אבן עזרא על בראשית לד

וטעם וידברו אשר טמא — וידברו את שכם אשר טמא אחותם; כי מצאנו "דברו לשלום" (בראשית לז, ד), כמו "דבר לו". או טעם אשר, כי ענו במרמה בעבור אשר טמא:

פסוק יד

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

חרפה — לדורות, וזה טעם "כי נבלה עשה בישראל" (בראשית לד, ז): אשר לו ערלה — ערלת בשר. וטעמו, דבר שיכבד; וכן: "ערל שפתים" (שמות ו, יב); "ערלה אזנם" (ירמיהו ו, י); בעבור הנוסף. והאומרים שהשם אמר לאברהם: "והיה תמים" (בראשית יז, א), ובהמולו הנה הוא חסר, הדבר הפוך. והנה הבהמות יוכיחו. ואם אמרו: למה נחתך דבר בראו השם? גם הטבור יוכיח:

פסוק יז

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

את בתנו — בעבור היותה קטנה. והם היו מדברים בעבור אביהם:

פסוק יט

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ולא אֵחַר — איננו בדקדוק כמו "ואחר עד עתה" (בראשית לב, ה), רק מן הבניין הכבד הדגוש; והוא פועל עבר, על משקל "ברך נבות" (מלכים א כא, יג):

פסוק כא

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

שלמים הם — בשלום. רחבת ידים — מקומות; כמו: "ויד תהיה לך" (דברים כג, יג):

פסוק כב

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

יאותו — מגזרת "כי לך יאתה" (ירמיהו י, ז); והנוח הנעלם אחר האות המשרת, תחת פ"א הפועל. בהמול — מפורש:

פסוק כג

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

והנה הם חשבו רעה על יעקב ובניו, שאמרו: מקניהם וקנינם:

פסוק כה

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ביום השלישי — שלישי לעולם קשה, שהוא חצי המרובע. וזה המעשה אשר עשו שמעון ולוי, לדעת אחיהם עשו, דכתיב "במרמה" (בראשית לד, יג); ו"בני יעקב" (בראשית לד, כז) – הם כולם. וחרה אף יעקב על שמעון ולוי, בעבור שהם הרגו אנשי שכם:

פסוק כט

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

את כל אשר בבית — פירוש, בבית חמור, או בבית שכם:

פסוק ל

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

מתי מספר — מְתֵי כמו "אנשים". ודבר שיסופר הוא מעט. על כן טעה ר' אהרן הכהן ראש הישיבה, שפירש "ויהי מתיו מספר" (דברים לג, ו) כמשמעו. להבאישני — שישנאו אותי כאשר ישנא איש דבר שיבאש:

פסוק לא

עריכה

• לכל הפירושים על הפסוק •

ויאמרו — שמעון ולוי.

הכזונה יעשה — שכם את אחותנו:

<< · אבן עזרא על בראשית · לד · >>