ביאור:קהלת ה
קיצור דרך: a3105
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של קהלת ה)
א אַל תְּבַהֵל תהיה בהול, נחפז עַל בנוגע להוצאת דבר מ- פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כלפי ה', בטענות אליו. כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ - עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ב כִּי בָּא כמו שבא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן עם הרבה עיניינים מעורבים בו (בחלומות יש הרבה דברים לא ברורים), וְקוֹל כך דבריו של ה- כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים כוללים הרבה עיניינים לא קשורים (והזהר שלא תדבר כמו הכסיל). ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים - אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ לתת את מה שהבטחת (דברים כג, כב), כִּי אֵין חֵפֶץ ה' איננו חפץ בַּכְּסִילִים שמבטיחים ואינם מקיימים. אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. ד טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. ה אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא להביא חטא אֶת בְּשָׂרֶךָ על גופך (כאשר לא תקיים את הנדר), וְאַל תֹּאמַר כדי שלא תצטרך להתנצל לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ שליח ה' שיבוא להעניש אותך כִּי שְׁגָגָה הִיא נדרת בטעות. לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ? ו כִּי בְרֹב הרי הרבה דברים שאנשים אומרים הם כמו דברי חלומות והבלים חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה, כִּי אל תעסוק בהם, אלא אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. ז אִם עֹשֶׁק רָשׁ אתה רואה שעושקים את העניים, וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק וגוזלים את זכויותיהם תִּרְאֶה בַמְּדִינָה - אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ רצון ה'. כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר מעל כל שומר, יש אדם מעליו ששומר עליו (כך גם ה' משגיח על הדיינים) וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.
ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץ של עבודת האדמה בַּכֹּל מכל העסקים האחרים (היא) הוּא, מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד מי ששולט על שדה מעובד הרי הוא כמלך. ט אֹהֵב כֶּסֶף - לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן שאוהב לאגור הרבה תבואה - לֹא לא ישבע תְבוּאָה. גַּם זֶה להרבות שדות ותבואות יותר מהנצרך הָבֶל. י בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה - רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ יצטרך להאכיל הרבה פועלים ועבדים, וּמַה כִּשְׁרוֹן התועלת בעושר לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם (ראית) רְאוּת עֵינָיו רק זה שהוא רואה את עושרו הרב (שהרי אינו יכול להנות מהכל בעצמו). יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם בין אם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר, אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.
יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה מחלה רעה, שאין לה מרפא רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו שבעליו שמר ואגר לְרָעָתוֹ והעושר רק גורם לו רעה. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע מאיזושהי סיבה, וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה כלום להוריש לבנו. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם - יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא יקח עימו בַעֲמָלוֹ מפרי עמלו שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ שיוכל להוביל עימו לעולם הבא.
טו וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה: כָּל עֻמַּת כלעומת, בדיוק כמו שֶׁבָּא - כֵּן יֵלֵךְ, וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ שהרי כל מה שעמל היה לרוח, לשוא. טז גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל כמו העניים שאין להם כסף לנרות - כך גם הוא חי בחסכנות, וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ והיו לו מחלות וָקָצֶף וכעס.
יז הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב הדבר שנראה לי שטוב לעשות (בניגוד ל"רעה חולה"), אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי (חיו) חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים, כִּי הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ ונתן לו שליטה על רכושו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת ולקחת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ - זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר יזכור תמיד שימי חייו הם לא מרובים אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּי וגם יזכור ש הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה משמח אותו (יענה לבקשותיו) בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
סיכום הדברים בקצרה
במקום להקשיב לדברי חכמים ולברר בדרך זו את תכלית העולם, יש אנשים שבכל פעם שהם נתקלים ברוע הם באים בטענות לה' (פסוק א ופסוק ז). אותם אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מה' כיצד צריך העולם להתנהג, ולכן הם גם נוטים לנדור ולחייב את עצמם למעשים שה' לא ביקש. קהלת מסביר שיש לסמוך על ה' השומר על העולם. כך גם לגבי נדרים: אם הנדר נובע מתחושה שמצוות ה' לא מספיקות, יש להמנע ממנו.
אין לראות באיסוף הממון את התכלית מהסיבות הבאות:
- העשיר לא בא לעולם על סיפוקו
- עם העושר מגיע צורך להוציא כספים רבים (בדומה לחוק פרקינסון)
- כשיש ממון רב, האדם לא יכול להנות לבד מכולו
- הדאגה לאיבוד הממון מטרידה (ומביאה לקמצנות)
- הממון יכול אפילו להזיק לבעליו
- העושר יכול להעלם, ותחושת האובדן תהיה קשה
- כשהאדם מת, אין לו תועלת בכספו
מסקנה: יש לשמוח בפרנסה פשוטה וקבועה, כמו חקלאות. האושר לא מגיע עם העושר, אלא רק כמתנה משמים.
ראו גם
