לדלג לתוכן

ביאור:רות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A2904)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י     (מהדורות נוספות של רות ד)


בועז גואל את שדה אלימלך ונושא לאשה את רות

א וּבֹעַז עָלָה (הגורן היה במקום נמוך יותר מאשר העיר בית לחם - ראה לעיל ג, ו) הַשַּׁעַר לשער העיר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר, אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז בועז סיפר עליו לרות, וַיֹּאמֶר: "סוּרָה שְׁבָה פֹּה, פְּלֹנִי אַלְמֹנִי בועז קרא לו בשמו, אך כותב הספר העדיף שלא לציין את שמו, או ששמו כבר נשתכח בשעת כתיבת הספר", וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר, וַיֹּאמֶר: "שְׁבוּ פֹה", וַיֵּשֵׁבוּ. ג וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל: "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ, מָכְרָה נָעֳמִי מכר אלימלך, בעלה של נעמי, לפני שירדו למואב הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב מארץ מואב (קרובי המשפחה מצווים להתאמץ ולקנות את השדה בחזרה לבעלות המשפחה המורחבת - ראה ויקרא כה כה). ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אמרתי בליבי: אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר: קְנֵה נֶגֶד בפני הַיֹּשְׁבִים בשער העיר, כך שיעידו על הקנין וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי, אִם תִּגְאַל - גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל יגאל מי שצריך לגאול, כלומר אתה (ולא אמר זאת בפירוש כיוון שזו גנות בשבילו, אם לא יקיים את המצווה) - הַגִּידָה לִּי (ואדע) וְאֵדְעָה, כִּי אֵין זוּלָתְךָ אף אחד חוץ ממך, שיש עליו חובה כמו שיש עליך לִגְאוֹל, וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי אֶגְאָל". ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז: "בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי היא מסכימה למכור לך את השדה בתנאי ש-, וּמֵאֵת תקנה כביכול את השדה גם מאת רות רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת (קניתי) קָנִיתָה לא רק את השדה אתה גואל, אלא גם את אשת המת קנית לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ שהשדה ישאר בבעלות מישהו ממשפחת המת (בדומה ליבום, אם כי במקרה זה הגואל איננו אחי המת כנדרש למצוות יבום, אלא קרוב רחוק יותר)". ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: "לֹא אוּכַל (לגאול) לִגְאָל לִי לעצמי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי זרעי, ילדי. שאני סובר שאסור להתחתן עם מואבית, והילדים שלי יהיו גויים. גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל". ז וְזֹאת לְפָנִים כך היה ההמנהג בזמן קדום בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה על המכירה וְעַל הַתְּמוּרָה החלפה. קניין חליפין לְקַיֵּם כָּל דָּבָר: שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ, וְזֹאת הַתְּעוּדָה העדות. על זה העדים היו מעידים בְּיִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז: "קְנֵה לָךְ", וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ. ט וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם: "עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי. י וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם". יא וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים: "עֵדִים! יִתֵּן יְהוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה חַיִל ותצליח בְּאֶפְרָתָה אפרתה הוא שם נוסף לבית לחם וּקְרָא שֵׁם ויתגדל שמך בְּבֵית לָחֶם. יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה בראשית לח כט תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת".

לבועז ורות נולד בן

יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי: "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל של התינוק, זכר משפחתו יהיה בין כל משפחות ישראל. טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל ולעזרה כך שתוכלי לשאת בקלות אֶת שֵׂיבָתֵךְ, כִּי כַלָּתֵךְ אֲ‍שֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים". טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ שמה אותו בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי הבן שנולד לרות, כאילו הוא גם בנה של נעמי", וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד. {פ}

עשרה דורות מפרץ ועד דוד

יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד בראשית מו יב אֶת חֶצְרוֹן. יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. כא וְשַׂלְמוֹן שם נוסף של שַׂלְמָה הוֹלִיד אֶת בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • בהתחלה הציע בועז לקרוב המשפחה לקנות את השדה, כמצוות גאולת נחלה של קרוב משפחה שנאלץ למכור את נחלתו. אך לאחר שהסכים, הוסיף בועז וכרך את גאולת השדה בנישואין לרות, וכך גרם לקרוב משפחה זה לוותר גם על רות וגם על השדה. הקשר בין גאולת השדה לנישואין לרות, מושפע מרוח חוק היבום כפי שהוא מופיע בתורה: בנה של רות יזכה לרשת את הנחלה שהיתה במקור שייכת למחלון (שהיה אמור לרשת אותה מאלימלך), ובכך "לְהָקִם שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ" (פסוק ה).
  • "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (פסוק א) - לפי חז"ל שמו הוא "טוב" (בעקבות ג, יג) אך את הפסוק שם אפשר גם לפרש אחרת. יתכן שבכונה הוסתר שמו, משום מידה כנגד מידה: הוא סרב להקים את שם המת, וכעונש נשתכח שמו.
  • "שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ" (פסוק ז) - נחלקו חז"ל (בבא מציעא מו א) מי שולף: המוכר או הקונה? יתכן שהמוכר מביע בכך את הויתור על זכותו בדבר שאותו או מוכר, ויתכן שהקונה הוא השולף והוא נותן את הנעל כעין סמל לתשלום.