ביאור:איכה ב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של איכה ב)
א
אֵיכָה איך יָעִיב יחשיך בְּאַפּוֹ בחרון אפו, בכעסו אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן, הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ לארץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל את בית המקדש (לשוברו), וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו את בית המקדש, שהוא כמו שרפרף שה' מניח עליו את רגליו בְּיוֹם אַפּוֹ כעסו.
{ס}
ב
בִּלַּע הישחית אֲדֹנָי (לא) וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת משכנות (רבים של "נוה") יַעֲקֹב, הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ בכעסו, מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ גרם שיגיעו לאדמה, מוטט אותם, חִלֵּל הסיר את כבודה של מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ.
{ס}
ג
גָּדַע בָּחֳרִי אַף כעס כֹּל קֶרֶן כוחן של (כמו קרן של חיות שנלחמות על ידי ניגוח בקרניהן) יִשְׂרָאֵל, הֵשִׁיב אָחוֹר החזיר אחורה את יְמִינוֹ יד ימינו שבדרך כלל נלחמת בשביל ישראל מִפְּנֵי אוֹיֵב. וַיִּבְעַר בער אפו בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב.
{ס}
ד
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ הכין את הקשת ליריה
להרחבה כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ עומדת יד ימינו ואוחזת בחץ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן דברים הנחמדים לראיה. בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ כעסו.
{ס}
ה
הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל, בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ של ירושלים, שִׁחֵת מִבְצָרָיו של עם ישראל. וַיֶּרֶב הירבה בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה צער ויללה.
{ס}
ו
וַיַּחְמֹס כַּגַּן השחית את ענפי העצים בגן, כמו גנן שגוזם עץ שֻׂכּוֹ את סוכתו, מעונו, בית המקדש, שִׁחֵת הרס מוֹעֲדוֹ את בית המקדש (המקום בו ה' נועד, נפגש עם ישראל - שמות כט, מב), שִׁכַּח גרם שישכחו, שלא יחגגו יותר יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד חג וְשַׁבָּת, וַיִּנְאַץ ביזה בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן.
{ס}
ז
זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ, נִאֵר ביזה מִקְדָּשׁוֹ, הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ. קוֹל תרועות מילחמה וניצחון נָתְנוּ השמיעו האויבים בְּבֵית יְהוָה כְּיוֹם מוֹעֵד כמו שבעבר היה נשמע במקדש בחגים.
{ס}
ח
חָשַׁב יְהוָה לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן, נָטָה קָו היטה את 'קו הבנאים', פלס, כדי לוודא שהרס אותה עד כדי כך שהקרקע ישרה לגמרי, לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ, וַיַּאֲבֶל גרם להם לאבל בכך שהחריב אותם חֵל המקום שליד החומה וְחוֹמָה יַחְדָּו גם החיל וגם החומה באותו זמן אֻמְלָלוּ.
{ס}
ט
טָבְעוּ שקעו בין כל ההריסות בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ חלק בדלת/שער שנועל אותו. מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם, אֵין תּוֹרָה, גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהוָה.
{ס}
י
יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ ויתאבלו בשקט זִקְנֵי בַת צִיּוֹן, הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם, חָגְרוּ שַׂקִּים מנהגי אבלות. הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם.
{ס}
יא
כָּלוּ כאילו נשפכה כל העין מרוב דמעות שירדו בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ נשרפו מֵעַי, נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי מיץ המרה המופרש מהכבד עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, בֵּעָטֵף בהתעלף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה העיר.
{ס}
יב
לְאִמֹּתָם הילדים ישאלו את אמא שלהם יֹאמְרוּ: "אַיֵּה איפה דָּגָן וָיָיִן?", בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל כמו אדם מת בִּרְחֹבוֹת עִיר, בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם כאשר נפחו את נישמותיהם, מתו אֶל חֵיק אִמֹּתָם.
{ס}
יג
מָה אֲעִידֵךְ אביא לך כעדות, בהשוואה למה שארע לך? מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלַ͏ִם? מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ כדי לנחמך בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן? כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא לָךְ.
{ס}
יד
נְבִיאַיִךְ נביאי השקר חָזוּ לָךְ שָׁוְא סתם, כמו המילה 'לשוא' וְתָפֵל דברים חסרי טעם, וְלֹא גִלּוּ עַל סיפרו לך על עֲוֺנֵךְ לְהָשִׁיב (שביתך) שְׁבוּתֵךְ אותך בתשובה. וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת נבואות שָׁוְא וּמַדּוּחִים ודברים שהדיחו אותך מהדרך הישרה.
{ס}
טו
סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ שריקה המביעה השתוממות וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלָ͏ִם: והם אומרים: "הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ שנהגו לאמר עליה שהיא: 'כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ'?".
{ס}
טז
פָּצוּ פתחו (לאמר דברי לעג) עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אוֹיְבַיִךְ, שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן כמו שעושות חיות טורפות לקראת התנפלותן על הטרף. אָמְרוּ: "בִּלָּעְנוּ השחתנו! אַךְ אכן זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ".
{ס}
יז
עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם תכנן להרע ,בִּצַּע אֶמְרָתוֹ את מה שאמר אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם, הָרַס וְלֹא חָמָל. וַיְשַׂמַּח גרם לאויב שישמח להשמיד אותך עָלַיִךְ אוֹיֵב, הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ.
{ס}
יח
צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי. חוֹמַת בַּת צִיּוֹן כינוי לעם ישראל הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אַל תִּתְּנִי פוּגַת הפוגה, הפסקה לָךְ, אַל תִּדֹּם תשתוק, תפסיק בַּת עֵינֵךְ האישון שבעיניך מלדמוע.
{ס}
יט
קוּמִי רֹנִּי התפללי (בליל) בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת האשמורת הראשונה, היא השליש הראשון של הלילה, המחולק לפי אשמורות השומרים. פירוש אחר: בתחילת האשמורת השלישית, היא השליש השלישי של הלילה, שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי, שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ תינוקייך הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת ברחובות הראשיים.
{ס}
כ
רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה: אִם האם היה דבר כזה בעבר ש תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם את ילדיהם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים תינוקות שהיו נושאים על טפחים (כפות הידיים)?! אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא?!
{ס}
כא
שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת ברחובות נַעַר וְזָקֵן, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב. הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ, טָבַחְתָּ, לֹא חָמָלְתָּ.
{ס}
כב
תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד כמו ביום חג בו אוספים את כולם למקום אחד מְגוּרַי מִסָּבִיב את העמים הגרים מסביבי, שעד עכשיו פחדו מפני, וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהוָה בו כעס ה' פָּלִיט וְשָׂרִיד. אֲשֶׁר את ילדי אשר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי וגידלתי - אֹיְבִי כִלָּם סיים אותם, חיסל אותם.
{פ}
<< · ביאור:איכה · ב · >>
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|