קטגוריה:בראשית לד כה
נוסח המקרא
ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹ֠ב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כׇּל־זָכָֽר׃
וַ/יְהִי֩ בַ/יּ֨וֹם הַ/שְּׁלִישִׁ֜י בִּֽ/הְיוֹתָ֣/ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַ/יִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְ/לֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔/וֹ וַ/יָּבֹ֥אוּ עַל־הָ/עִ֖יר בֶּ֑טַח וַ/יַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה כַּד תְּקִיפוּ עֲלֵיהוֹן כֵּיבֵיהוֹן וּנְסִיבוּ תְּרֵין בְּנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִּינָה גְּבַר חַרְבֵּיהּ וְעָאלוּ עַל קַרְתָּא דְּיָתְבָא לְרוּחְצָן וּקְטַלוּ כָּל דְּכוּרָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה כַּד הֲווֹ מִתְמַקְמְקִין מִן כֵּיב גוּזְרַתְהוֹם וּנְסִיבוּ תְּרֵין מִבְּנוֹי דְיַעֲקב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. אֲחֵי דִינָה גְבַר סַיְיפֵיהּ וְעָלוּ עַל קַרְתָּא דַהֲוָה יַתְבָא לְרוֹחְצַן וּקְטָלוּ כָּל דְכוּרָא: |
רש"י
"אחי דינה" - לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה
"בטח" - שהיו כואבים ומ"א בטוחים היו על כחו של זקן (ב"ר)
מה שתרגם אונקלם ויבאו על העיר בטח ועלו על קרת' דיתבת לרוחצן ולמה לא תרגם בטח על בני יעקב וכדפרש"י א"ל דאי אבני יעקב קאי הל'ל בבטח או בטוחים דהא מצינו ג"כ בפ' ראה וישבתם בטח אלא נראה דדייק מדלא כתיב ויבואו בטח על העיר ודוק כנ"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲחֵי דִינָה – לְפִי שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן עָלֶיהָ, נִקְרְאוּ אַחֶיהָ (שם).
בֶּטַח – שֶׁהָיוּ כּוֹאֲבִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן (שם).
רשב"ם
ויבאו על העיר: שהיו יושבים בטח ולא נזהרו מהם וכן כל בטח שבכל מקום על היושבים הוא אומר בין בתורה בין בנביאים:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן הנה בני יעקב לא היה בדעתם להרוג אלא בעל עבירה אלא שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם אשר על כן הרגום מדין רודף, והוא אומרו ויהרגו כל זכר ובזה השיגו להרוג את חמור ואת שכם וזולת זה לא היו יכולין לנקום נקם מהמחוייב להם מיתה:
עוד טעם שהרגו כל בני העיר לצד שהם היו בעזר שכם לגזול דינה ובני נח מחוייבים מיתה על הגזל אבל על העריות אין חיוב כי דינה לא היתה אשת איש:
ותמצא שאמר הכתוב אשר טמאו אחותם הרי כינה המעשה לכולם הא למדת שיד כולם שוה בגזילה. וטעם שלא אמר אשר גזלו אחותם שהוא עיקר העון שעליו נתחייבו מיתה לומר שהיא גזילה שאינה בהשבה, ונפקא מינה אם לא טעם אשר טמאו לא היו עושים משפט גמור להרוג כל זכר, והגם שבן נח שגזל אינו נפטר ממיתה בהשבון עם כל זה לא היו בני יעקב הורגים, ומידי דהוה כמה מהאומות עוברי דת המצות ואין אחריותם על בני יעקב כי אין כח בהם, וכמו שאמר יעקב (פסוק ל') עכרתם אותי וגו' ואני מתי מספר אלא לצד הנבלה שעשו שטמאו לזה לבשו קנאה:
עוד טעם אומרו אשר טמאו נתנו טעם זה ללקיחת ממונם ואמר טעם אשר בזו את העיר ונטלו נכסיהם אשר טמאו את דינה אחותם פי' דמי בושת כי לפי שיעור המבייש והמתבייש כי הם הדרגות מופלגות ולואי שיספיק כל חילם לדמי בושת בת יעקב המיוחד בעולם ברום המעלות מחמור הנבזה עד מאד. וגם לפי מה שכתבתי למעלה שהודה במעשה, זה לא יועיל אלא לפטור מהקנס אבל בושת ושאר דברים חייב (כתובות דף מא.) ופשוט:
ורמב"ם בפרק ט' מהלכות מלכים נתן טעם להריגת אנשי שכם לצד שלא הושיבו דיינים על גזל שכם וכו' ע"כ. וקשה מי אמר להרב שחייבין לדון האלם עליהם מלך וכיוצא בו והלא גם בדיני ישראל פטורים מכיוצא בזה לא דנים ולא מעידין אותו, (סנהדרין דף יז.) ובהכרח לומר שהם היו בעוזריו ובעצתם עשה מה שעשה. ורמב"ן ז"ל דחה דברי רמב"ם בפירוש מצות דיינים שנצטוו בני נח כי אין הכוונה להושיב דיינים אלא לדון משפטים בין איש לרעהו יעויין שם דבריו, ונתן טעם הריגת שכם לצד שהיו חייבין מיתה על שהיו עובדי עבודה זרה כו'. ודבריו ז"ל צריכין ערב. וב' המאורות לא נתנו טעם ללקיחת ממונם והונם:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. תנינן: מרחיצין את הקטן. תני דבי רבי: מרחיצין את המילה. אמר רבי אסי: על כרחין אית תניא מרחיצין את הקטן. אמר ר' זעירא: בכל שעה הוה רבי אסי אמר, ליתני מתניתך, דתנן: אין מונעין לא שמן ולא חמים מעל גבי המכה בשבת, ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת. ואם תאמר: מרחיצין את הקטן, מאי שנא הוא מכת קטן ממכת גדול? ר' אלעזר בן עזריה אמר: מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת. אמר ר' יעקב בר אחא: בכל שעה הוו ר' יונתן ור' יוחנן מפקידין חייתא ואמרו להון: כל שקועים דאתון עבדין בחולה עבדין בשלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר: מפני הסכנה. [אמר לו ר' יוסי]: אם מפני הסכנה, נעשה לו חמין בשבת? דתנינן: מיחם אדם אלונטית ונותנה על גבי כרסו בשבת. אמר ר' יהושע בן לוי: לית כאן אסור אלא מותר.
ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי. ממשמע שנאמר שמעון ולוי, איני יודע שהן בני יעקב? אלא שלא נטלו עצה מיעקב. שמעון ולוי, שלא נטלו עצה זה מזה. אחי דינה, וכי אחות שניהם [בלבד] היתה? והלא אחות כל השבטים היתה! אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת על שמם. ודכוותה "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן". וכי אחות אהרן בלבד היתה? והלא אחות שניהם היתה! אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה נקראת על שמו. ודכוותה "ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם". וכי אחותם היתה? והלא בת אומתן היתה! אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה לשמה.
איש חרבו. בני שלש עשרה שנה היו.
ויבואו על העיר בטח. בטוחים היו על כוחו של זקן. ולא היה יעקב אבינו יודע שעשו בניו אותו מעשה, אמר: מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם? אני נלחם כנגדן. הוא דאמר ליה ליוסף: "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי".רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד כה.
וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח
וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר
נראה ששמעון ולוי עשו דבר מזעזע. גם עריפת ראשו של גולית נשמעת לנו מזעזעת, וגם הריגת המן ועשרת בניו.
למעשה זה סיפור דוד וגולית: שני אחים ממשפחה אחת הענישו מלך וחבריו (בלבד), בעזרת תכנון והטעיה, כדי להציל את עם ישראל מכליה (ביאור:שמואל א יז ט). הפעולה של שמעון ולוי היתה מוצדקת כהגנה עצמית.
המהר"ל הסביר שעם ישראל עמד לפני כליה. איחוד העמים תחת שליטה של מלך שכם תבטל את הברית ואת הברכה של בני ישראל. הורים לא ילמדו את בניהם ובנותיהם את ההבטחה שאלוהים נתן לאבות. בני ישראל יתבוללו בגוים והעם יגוע.
בני ישראל היו חייבים לכבוש את שכם, להעניש את הכנענים, ולהראות בעמים את חוזקו ועוצמתו של אלוהים. בני ישראל לא יכלו לסגת כפחדנים, שמותר לפגוע בבנותיהם ללא סכנה. כך גם דוד נלחם בגולית למען אלוהים (ביאור:שמואל א יז מה) וזכה במלוכה. בזכות מעשה הגבורה של לוי ונכונותו לבוא לקריאה "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו) שתתקים בשנית בתקופת משה, זכה שבט לוי להיות כוהנים ומשרתי אדוני לעם ישראל לכל הדורות. ישראל התחתנו בגויים בתחילת העם, אבל הנשים הזרות והבעלים הזרים הצטרפו לעם ישראל, ולא להפך. כך תמר ורות נאבקו להכנס לעם ישראל.
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה
לפי העוצמה שהם הראו, התוכנית, הביצוע והתשובה ליעקב "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ביאור:בראשית לד לא) אפשר להסיק שהם היו מעל גיל 20, גברים במלוא עוצמתם. הם היו הבוגרים בבני יעקב, למעט ראובן ויהודה, והם היו אחיה של דינה מאב ואם, כך שהעבודה הוטלה עליהם.
- ולמה ראובן ויהודה לא הצטרפו?
זה מלמד את חשיבות ההגנה. גם בזמן התקפת פתע על האויב, אסור להזניח את ההגנה ואסור לשלוח את כל הכח להתקפה. ראובן ויהודה ביחד היו חזקים כמו שמעון ולוי, והם נשארו להגן על המחנה במקרה ושמעון ולוי יכשלו. ואכן לאחר ההריגה, כל האחים "בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר" כדי להשתלט על הרכוש.
וַיִּקְחוּ ... אִישׁ חַרְבּוֹ
לא ברור אם הם הלכו עם חרב כל הזמן או שרק עכשו הם לקחו את החרב. שומרי העיר לא נבהלו לראות אותם באים עם חרבות, לכן ניתן להניח שהם תמיד הלכו עם חרבות וזאת לא היתה הפגנת כוח חד פעמית. שומרי העיר חשבו שהם חתנים של שכם ונתנו להם כבוד.
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים
כפי שתוכנן מראש, ביום השלישי הנמולים היו כואבים. הם נשארו בבתיהם ובני יעקב, כאילו, באו לעשות ביקור חולים. לא היתה סיבה לחשוד בשני אחים שבאים לבד, והם נכנסו וביקרו את כולם, משפחה משפחה לפי התור. כל נכבדי העיר שגרו בתוך חומות העיר נימולו , ככתוב "וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר, כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (ביאור:בראשית לד כד), והם היו האנשים ששכבו כואבים והם הראו שהם רצו לכבוש את בני ישראל ולכן הם הומתו.
וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר
מעניין ששני אנשים עברו מבית לבית "וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר", ובכל זאת לא קמה צעקה גדולה בעיר. הן במצרים אלוהים עבר והרג, ככתוב: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב כט) וקמה צעקה גדולה במצרים. ייתכן ששמעון ולוי הסבירו למשפחה שהם באים לעשות ביקור חולים ולתת לחולים תרופת הרגעה, שהכואבים מבקשים להשאר בשקט, ועדיף לא להפריע להם כשם ש"וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ וְנָעָל." (שופטים ג כג). הנשים היו עסוקות עם הילדים והתינוקות הבוכים ולא התפנו לגברים. בכל אופן כנראה שתינוקות וילדים הקרובים לאמם לא הומתו ומספר המתים לא היה גדול, ולא קמה צעקה.
סיפור התורה מגזים בהרג. סביר שלא כל הזכרים מתו. רק אנשים חשובים וילדיהם הבוגרים הומתו כדי שהם לא יתקיפו את בני ישראל. פשוטי העם שגרו מחוץ לחומות ואנשים שלא נמולו, לא נפגעו. סביר שהמלך, משפחתו ראשי העיר וקציני הצבא בלבד הומתו, וכך נכנעה העיר לבני ישראל שחנו על העיר מסביב (ביאור:בראשית לג יח). לכן כאשר יוסף בא לשכם למצוא את אחיו היה שם איש שהדריך אותו בכבוד (ביאור:בראשית לז טו), וגם בשוב בני ישראל לכנען, יהושע לא היה צריך לכבוש את שכם שהיתה בידי בני ישראל מאז הכיבוש הזה.
רק המנהיגים הומתו בעיר:
- בעיר ראשית בישראל בתקופה ההיא היו לפחות אלף זכרים. לוקח זמן מה להכנס לבית, לדבר עם המשפחה, למצוא את הזכרים, להרוג אותם בשקט, ולארגן את הגופה על המיטה כאילו שהאיש ישן. אם להרוג גבר לוקח דקה, אז אלף דקות זה כ16 שעות, ואין ספק ששמעון ולוי לא עברו בעיר כל כך הרבה שעות וההרג לא התגלה.
- כאשר המניהיגים מתים העם נכנע ולא נלחם, לכן לא היה צורך להרוג את כל הזכרים.
- היה חשוב להרוג את המנהיגים כדי למנוע מהמנהיגים לבחור מלך חדש ולהתקיף את בני ישראל.
- המנהיגים הומתו כי הם לא פעלו למנוע משכם לפגוע בדינה, לא הענישו אותו לאחר המעשה, והסכימו לפעול יחד עם שכם לגרום שבני ישראל יתבוללו בהם. כך מנהיגי העיר הפכו לשותפים לפשעו של שכם, ובמידה מסוימת רשעים כמו אנשי סדום.
- כדי ללמד את כל עמי כנען לכבד את כוחם של בני ישראל, ולא לפגוע בבנותיהם.
ואכן מספר שנים מאוחר יותר, יוסף הולך לשכם ופוגש איש מבוגר שמנחה אותו בכבוד איפה נמצאים אחיו. מכאן ניתן להבין שנשארו גברים בעיר ולא כולם מתו אלא רק המנהיגים.
ביצוע החוק
אין ספק שלפי חוקי חמורבי מספר 130 - "החוטף קטינה מבית אביה שלא ידעה איש ושוכב עימה, יומת." כאשר אדם מומת בפקודת הרשות, רכושו עובר למלך או לנפגע. כך ביצעו בני יעקב את המשפט, ורכושם של המומתים עבר אליהם כאדוני העיר כפצוי על הפגיעה בהם. כמובן החוקים היום השתנו, אבל חייבים לשפוט את מעשיהם של שמעון ולוי לפי תקופתם.
כשם שהמן נכנס למלכודת ובא למשתה המלכה בבית הנשים, וכשם שגולית נכנס למלכודת וחשב שהנער בא להלחם בו עם מקל, כך שכם חשב שהוא יהיה חבר של בני ישראל והסכים לניתוח הכואב לעצמו ולכל עמו.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לד כה"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.