מ"ג בראשית לד כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית לד · כג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכׇל־בְּהֶמְתָּ֔ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
גֵּיתֵיהוֹן וְקִנְיָנְהוֹן וְכָל בְּעִירְהוֹן הֲלָא דִּילַנָא אִנּוּן בְּרַם נִטְּפַס לְהוֹן וְיִתְּבוּן עִמַּנָא׃
ירושלמי (יונתן):
גֵיתֵיהוֹן וְנִכְסֵיהוֹן וְכָל בְּעִירֵיהוֹם הֲלָא דִי לָנָא אִינוּן בְּרַם נִתְפַּיֵיס לְהוֹם וְיֵיתְבוּן עִמָנָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אך נאותה להם" - לדבר זה וע"י כן ישבו אתנו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה הם חשבו רעה על יעקב ובניו, שאמרו: מקניהם וקנינם:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם מקניהם וקנינם וכל בהמתם" - כי הבהמות אשר בעדרים בשדה הם יקראו מקנה בעבור שהם עיקר קנין האדם בין טמאות בין טהורות כענין שכתוב (שמות ט ג) הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן ואשר אינם עדר כגון בהמות יחידות בבית אין שמם מקנה ויכנסו בכלל "וכל בהמתם" או הוא כפל הלשון לחזוק כלומר וכל בהמתם אשר הנם רבות מאד

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כב - כג) "אך בזאת יאתו". שאין מבקשים רק שנמול, ואז הלא "מקנהם וקנינם" וגו' "לנו הם", כי אח"כ נרצה בכל פעם לגרשם מן הארץ ושלא להתחתן עמהם, ויתנו לנו כל אשר להם כדי "שאך נאותה להם שישבו אתנו":