בני יעקב גדלו בחרן, אצל לבן וידעו את חוק חמורבי מספר 2: אם איש יאשם במעשה כשפים, הוא יקפוץ בעצמו למים (אל-המים ישפוט). אם הוא יצא בשלום - מאשימו יומת ובית המאשים ינתן לו. אם הוא ימות במים - ביתו ינתן למאשים.

יוסף סיפר חלומות לאחיו ואביו. הוא חזה "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (ביאור:בראשית לז ז) ואחיו מיד הבינו "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ" (ביאור:בראשית לז ח). למרות כעסם הוא ממשיך פעם נוספת "הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ביאור:בראשית לז ט). יוסף חזה את העתיד, ודרש לפרסם את זה, כנביא, או כעוסק בכשפים.

לפי החוק הנאשם יקפוץ למים. ניתן לטעון שכאשר האחים השליכו את יוסף לבור והוא לא נפגע או נפצע, יוסף עבר את הנסיון בהצלחה. האחים לא הסתפקו בזה, והשאירו אותו בבור לראות אם הוא יצא חי. כאשר יהודה הציע למכור את יוסף, האחים שמחו להפטר מיוסף וייתכן שהם רצו לבטל את המשפט, או הכירו שיוסף ניצח.

ובהמשך יוסף מלגלג על אחיו ואומר להם: "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (ביאור:בראשית מד טו) ורומז להם "אתם ידעתם" - "מכשף כמוני" - שהוא אחיהם יוסף, זה שהם האשימו אותו כמכשף. ובגלל זה הורידו אותו לבור כעונש. מעניין אם הם סיפרו לקונה את ערכו כמכשף, ולכן הוא נימכר לשר הטבחים?

חוקי חמורבי מספר 206 ו207: ניתן להבין שאיש שהרג בכוונה איש אחר, יומת.
אם האחים יהרגו את יוסף ללא חוק המצדיק את מעשיהם, דם המת יהיה על ראשם והם חייבים מיתה. לכן ראובן מבקש למנוע את זה.

יוסף עם החלומות שלו הראה שהוא קוסם או מכשף. כשם שהחוק דורש שהמכשף יקפוץ למים, כך חובה על יוסף להוכיח שהוא מכשף אמיתי. בגלל שאין מים, יזרקו אותו לבור יבש. ואכן האחים עשו כדברי ראובן, ככתוב: "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (ביאור:בראשית לז כד),

רכושו של יעקב היה הצאן שלבן נתן לו לקחת, והיה הנדוניה של שתי בנותיו של לבן. לאחר שרחל נפטרה, נדוניתה היתה שייכת ליוסף ובנימין. בנימין היה חלש וצעיר, וכך יוסף היה האחראי לחצי מרכושו של יעקב. כאשר איש מואשם בכשפים ומת בנסיון המאשימים מקבלים את רכושו (חוקי חמורבי מספר 2), אולם אם האיש יצא בחיים, אז המאשימים יומתו ורכושם יעבור למואשם. האחים הבינו את הסכנה שהם יביאו על עצמם אם יוסף יעמוד בנסיון ולא ימות ולכן הם הסכימו כאשר יהודה הציע: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ, כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (ביאור:בראשית לז כז). אולם מהכתוב לא ברור אם האחים באמת מכרו את יוסף לישמעאלים, או בזמן שהם תכננו למכור את יוסף, מדינים סוחרים הוציאו את יוסף מהבור ומכרו אותו לישמעאלים (ביאור:בראשית לז כח). כך או כך, האחים ראו שיוסף לא מת, ולפי חוקי חמורבי הם בני מוות כי הם מכרו קטין לעבדות.

החלום הראשון של יוסף התקיים, ויוסף נעשה השליט לחייהם ולרכושם, והאחים קיבלו תשובה לשאלתם: "אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ"? (ביאור:בראשית לז ח).

הכתוב אומר לנו את מחשבותיו של ראובן. העורך יודע מה יהיה בעתיד אבל לא היה צורך לגלות לנו מה שאי אפשר לדעת. רק כאשר ראובן שב אל הבור, ראה שיוסף איננו וקרע את בגדיו אנו מבינים שבאמת זאת היתה תוכניתו להציל את יוסף (ביאור:בראשית לז כט).
אם ראובן היה מציל את יוסף, גם זה היה לפי רצון אלוהים, והאחים המאשימים היו צפויים לעונש מות. פתרונו של אלוהים הקל על האחים וקידם את תוכניתו של אלוהים.

1. האחים תפסו את יוסף, הפשיטו אותו ומחקו את זהותו, והורידו אותו לבור מים יבש ללא מים.
2. האחים זזו מהבור "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם" (ביאור:בראשית לז כה) וחיכו. אש המדורה והעשן ליד בור המים, שהיה על הדרך למצרים, היה כאין הזמנה לשיירות לעצור לידם, להשתמש באש ולהשתתף באכילה.
3. יוסף ישאר בחיים מספר ימים לפני שהוא ימות מצמא. זה יהיה זמן מספיק ללמד אותו לקח, או שמישהו יציל אותו מהבור.
4. במשך הזמן הזה שיירות יעברו ליד הבור לחפש מים, יסתכלו בבור וסביר שיראו את יוסף.
5. אנשי השיירות יכולים לשחרר את יוסף, לקחת אותו כעבד, או לתת לו למות.
6. אין ספק שגופתו של יוסף תמצא בבור המים במוקדם או מאוחר, כי האחים לא כיסו אותו באדמה.
7. לפי חוקי חמורבי מספר 24, ראש עיר או שליט במקום אחראי למות של אדם בשטחו. כאן האחים עברו לדותן וזה היה ידוע בשכם. אדם פגש את יוסף ואמר לו ללכת לדותן כדי לפגוש את אחיו, ויוסף ימצא מת בבור בדותן ללא כותונת הפסים שלו. אפילו אם אי אפשר להאשים את האחים, הם יהיו אחראים כשליטים במקום בזמן המות.