בהם וגירש אותם. טו וְהָאֲנָשִׁים טֹבִים לָנוּ מְאֹד, וְלֹא הָכְלַמְנוּביישו אותנו וְלֹא פָקַדְנוּחסרנו מְאוּמָה כָּל יְמֵי הִתְהַלַּכְנוּ אִתָּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה. טז חוֹמָהשמרו עלינו כמו חומה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן. יז וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי, כִּי כָלְתָהגמר בליבו, החליט דוד לעשות הָרָעָה אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ, וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַלאיש רשע מִדַּבֵּרמכדי שנוכל לדבר אֵלָיו. יח וַתְּמַהֵר אבוגיל (אֲבִיגַיִל) וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם, וּשְׁנַיִם נִבְלֵיכדי יַיִן, וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות (עֲשׂוּיוֹתמוכנות לאכילה), וְחָמֵשׁ סְאִים5 סאה, בין 40 ל70 ליטר קָלִיגרגירי דגן קלויים באש, וּמֵאָה צִמֻּקִיםאשכולי ענבים יבשים, וּמָאתַיִם דְּבֵלִיםחבילות תאנים מיובשות, וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים. יט וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי, הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה, וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה. כ וְהָיָה הִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיֹרֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָרבשיפולי ההר הנסתרים, וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹרְדִים לִקְרָאתָהּ, וַתִּפְגֹשׁ אֹתָם. כא וְדָוִד אָמַרלפני כן, בליבו, אַךְ לַשֶּׁקֶרלחינם שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה, וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה. כב כֹּהרעה כזאת, מסויימת יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִדלי, לדוד (לשון סגי נהור). כמקובל בביטויי שבועה וְכֹה יֹסִיף, אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיראף זכר לא ישאר בחיים. כג וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר, וַתִּפֹּל לְאַפֵּילפני דָוִד עַל פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ. כד וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתֹּאמֶר: "בִּיבאשמתי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן, וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ. כה אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא, נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹתמיד מלוה אותו, כל מעשיו רעים, וַאֲנִי אֲמָתְךָ, לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ. כו וְעַתָּה אֲדֹנִי, חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָשימנע ממך יְהוָה מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַולהושיע (מלעשות דין לעצמך) יָדְךָ לָךְ, וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָלכמוהו, שאינו יכול להזיק לך אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה. כז וְעַתָּה הַבְּרָכָההמתנה, המזון הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי, וְנִתְּנָה לַנְּעָרִים הַמִּתְהַלְּכִים בְּרַגְלֵיבעקבות אֲדֹנִי. כח שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן, כִּי מִלְחֲמוֹת יְהוָה אֲדֹנִי נִלְחָם, וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ. כט וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָהשמורה בִּצְרוֹר?? הַחַיִּים אֵתעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע??. ל וְהָיָה כִּיכאשר יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ, וְצִוְּךָ לְנָגִידלמלך עַל יִשְׂרָאֵל. לא וְלֹא תִהְיֶה זֹאתנקמתך בנבל לְךָ לְפוּקָהלרעדה (שלא יאמרו שמלכותך נתייסדה בשפיכות דמים) וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי, וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹאת עצמו (לעשות דין לעצמו), וְהֵיטִב יְהוָה לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ". {ס}
לב וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַל: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי. לג וּבָרוּךְ טַעְמֵךְשיכלך וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִיםלידי שפיכת דם וְהֹשֵׁעַומלהושיע יָדִי לִילעצמי. לד וְאוּלָם חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְנָעַנִי מֵהָרַע אֹתָךְ, כִּי לוּלֵיאם לא מִהַרְתְּ ותבאתי (וַתָּבֹאתותבואי) לִקְרָאתִי, כִּי אִםאז לא היה נוֹתַר לְנָבָל עַד אוֹר הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר". לה וַיִּקַּח דָּוִד מִיָּדָהּ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיאָה לוֹ, וְלָהּ אָמַר עֲלִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ, רְאִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשָּׂאולכן כיבדתי את פָּנָיִךְ. לו וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל, וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּהגדול כמו משתה שעורך הַמֶּלֶךְ, וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד, וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל, עַד אוֹר הַבֹּקֶר. לז וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת לִבּוֹנחלש ליבו בְּקִרְבּוֹ וְהוּאוגופו של נבל הָיָה לְאָבֶן. לח וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים, וַיִּגֹּףהיכה במוות יְהוָה אֶת נָבָל וַיָּמֹת. לט וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל, וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר רָב אֶת רִיב חֶרְפָּתִיעלבוני מִיַּד נָבָל וְאֶת עַבְדּוֹ חָשַׂךְמנע, הציל מֵרָעָה, וְאֵת רָעַת נָבָל הֵשִׁיב יְהוָה בְּרֹאשׁוֹ, וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּרשליחים שידברו דברי שידוכין בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה. מ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶל אֲבִיגַיִל, הַכַּרְמֶלָה, וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר דָּוִד שְׁלָחָנוּ אֵלַיִךְ לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה. מא וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה, וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי. מב וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵישליחי דָוִד וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. מג וְאֶת אֲחִינֹעַם לָקַח דָּוִד מִיִּזְרְעֶאלעיר בהר יהודה, וַתִּהְיֶיןָ גַּם שְׁתֵּיהֶן לוֹ לְנָשִׁים. {ס}
מד וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ, אֵשֶׁת דָּוִד, לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּיםמהעיר 'בת גלים' שמצפון לירושלים.
ביאורי פסוקים
למה דוד לקח שתי נשים חדשות
הבעיה העיקרית בהתנהגות של דוד היא, לדעתי, העובדה שהוא לקח שתי נשים - את אביגיל ואחינועם - ולא לקח את מיכל.:
(שמואל א כה מב): "ותמהר ותקם אביגיל... ותלך אחרי מלאכי דוד, ותהי לו לאשה. ואת אחינעם לקח דוד מיזרעאל, ותהיין גם שתיהן לו לנשים"
אמנם לפי התורה מותר לאדם לקחת כמה נשים, אבל אסור לו לעזוב ולהזניח את אשתו הראשונה.
מצד שני, ייתכן שהוא לא יכל לקחת את מיכל כי היא היתה בבית שאול, וזו היתה סכנת נפשות להגיע לשם, ולכן לא היתה לו ברירה והוא לקח נשים אחרות.
אפשר גם לשאול לגבי מיכל - מדוע היא עצמה לא באה והצטרפה לדוד, כמו שעשו אביגיל ואחינועם? הרי יהונתן אחיה בא לפגוש את דוד בחורשה (שמ"א כג); היא יכלה להצטרף אליו ולחזור אל דוד.
ייתכן שדוד ראה שמיכל לא באה, אז הוא הגיע למסקנה שהיא כבר לא אוהבת אותו ולקח נשים חדשות.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-17.
