קטגוריה:בראשית לד כו
ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ.
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *
וְאֶת־חֲמוֹר֙ וְאֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָרְג֖וּ לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ׃
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק)
-
עזרה
-
תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וְ/אֶת־חֲמוֹר֙ וְ/אֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔/וֹ הָרְג֖וּ לְ/פִי־חָ֑רֶב וַ/יִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִ/בֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַ/יֵּצֵֽאוּ׃
(ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְיָת חֲמוֹר וְיָת שְׁכֶם בְּרֵיהּ קְטַלוּ לְפִתְגָם דְּחָרֶב וּדְבַרוּ יָת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וּנְפַקוּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַת חֲמוֹר וְיַת שְׁכֶם בְּרֵיהּ קְטָלוּ לְפִתְגַם דְחָרֶב וּדְבָרוּ יַת דִינָה מִבֵּית שְׁכֶם וּנְפָקוּ: |
מלבי"ם (כל הפרק)
(כה - כו) "ויהי ביום השלישי". עפ"ז נתחייבו הריגה כדין, א] מצד שלא עשו משפט בשכם, שגזל בפרהסיא ולא מיחו בידו, וב"נ נצטוו על הגזל, כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים, ב] כי שכם לא רצה לשלח את דינה בטוב ועצרה בביתו, ואם לא היו נותנים לו בטוב היה נלחם בם, והותר ליעקב להוציאה מרשותו ע"י הריגת אנשי שכם שהיו הורגים אותם כי היו נכונים למלחמה. ג] שנתבאר שנתנו עיניהם בעושר של יעקב ומלו א"ע רק כדי שיוכלו לגזלו בכל עת כנ"ל, לכן ביום השלישי "בהיותם כאבים" ומתחרטים על המילה והיה בדעתם לנקום מבני יעקב על שגרמו להם הכאב הזה, "לקחו שמעון ולוי" מצד שהם "בני יעקב", ולהם להלחם בעד יעקב, ומצד שהם "אחי דינה" ולא יכלו להוציא את דינה באופן אחר, לכן הרגו כל זכר ואת שכם וחמור, ועי"כ השיגו מגמתם להוציא את דינה מבית שכם, שזה היה עיקר מגמתם:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב
כפי שרואים הם הרגו את חמור ואת שכם בנו, אבל לא נאמר שהם הרגו כל זכר בביתם. ניתן להסיק שגם בבתי הנכבדים, "יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ", הרגו רק את הגברים ולא את הזקנים, הילדים והתינוקות.
וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ
רואים שדינה היתה בביתו של שכם מאז התחלת הסיפור ושכם לא החזיר אותה. לא נאמר מה דינה רצתה וחשבה. לדינה היה תפקיד חשוב בתולדות עמנו שגרם להתחזקות בני ישראל בכנען כמלכים חזקים השולטים במרכז הארץ, אולם היא עצמה היא דמות טרגית והיא נשארה לא נשואה ולא זכתה להקים שבט.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
