ביאור:רות ד
קיצור דרך: a2904
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שיר השירים פרק א ב ג ד ה ו ז ח - רות פרק א ב ג ד - איכה פרק א ב ג ד ה - קהלת פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב - אסתר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י (מהדורות נוספות של רות ד)
א וּבֹעַז עָלָה (הגורן היה במקום נמוך יותר מאשר העיר בית לחם - ראה לעיל ג, ו) הַשַּׁעַר לשער העיר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר, אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז בועז סיפר עליו לרות, וַיֹּאמֶר: "סוּרָה שְׁבָה פֹּה, פְּלֹנִי אַלְמֹנִי בועז קרא לו בשמו, אך כותב הספר העדיף שלא לציין את שמו, או ששמו כבר נשתכח בשעת כתיבת הספר", וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב. ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר, וַיֹּאמֶר: "שְׁבוּ פֹה", וַיֵּשֵׁבוּ. ג וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל: "חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ, מָכְרָה נָעֳמִי מכר אלימלך, בעלה של נעמי, לפני שירדו למואב הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב מארץ מואב (קרובי המשפחה מצווים להתאמץ ולקנות את השדה בחזרה לבעלות המשפחה המורחבת - ראה ויקרא כה כה). ד וַאֲנִי אָמַרְתִּי אמרתי בליבי: אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר: קְנֵה נֶגֶד בפני הַיֹּשְׁבִים בשער העיר, כך שיעידו על הקנין וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי, אִם תִּגְאַל - גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל יגאל מי שצריך לגאול, כלומר אתה (ולא אמר זאת בפירוש כיוון שזו גנות בשבילו, אם לא יקיים את המצווה) - הַגִּידָה לִּי (ואדע) וְאֵדְעָה, כִּי אֵין זוּלָתְךָ אף אחד חוץ ממך, שיש עליו חובה כמו שיש עליך לִגְאוֹל, וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי אֶגְאָל". ה וַיֹּאמֶר בֹּעַז: "בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי היא מסכימה למכור לך את השדה בתנאי ש-, וּמֵאֵת תקנה כביכול את השדה גם מאת רות רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת (קניתי) קָנִיתָה לא רק את השדה אתה גואל, אלא גם את אשת המת קנית לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ שהשדה ישאר בבעלות מישהו ממשפחת המת (בדומה ליבום, אם כי במקרה זה הגואל איננו אחי המת כנדרש למצוות יבום, אלא קרוב רחוק יותר)". ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל: "לֹא אוּכַל (לגאול) לִגְאָל לִי לעצמי, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי זרעי, ילדי. שאני סובר שאסור להתחתן עם מואבית, והילדים שלי יהיו גויים. גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל". ז וְזֹאת לְפָנִים כך היה ההמנהג בזמן קדום בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה על המכירה וְעַל הַתְּמוּרָה החלפה. קניין חליפין לְקַיֵּם כָּל דָּבָר: שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ, וְזֹאת הַתְּעוּדָה העדות. על זה העדים היו מעידים בְּיִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז: "קְנֵה לָךְ", וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ. ט וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם: "עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי. י וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם". יא וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים: "עֵדִים! יִתֵּן יְהוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה חַיִל ותצליח בְּאֶפְרָתָה אפרתה הוא שם נוסף לבית לחם וּקְרָא שֵׁם ויתגדל שמך בְּבֵית לָחֶם. יב וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה בראשית לח כט תָמָר לִיהוּדָה, מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת".
יג
וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן.
יד
וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי: "בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם, וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל של התינוק, זכר משפחתו יהיה בין כל משפחות ישראל.
טו
וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל ולעזרה כך שתוכלי לשאת בקלות אֶת שֵׂיבָתֵךְ, כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים".
טז
וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ שמה אותו בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת.
יז
וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר "יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי הבן שנולד לרות, כאילו הוא גם בנה של נעמי", וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד.
{פ}
יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ: פֶּרֶץ הוֹלִיד בראשית מו יב אֶת חֶצְרוֹן. יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. כא וְשַׂלְמוֹן שם נוסף של שַׂלְמָה הוֹלִיד אֶת בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
הערות
- בהתחלה הציע בועז לקרוב המשפחה לקנות את השדה, כמצוות גאולת נחלה של קרוב משפחה שנאלץ למכור את נחלתו. אך לאחר שהסכים, הוסיף בועז וכרך את גאולת השדה בנישואין לרות, וכך גרם לקרוב משפחה זה לוותר גם על רות וגם על השדה. הקשר בין גאולת השדה לנישואין לרות, מושפע מרוח חוק היבום כפי שהוא מופיע בתורה: בנה של רות יזכה לרשת את הנחלה שהיתה במקור שייכת למחלון (שהיה אמור לרשת אותה מאלימלך), ובכך "לְהָקִם שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ" (פסוק ה).
- "פְּלֹנִי אַלְמֹנִי" (פסוק א) - לפי חז"ל שמו הוא "טוב" (בעקבות ג, יג) אך את הפסוק שם אפשר גם לפרש אחרת. יתכן שבכונה הוסתר שמו, משום מידה כנגד מידה: הוא סרב להקים את שם המת, וכעונש נשתכח שמו.
- "שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ" (פסוק ז) - נחלקו חז"ל (בבא מציעא מו א) מי שולף: המוכר או הקונה? יתכן שהמוכר מביע בכך את הויתור על זכותו בדבר שאותו או מוכר, ויתכן שהקונה הוא השולף והוא נותן את הנעל כעין סמל לתשלום.
א. ובועז עלה לשער בית דין של הסנהדרין, וישב שם עם הזקנים. והנה הגואל עובר אשר דבר בועז לרות, ויאמר סורה שבה פה איש שצנועים אורחותיו. ויסר וישב.
ב. ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו.
ג. ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו אלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב.
ד. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר, קנה נגד היושבים בשער בית דין של הסנהדרין ונגד זקני עמי. אם ברצונך לגאול גאל, ואם אין ברצונך לגאול הגידה לי ואדעה, כיון שאין אדם חוץ ממך שיכול לגאול לפניך, ושהוא קרוב למת כמותך. ואני בדרגה פחותה ממך, וגואל אהיה אחריך. ויאמר אנכי אגאל.
ה. ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומיד רות המואביה אשת המת, חייב אתה לגאול, וצריך לייבם אותה, ולקחתה לאשה, כדי להקים שם המת על נחלתו.
ו. ויאמר הגואל במקרה כזה אני לא יכול לגאול. כיון שיש לי אשה אין לי רשות לישא אחרת עליה, שמא יהיה מריבה בבית, ואזיק את נחלתי . גאל לך אתה את גאולתי כיון שלך אין אשה, כי לא אוכל לגאול.
ז. וכך המנהג: בזמן שלפנינו התנהג בישראל, בזמן שנושאים ונותנים, וגואלים, ומחליפים אחד מחבירו ומקיימים כל דבר. שלף איש נרתיק יד ימינו , והושיט בו קנין לחבירו. וכך נוהגים לקנות בית ישראל מחבירו בפני עדים.
ח. ויאמר הגואל לבועז הושט ידך לקנין וקנה לך. וישלוף בועז את נרתיק יד ימינו, וקנה לעצמו.
ט. ויאמר בועז לזקנים וכל העם, תהיו עדים עלי היום הזה כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי.
י. וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו, ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומפתח הסנהדרין שבמקומו, עדים אתם עלי היום הזה.
יא. ויאמרו כל העם אשר בפתח הסנהדרין והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל בשנים עשר שבטים. ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם.
יב. ויהי ביתך מצליח כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת. יג. וירח בועז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה, ויתן ה' לה הריון ותלד בן.
יד. ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך שמו של ה', שלא השבית לך גואל היום הזה. ויקרא שמו מהצדיקים שבישראל.
טו. והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את שבתיך במעדנים. כי כלתך אשר אהבתך ילדתו, אשר היא טובה לך מהרבה בנים.
טז. ותקח נעמי את הילד ותשתיהו בחיקה ותהי לו אומנת.
יז. ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי, ותקראנה שמו עובד. הוא אבי ישי אבי דוד.
יח. ואלה תולדות פרץ: פרץ הוליד את חצרון.
יט. וחצרון הוליד את רם, ורם הוליד את עמינדב.
כ. ועמינדב הוליד את נחשון, ונחשון ראש בית אב לבית יהודה. ונחשון הוליד את שלמון הצדיק. הוא שלמה מבית לחם. ובניו בטלו את השומרים שהושיב ירבעם החייב על הדרך. והיו מעשי האב והבנים נאים כשמן משובח.
כא. ושלמון הוליד את אבצן השופט הוא בועז הצדיק. שבזכותו נצלו עם ישראל מאויביהם. ובזכות תפילתו הוסר הרעב מארץ ישראל. ובועז הוליד את עובד, שעבד את אדון העולם בלב שלם.
כב. ועובד הוליד את ישי שנקרא נחש, כיון שלא נמצא בו סיבה להמסר בידי מלאך המות לקחת את נשמתו. ועברו ימים רבים עד שנזכר לפני ה' העצה שנתן הנחש לחוה אשת אדם לאכול מהאילן שהאוכלים פרותיו חכמים לדעת בין טוב לרע, ובגלל החטא הזה נתחייבו כל ברואי עולם מיתה, ומהסיבה הזאת נפטר ישי הצדיק. הוא ישי שהוליד את דוד מלך ישראל.
הערות
- (פסוק ו) "ויאמר הגואל במקרה כזה אני לא יכול לגאול. כיון שיש לי אשה אין לי רשות לישא אחרת עליה, שמא יהיה מריבה בבית, ואזיק את נחלתי . גאל לך אתה את גאולתי כיון שלך אין אשה, כי לא אוכל לגאול".
דלא כמדרש שהטעם שהגואל לא רצה לגאול את רות כיון שדרש "מואבי ולא מואבית".
- (פסוק ז) "וכך המנהג: בזמן שלפנינו התנהג בישראל, בזמן שנושאים ונותנים, וגואלים, ומחליפים אחד מחבירו ומקיימים כל דבר. שלף איש נרתיק יד ימינו , והושיט בו קנין לחבירו. וכך נוהגים לקנות בית ישראל מחבירו בפני עדים".
וכ"ה בחינוך מצווה של"ו "שלף איש נעלו כלומר בית יד שלו וזהו הכלי" וכך מסתבר שכשעשו קניין השתמשו בבית יד ולא במשהו מטונף כמו נעל. ורש"י למד את הפסוק כפשוטו נעל ממש שכותב "שלף איש נעלו, זהו קניין כמו שאנו קונים בסודר במקום נעל". הרמב"ן בשמות (פרק כ"ח פסוק מ"א) שאצל אומות העולם מתורגם "שלף איש נעלו" בית ידו, ולכן הם נוהגים שכשממנים משהו נותן לו השליט בית יד של עור.
הזוהר פרשת חוקת (דף ק"פ.) מבאר כרש"י. ומסביר את הפסוק כל "וזאת לפנים בישראל נהגו לעשות חליפין ע"י ששלף איש נעלו" אבל הדורות אח"כ בטלו את החליפין שנעשה בנעל והנהיגו לעשות חליפין בכנף המלבוש. עיי"ש שמסביר על דרך הסוד מדוע.
- (פסוק כ) "ועמינדב הוליד את נחשון, ונחשון ראש בית אב לבית יהודה. ונחשון הוליד את שלמון הצדיק. הוא שלמה מבית לחם. ובניו בטלו את השומרים שהושיב ירבעם החייב על הדרך. והיו מעשי האב והבנים נאים כשמן משובח.
תענית ל ב לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב. שואלת הגמרא מאי היא אמר עולא: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר, לאיזה שירצו יעלו. וצ"ע שהרי הושע בן אלה היה מלך ישראל, ובפשטות הוא לא היה משבט יהודה ולא היה מצאצאי שלמון. ואולי הוא היה מצאצאי שלמון מצד האמא.