לדלג לתוכן

ביאור:קהלת י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A3110)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י     (מהדורות נוספות של קהלת י)


א זְבוּבֵי מָוֶת זבוב מת אחד יַבְאִישׁ יעלה בואש, ריח רע יַבִּיעַ ינביע, יתסיס שֶׁמֶן רוֹקֵחַ שנעשה על ידי רוקח, עם ריח טוב. יָקָר כבד ומכריע מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד יותר מחכמה וכבוד סִכְלוּת מְעָט מעט סיכלות יכולה לקלקל הרבה חוכמה (כמו הזבוב הקטן שהורס שמן רב). משל זה נאמר בהקשר לפסוקים שלפני ושאחרי. ב לֵב חָכָם לִימִינוֹ נוטה לדרך הנכונה, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ מוביל אותו לדרך השגויה. ג וְגַם בַּדֶּרֶךְ (כשהסכל) כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ שהכסיל בחר ללכת בה לִבּוֹ חָסֵר הוא מתנהג כאילו אין לו לב, וְאָמַר לַכֹּל וכביכול מכריז לכל עבר ש- סָכָל הוּא.

ד אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה תגבר עָלֶיךָ - מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח אל תעזוב בכעס את מקומך (בדומה לנאמר לעיל, ח, ג) , כִּי מַרְפֵּא כאשר תרפה רוחו יַנִּיחַ יוותר לך על חֲטָאִים גְּדוֹלִים. ה יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, כִּשְׁגָגָה כמו טעות כזאת שֶׁיֹּצָא שמישהו חכם, כאשר השליט צעק עליו, הוא יצא בכעס מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט. ו נִתַּן הַסֶּכֶל ובעקבות כך, הושם איש סכל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים במעמד גבוה, וַעֲשִׁירִים ואנשים שבעבר היו בקרובים לשליט בגלל עושרם בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ. ז רָאִיתִי עֲבָדִים אנשים שבעבר היו עבדים פשוטים, עכשיו הם רוכבים עַל סוּסִים, וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ.

ח חֹפֵר אדם סכל, החופר גּוּמָּץ גומה, בור - בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר - יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. ט מַסִּיעַ אֲבָנִים - יֵעָצֵב בָּהֶם ישבר על ידם, בּוֹקֵעַ עֵצִים - יִסָּכֶן יפצע (מלשון סכנה) בָּם. י אִם קֵהָה נתקהה חודו של גרזן (הוזכר אגב "בּוֹקֵעַ עֵצִים" בפסוק הקודם) הַבַּרְזֶל, וְהוּא לֹא פָנִים אין לו צורה של גרזן, כי איננו מחודד, קִלְקַל אם יושחז - וַחֲיָלִים את כוחו יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר אך הדבר החשוב להכשרתו של הגרזן חָכְמָה הוא להשתמש בו בחוכמה.

יא אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ ללא שהשמיע לחישה לפני כן? וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן כך גם הסכל: מדבר רכילות, ולאחר מכן דבריו מזיקים. יב דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן הם דברים נעימים, וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ מבלבלות אותו, וגורמות לו לאמר דברי בלע. יג תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת, וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה. יד וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים, לֹא יֵדַע הָאָדָם כולל דברים שאף אדם לא יודע, כגון: מַה שֶׁיִּהְיֶה. וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו אחרי מותו - מִי יַגִּיד לוֹ?! טו עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ גורם להם ליגיעת שווא, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת מהי הדרך הקצרה והנוחה ללכת אֶל עִיר. טז אִי אוי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר, וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ מתחילים את יומם בסעודה במקום בעבודה. יז אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים אצילים (משוחררים ממיסי המלך), וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת בזמן המתאים יֹאכֵלוּ, בִּגְבוּרָה והם מפורסמים בזכות מעשי גבורה שלהם וְלֹא בַשְּׁתִי בזכות יכולתם לשתות הרבה. יח בַּעֲצַלְתַּיִם בגלל עצלות יִמַּךְ הַמְּקָרֶה התיקרה, וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם ובגלל שהעצלן לא התאמץ להרים את ידיו לסתום את החורים בתיקרה יִדְלֹף הַבָּיִת. יט לִשְׂחוֹק לשם הוללות עֹשִׂים לֶחֶם סעודה, וְיַיִן שותים יין כדי ש- יְשַׂמַּח חַיִּים, וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל יתן מענה לכל (מוסב כלפי העצלנים בפסוק הקודם: לעצלן לא יהיה איך לתקן את הבית וגם לא יהיה לו כסף לקנות לחם ויין). כ גַּם בְּמַדָּעֲךָ על מיטתך, במקום פרטי מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל (הכנפים) כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


סיכום הדברים בקצרה

בהמשך לכתוב בסוף הפרק הקודם, "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", קהלת מביא דוגמאות כיצד מעט טיפשות\רשעות הורסת הרבה חוכמה.

הטיפשות בולטת כלפי חוץ וגלויה יותר מהחכמה.

טיפשות אצל השילטון יכולה לגרום הרבה נזק, ולכן יש להיזהר מלהלחם בה. עדיף לחכות שהמושל ירגע.

אמנם לעיתים נדמה שהעולם הפוך: דווקא מי שלא ראויים נמצאים בשלטון. אך הטבע מוצא את נקמתו: בכל פעם שהם מנסים להרע לאחרים, הדבר פוגע בהם בחזרה.

לא מספיק להשחיז את הגרזן, אלא יש להשתמש בו בחכמה. כך הסכל חושב שאם הוא במעמד גבוה, מותר לו לרכל, והוא יוכל להגיע למקומות שהם מעל לרמתו. הלוואי שכל ההנהגה היתה מורכבת מאנשים חרוצים, המשתמשים בכוחם לטובה. לצערנו, המצב הוא לא תמיד כזה, אבל בכל אופן, כדאי להיזהר מלהגיד זאת מאחורי גבם.

מפרק זה ניתן ללמוד על דרך השלילה כיצד לנהוג: הסכל פוגע בסביבתו למרות שזה יפגע גם בו, החלטותיו מושפעות ממצבי רוח חולפים, אם לא הולך לו בכח הוא מנסה ביותר כח, איננו מתכנן כיאות ולכן עושה דברים בדרך הארוכה, מתעצל, מתגאה ומתנשא על אחרים. החכם ידע להישמר מכל זה, והאתגר שלו הוא לחיות את חיי היום-יום גם כאשר הוא מוקף בסכלים כאלו מסביבו ומעליו (המנהיגות).

הערות

  • "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר" (פסוק כ) - פרשנים רבים פירשו זאת באופן מטאפורי: העוף נמשל למרגלים המסתובבים חרש ומאזינים, וברגע ששומעים מישהו חורש מזימות נגד המלך הם "עפים" להלשין עליו. פרופ' שמש טוען במאמר ארוך שניתן לפרש כפשוטו: בעבר היתה אמונה שבעלי כנף וכן חיות נוספות, מסוגלים להעביר מידע חשוב, וייחסו לבעלי חיים תפקיד בהעברת מסרים, לעיתים כמתווכים של ידע נסתר או כדרך שבה סודות מתגלים. אמונה זו, הידועה כאורניתומנטיה, הייתה נפוצה בעולם העתיק, ואנשים הביטו לשמיים בחיפוש אחר סימנים והכוונה מהאלוהות.