קטגוריה:בראשית לד כד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו
המהדורה המנוקדת: וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְקַבִּילוּ מִן חֲמוֹר וּמִן שְׁכֶם בְּרֵיהּ כָּל נָפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ וּגְזַרוּ כָּל דְּכוּרָא כָּל נָפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקַבִּילוּ מִן חֲמוֹר וּמִן שְׁכֶם בְּרֵיהּ כָּל נַפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ וּגְזָרוּ כָּל דְכוּרָא כָּל נַפְקֵי תְּרַע קַרְתֵּיהּ: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישמעו אל חמור ואל שכם בנו. הוה חד מנהון טעון מובלתיה והוה אמר: שכם נסיב ומבגאי גזר?
"כאשר ינוס איש מפני הארי", זה לבן, שרדף אחריו לחטוף את נפשו. "ופגעו הדוב", זה עשו, שעמד על הדרך כדוב שכול. "ובא (אל) הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש", זה שכם בן חמור. שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה חוצה לראות בבנות הארץ, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה; אמרו: יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב. מה עשה יעקב? כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה. והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים, לביתו של פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף. והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה אותה כבת, ולקחה יוסף לאשה:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד כד.
וַיִּשְׁמְעוּ ... וַיִּמֹּלוּ
נכבדי העיר בשער העיר, השופטים, שמעו, נשמעו לבקשת (לדרישת) חמור ושכם, ועשו.
- לא נאמר שהאנשים בקשו הסברים איך עושים מילה. כנראה הם ידעו מה עושים.
- לא נאמר שהביאו רופאים או מכשירים מיוחדים למילה. כנראה היו להם כלים, והאנשים היו מוכנים לעבור את הכאב, בתמורה לרווח גדול אחר כך.
- לא נאמר שהאנשים התווכחו. יוצאי שער העיר לא דנו, שקלו או הצביעו.
- לא נאמר שהיתה התנגדות. כנראה אי אפשר היה להתנגד לשכם.
- לא נאמר שחלק מנכבדי העיר ברחו מהעיר. או שהם פחדו לברוח, או שהם קיבלו בשמחה את הצעתו של חמור. הם רצו שבני ישראל יתאחדו איתם לעם אחד.
- לא נאמר שצדיק אחד קם וגינה את שכם על מעשה האונס.
קשה להבין איך נכבדי העיר הסכימו לניתוח האיום והמפחיד הזה בגיל מבוגר, כאשר לא היו תרופות הרגעה או תרופות לטפל בזיהומים והיתה סכנת מוות. מוכרחה להיות סיבה חזקה לנכונותם למילה. או ששכם איים עליהם או שרצונום להתעשר מרכוש בני ישראל שכנע אותם למול.
כל אלה שהסכימו למילה הוכיחו את רצונם לשלוט בבני ישראל, וכך הם חרצו את גורלם למוות.
מי דיבר?
נאמר שיוצאי שער עירו, שהיו בשער העיר שמעו את דברי חמור ושכם בנו. לפי הדברים שנאמרו ניתן להבין שחמור הוא זה שדיבר, ושכם בנו עמד ושתק לצידו כהסכמה, כי חמור חזר בשנית את הדברים שהוא אמר לבני יעקב (בראשית לד ט-י), בניגוד לשכם שדיבר על מוהר ומתנות (ביאור:בראשית לד יב).
כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ
בשער העיר ישבו נכבדי העיר ושופטיו. העיר היא עירו של שכם וחמור אביו, כאילו שזו עיר פרטית.
העיר בתקופה ההיא העניקה הגנה למלך ונכבדיו, ובתקופת מלחמה האנשים שגרו סביב לעיר נכנסו לחומות העיר, שאר הזמן רוב העם חיו מחוץ לחומות. נכבדי העיר גרו בעיר באופן קבע. אפשרי ש"כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" מתכוון רק לאנשים שבתיהם היו בתוך החומה, והם יצאו את שער העיר, לאומת האנשים שגרו סביב אשר "נכנסו בשער העיר". מכאן אפשר שמספר המתים היה קטן יותר, וכלל רק את חמור ושכם ואנשי ביתם, וכל זכר במשפחות הנכבדים שגרו בעיר. אנו רואים שאחרי זמן מה, יוסף הולך לשכם ותועה בשדות, ואיש משכם מדריך אותו (ביאור:בראשית לז טו). כלומר נשארו אנשים בעיר אשר אינם בני ישראל.
לא נאמר שאנשי שכם רצו להפוך לבני ישראל, לקבל את אלוהינו, ולהנות מברכת אלוהים. להפך הם רצו את רכושם של בני ישראל ורצו להכחידם כעם עצמאי, לכן הם קיבלו את עונשם.
כולם עשו את המילה ביחד, באותו זמן. הם הרגישו אחריות קבוצתית ושיתוף כדי להצליח במשימתם. סביר שמדובר בכ20 עד 100 נכבדים, וזה מספר הגיוני ששמעון ולוי ביקרו והרגו תוך כשעה אחת.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לד כד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.