תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אבא א
ר' אבא א)[עריכה]
בדור שני ושלישי. בבלי ועלה לא"י, ע"פ עדות רש"ג רב שרירא גאון באגרתו ח"ב פ"ג הנדפס ביוחסין השלם וז"ל ואחרי הדורות האלה היו ר"נ ורב יהודה ור"ה ורב חסדא ורב ששת בבבל וחכמים אחרים שהיו באין ושבין כמו "רבי אבא" שהיה משארית הראשונים ור"י נפחא ור"ז וכו'. והאמת כן הוא שהכיר עוד את רב ככתובות כא: איתיביה רב ספרא לר' אבא, א"ל אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרב יצחק ב"ש בר מרתא, ורב יצחק לר"ה ור"ה לחייא בר רב וחייא בר רב לרב וא"ל הנח לו וכו', ומפשטות הגמרא משמע שכולם היו בזמן אחד ובמקום אחד, וכן ב"מ קז. אשכחינהו ר' אבא לתלמידיה דרב א"ל מה אמר רב בהני קראי אמרו לו הכי אמר רב וכו'. וידוע שהיו נקראין תלמידי דרב אך בחייו או בהשנים שמלך שמואל אבל אח"כ היו כולם נקראין תלמידי דר"ה, וא"כ בע"כ היה זה עוד בחיי רב או שמואל.
ואע"פ שלא מצינו שדבר פא"פ פה אל פה עם רב אבל מצינו חולין צב. שאמר לר' ירמיה בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו. ובקידושין רפ"ב מצינו אמר ר' בא אתא עובדא קומי רב. וכן מצינו ר' אבא אמר רב כיומא סד:, ביצה טז:, מגילה ל., יבמות לז: סח: עז., גיטין פז:, ובירושלמי בכמה מקומות כדמובא באריכות בספר כנסת חקקי ישורון.
וכן מצינו ר' אבא אמר רבי (רב דק"ס) אסי כב"ב קמ:, ובכתובות מג. איתא בטעות ר' יוסי.
וכן מצינו ר' אבא אמר שמואל כברכות נ., עירובין יג:, סוכה יג:, מגילה ה., גיטין עט:, חולין צב:, ובירושלמי בכמה מקומות. ומעירובין פ"ו ה"ז משמע שדבר פא"פ עם שמואל שאמר ר' בא, ר' שמואל אסברא לי ושם איתא בפירוש שהכונה על שמואל. וכן עירובין פ"י ה"ג יספר ר' אבא מעשה באשתו של פרסי – אתא קומי ר' שמואל וכו' וידוע שהפרסים היו אך בבבל.
ואין אנו צריכין להתעקש ולומר שכל שמועתם של רב ושמואל שמע מפי תלמידיהם כדעת הגאון בעל דורות הראשונים בח"ב רכ"ט בהערה ק"ט, כי האמת עם רבינו רש"ג שהיה משארית הראשונים וזכה עוד לשמש בילדותו את רב ושמואל, ויש שרוצים לומר שבילדותו היה בא"י וקיבל מר' יוחנן וראייתם מב"מ קז. שאמרו אשכחינהו ר' אבא לתלמידי דרב – אמר להו, ר' יוחנן לא אמר הכי, מזה רוצים לומר שהיה בידו קבלות מר' יוחנן בעוד שרב היה בחיים או בימי שמואל, אבל אין שום ראיה מזה שאפשר ששמע זאת בשם ר' יוחנן, וכפשטות הלשון שאמרו ברכות כד: שר' אבא הוה קמשתמיט מרב יהודה דהוי קא בעי למיסק לא"י, משמע שזה היה בפעם הראשונה שרצה לעלות, וזה היה זמן רב אחרי פטירת ר"וש רב ושמואל. ובאמת היה ר' אבא תלמידו המובהק דרב הונא ורב יהודה.
כדמצינו גיטין מו: שאמר לר"ה למדתנו רבינו. בעי מר"ה כנזיר יג., סוטה ח:, חולין ט., נדה יב., יתיב קמיה דר"ה ע"ז ו:, וכן צ"ל בב"ק קב., ר' אבא אר"ה אמר רב הונא כשבת ה. מא. קיג:, סוכה יג:, יבמות צח., כתובות כא: קד:, נדרים עז., גיטין סג: פ: פט., קידושין ע:, ב"מ מז. קז:, סנהדרין ל:, חולין קלג., ובירושלמי ברכות פ"ז ה"א, ע"ז פ"ד ה"ח, שבועות רפ"ד, סנהדרין פ"ג ה"ט. וכן מצינו שהיה בסורא מקום ר"ה כב"מ יא., ובשבת מז. לוי בר שמואל אשכח לר' אבא ולר"ה ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפתחא דר"ה דרב הונא. וכן מצינו שהתפאר אח"כ לפני ר"ז ר' זירא ואמר חולין נז: חיי דמר מיומא דסליק מר להכא הוה לן פתחון פה קמיה דר"ה.
ומה שמצינו בב"ק צז. ששלח ר' אבא למרי בר מר בעי מיניה מר"ה , שם צ"ל ר' אבא בר זבדי כגיטין פו: ב"ק כא. וב"מ סד:. ור"ה היה גדול בעיניו מאוד וכשנפטר ר"ה והביאוהו לא"י הספידו ר' אבא ואמר עליו ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו מו"ק כה. ומה שמצינו זבחים לו: איתיביה ר"ה לר' אבא הוא ר"ה השני שהיה תלמידו דר"ה והלך לא"י ושם היה נקרא ר' הונא כמבואר בערכו.
וכן ישב לפני רב יהודה בחיי ר"ה וקיבל ממנו כברכות יא: ר' אבא ור' יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא בעו מינייהו – אתו שיילוהו לרב מתנה לא הוה בידיה, אתו שיילוהו לרב יהודה. ובעירובין מט., ב"ב מב: הקשה לרב יהודה במעצרתא דבי רב זכאי. ר' אבא אמר רב יהודה חולין צב. צג., פאה פ"ז ה"ג, שבת פ"א ה"ד ספ"ד, יבמות פי"ב ה"א, שבועות פ"ג ה"א ועוד בכמה מקומות בירושלמי. והנה מלבד שני רבותיו אלו קבל מכל גדולי הדור ההוא כב"ב קע. א"ר אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב.
וכן מצינו ר' אבא אמר רב חסדא כשבת פ"ז ה"א, כתובות פ"ג ה"ז, קידושין פ"ד ה"ב, ב"ב פ"ג ה"א, מנחות פח:.
ר' אבא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב מגילה יח: וכן צ"ל בסנהדרין כט., ובחולין נז. ר' אבא אשכחיה לר' ירמיה בר אבא דקבדק בצומת הגידין א"ל למה לי מר כולי האי, ושם צב. א"ל ר' אבא כי דריש רב להני קראי באגדתא כוותך דריש. וכתובות ס. אמר רבא א"ר ירמיה ב"א בר אבא, נראה שצ"ל ר' אבא אמר ר' אבא אמר ר' ירמיה בר אבא.
וכן מצינו ר' אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב, שבת לד. נ: קיג. קכד: קמב:, חולין נז:, נדה טו:, ובירושלמי בכמה מקומות כמבואר בערך ר"ח בר אשי.
ר' אבא אמר רב כהנא (תלמידו דרב) שבת לח. קכה.
מר"נ מרב נחמן, כדמצינו עירובין עו: בעי מר"נ, וכתובות עז: מתקיף על דברי ר"נ.
ר' אבא א"ר תדאי שבת לח:
ובהיותו אצל רבותיו ר"ה רב הונא ורב יהודה התרועע עם כל גדולי תלמידיהם עם ר"ה בר חייא שהיה מזקני הדור כמו"ק כו. שפ"א שפעם אחת ישבו יחד ובאת בת נעמיתא וחטפה לתפלין שלו ורץ ר' אבא וצדה וחנקה והציל התפילין. ובירושלמי מו"ק פ"ג ה"ד איתא להיפוך. ובשבת מז. לוי בר שמואל אשכח לר' אבא ולר"ה בר חייא דהיו קיימי אפתחא דבי ר"ה.
ועם ר"ז ר' זירא כב"מ יא: כי אתא ר' אבא לסורא, ר"ז קיבלה ר' אבא לא קיבלה, ובמו"ק כב. חולין נ. נאמר בפירוש שהיו חברים. וגם בא"י היו חברים אהובים וכאשר נבאר הלאה.
עם רב יוסף כב"ק קב., ע"ז ו: יתיב רב יוסף אחורי דר' אבא ויתיב ר' אבא קמיה דר"ה. ובשבת כח. מתיב ר' אבא – אמר רב יוסף א"ה אי הכי היינו דמתרגמינן וכו'.
ועם רב כהנא (תלמידו דרב יהודה) כחולין יט. יתיב ר' אבא אחורי דר"כ ויתיב ר"כ קמיה דרב יהודה.
וכן התרועע עם עולא ורבב"ח ורבה בר בר חנה שהיו אז מהנחותי כפסחים נג: עולא הוה רכיב חמרא – ור' אבא מימיניה ורבב"ח משמאליה ושאלו ר' אבא ודאי דאמריתו משמיה דר' יוחנן וכו', ורב יוסף קרי עליה מים עמוקים וכו', ומזה אנו רואים שהמעשה היה בבבל. וכן מצינו ב"מ יא: אותיב ר' אבא לעולא ועולא אמר עליו דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא. וכן קידושין נח. גיטין נ: שאותיב לעולא.
וקרוב מאוד לומר שע"י התחברותו לעולא שהיה עולה תמיד לא"י וספר לו מגדולת ר' יוחנן נצתה בלבו אהבה לעלות לא"י ולראות בעיניו את רבן של כל ישראל, ואע"פ שרבו רב יהודה לא הניח לתלמידיו לעלות לא"י ודרש להם כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה כברכות כד: אך יען שראה שחבירו האהוב לו, ר' זירא לא השגיח ע"ז על זה ועלה לא"י כשבת מא. לכן השתמט גם הוא מרב יהודה, וקודם פרידתו לא יכול להתאפק מלילך לבית הישיבה ליקח ברכת הפרידה ושמע שם דין חדש עד שאמר אילו לא באתי אלא לשמוע ד"ז דבר זה דיי.
נסיעתו לא"י היה דרך הים כר"ה לה. כי סליק ר' אבא מימי, וע"פ פשטות קאי כשהלך לא"י, ועלה לנמל עכו ככתובות קיב. ר' אבא מנשק כיפי דעכו, כי כשזכה לראות עפר ואבני א"י התחיל לנשקם מרוב חביבותיה. ושם מצא את ר' אבא דמן עכו כע"ז לד: ההוא ארבא דמורייסא דאתא לנמילא דעכו אותיב ר' אבא דמן עכו נטורי בהדה א"ל ר' אבא (וגרסת רבא מוטעת כי רבא לא הלך מעולם לא"י) עד האידנא מאן נטרה וכו'.
וביצה לח. כי סליק ר' אבא התפלל יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל, וכן היה דכי סליק אשכחא לר' אבין (לר' יוחנן הוא ט"ס) ולר' חנינא בר פפי ור"ז ואמרי לה ר' אבהו ור"ש רבי שמעון בן פזי ור' יצחק נפחא דיתבי וקאמרי, והקשה להם אך הם שחקו על קושייתו והשיב להם גולתיכו שקלי? הדר שחקו עליו ורב אושעיא אמר ששפיר שחקו עליו, אבל רב ספרא אמר שהצדק עם ר' אבא.
ובחולין נז. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר"ז לר' זירא א"ל חיי דמר דמיומא דסליק מר להכא הוי לן פתחון פה קמיה דר"ה ואמר לן – ואשכחניה נמי לר' ירמיה בר אבא ב) וכו' ופרש"י שתרוייהו היו מבבל וסלקי לא"י ור"ז סליק ברישא, ומגילה פ"ד סה"א חולק עם ר' זירא בלשון רב יהודה רבם והיה ר"ז מסתכל ביה א"ל מה את מסתכל בי מה ידעת ולא נדע. ובאמת מצינו שר"ז החשיבו מאוד וכשבא ר"ז לבית ר' אבא אכל כבד ששלקו ר' אבא אע"פ שלא אכל במקום אחר כתרומות פ"י ה"ו, ור"ז אמר הא מלתא מר' אבא שמיע לי כתובות כב. וכשבא לטבריא זכה עוד לראות את ר' יוחנן שהיה אז זקן גדול, ואע"פ שלא מצינו שדיבר אתו פא"פ פנים אל פנים אבל מצינו שהיה עוד בחיים כחולין יט: שאמרו אזל ר' אבא אמרה קמיה דר"א דר' אלעזר אזל ר"א ר' אלעזר אמרה קמיה דר' יוחנן. וקבל הלכות ממנו כדמצינו ר' אבא אר"י אמר ר' יוחנן כעירובין מו:, שבת פ"ג ה"ז, יומא פ"א ה"א, נדרים פ"א ה"א, נזיר פ"ב ה"י, ובמדרשים בכמה מקומות, וזכה עוד לראות את רשב"ל רבי שמעון בן לקיש (שנפטר קודם ר' יוחנן) כנדרים פ"ד ה"ב שבעי ששאל מרשב"ל, ובשבת סג. ר' אבא אר"ל אמר ריש לקיש כמה דרשות. וכן קיבל מר' אלעזר כדמצינו שאמר בשם ר"א כמעשרות ספ"ד, חלה רפ"ב, יבמות פ"ג ה"ג. וב"ק קיז: יתיב ר' אבהו ורח"בפ ור' חנינא בר פפי ור"י נפחא ויתיב ר' אילעיא גבייהו ואתא ר' אבא לשאול להם – וא"ל זיל לגביה דר' שמעון בן אליקים ור"א ור' אלעזר בן פדת – אזל לגבייהו. ובר"ה לה. א"ר אבא מסתברא מלתא דר"א דר' אלעזר, וזה היה כשנפטר רשב"ל, ור' יוחנן היה חולה וישיבתו הנהיגו תחתיו ר"א ור"ש בן אליקים תלמידיו הגדולים ששמשו אותו ימים רבים, ור' אבא קבל מכולן כדמצינו ר' אבא א"ר חייא בר אבא אר"י אמר ר' יוחנן כשבת קיג. (לגרסת דק"ס דקדוקי סופרים), ברכות פ"ד ה"ד, פאה פ"ג ה"א, קידושין פ"ד ה"י.
ואחר פטירת ר"י ור"א כשמלך ר' אסי היה אז ר' אבא מגדולי הדור עד שאמרו סנהדרין י"ז. רבותינו שבא"י הוא ר' אבא. וכן שבועות מז. קראו ר' אמי כן, ואע"פ שאמרו ב"ב ל"ג: יתיב ר' אבא קמיה דר' אמי, זה אך יען שר' אמי היה הריש מתיבתא ישב לפניו, אבל לא כתלמיד לפני הרב אך כחבר וכשהיה ספק לר' אמי איך לפסוק הדין הראה לו את דעתו הרחבה, כגיטין פ"ב ה"ו אתא עובדא קומי ר' אמי, - א"ל ר' אבא, א"ר אסי אילולא ר' בא כבר היינו באין להתיר אשת איש. וכן שם פ"ה ה"ט נירדאי שאל לר' אמי, א"ל ר' אבא ונתי ר"ח, - א"ר אמי אלמלא ר' בא כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהן.
והוא ור' אסי איקלעו לבי ר' אבא דמן חיפא בשבת מ"ה: וכן סנהדרין פ"א רה"ד ר' בא ר' יסא בשם ר' יוחנן. וכשהלך ר' אמי וישיבתו לקיסרין הלך גם הוא שמה וישב עם ר' אבהו כסנהדרין ו'. שהקשה לר' אבהו. ובכתובות פ"ד: יתיב ר' אבהו ורחב"פ רבי חנינא בר פפי ור"י רבי יוחנן נפחא ויתיב ר' אבא גבייהו. וכן מצינו שחולק עם ר' אבא בר ממל כברכות פ"ד ה"א, ועם רב שמואל בר יצחק כסוכה ג'.
ור' אבא לא עשה את התורה קרדום לחפור בה אך תיכף כשבא לא"י השתדל למצא מקור לפרנסת ביתו. וכדמצינו שעסק בתכשיטי משי כב"ק קי"ז. ההוא גברא דאחוי אמטכסא (תכשיט משי) דר' אבא יתיב ר' אבהו ורחב"פ רבי חנינא בר פפי ורי"נ רבי יוחנן נפחא וכו', וזה היה עוד בחיי ר"א וה' הצליחו ובירך מעשי ידיו כ"כ עד שגם מרכבות ופרדים היו לו כחולין ע"ט. שאמר לשמעיה אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי. ומסחרו פרץ כ"כ עד שהוצרך לילך לבבל וזה שמצינו קידושין נ"ט. רב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזל ר' אבא זבנה אזל רב גידל קבלה לר"ז רבי זירא ור"ז קבלה לר"י נפחא א"ל המתן עד שיעלה אצלנו לרגל כי סליק א"ל עני המהפך וכו'. אך מזה אין ראיה כ"כ כידוע שרב גידל עלה ג"כ לא"י ואפשר שהמעשה היה בא"י. אבל מצינו בפסחים נ"ב. ששאלו רב ספרא כגון אנן דידעינן בקביעא דירחא, - א"ל הכי אמר ר' אמי וכו' והלשון משמע ששאלו בבבל.
וכן מצינו ב"ק ק"ד: שרב יוסף בר חמא היה חייב לו כסף וביקש מרב ספרא כשילך לשם יביא לו הכסף. וזה היה כשהיה ר' אבא זקן כדאמר רבא לרב ספרא שם דלמא אדאתית שכיב ר' אבא (דזקן היה, רש"י), וכן מצינו ששלח מא"י לרב יוסף בר חמא כמה הלכות כב"ב קכ"ז. קכ"ח. קכ"ח: אבל את בנו רבא לא ידע וכחולין מ"ג: שפ"א שפעם אחת פסק רבא דין ואיגלגל מלתא ומטי לקמיה דר' אבא (בא"י) א"ל זילו אמרו לבריה דרב יוסף בר חמא דלישלים וכו', וזה יען כי את אביו לא ידע ולא את בנו.
וכן מצינו כמה פעמים שתבע את ר' יצחק בר יוסף לדין אודות כסף לפני ר"י נפחא ולפני ר' חנינא בר פפי כב"ב ק"ע. קעא:
והוא לא התגאה ברוב עושרו, אך מכספו פיזר לאביונים בדרך כבוד כדי שלא יתביישו ככתובות סז: ר' אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה וממצי נפשיה לבי עניי ומצלי עיניה מרמאי. וכן המעשה המובא בקידושין נ"ט. שהפקיר שדהו לרבנן.
את יום השבת קיבל ברב פאר והדר כשבת קי"ט. שהיה קונה מי"ג טבחי בשר בי"ג אסתרי ומשלים להו אצינורא דדשא וא"ל אשור הייא.
ולא נשא פני כל ואך האמת היה נר לרגלו ככתובות פד: שאמר לר' אבהו ורחב"פ רבי חנינא בר פפי ורי"נ רבי יוחנן נפחא משום דבי נשיאה נינהו מחנפיתו ליה?
ומרוב השנים שחי בא"י קנה לו זכות אזרח עד שהתרגל במאכלם גם בדברים שבני בבל מאסו כשבת קמה: רב ספרא איקלע להתם והאכילו ר' אבא מתרנגולת (שבישלה ושרה אותה ימים רבים בחמין רש"י) ואי לא שהשקהו יין ישן בן ג' שנה היה נאנס להקיא, והיתה נקראת בפי הבבלים תרנגולתא דר' אבא.
וכל עושרו והצלחתו תלה שבאו לו אך בזכות א"י ככריתות כט.[1] שאמר ידע "בהא" לשנויי שמעתא ואי לא דסליק התם לא הוה ידע דא"י גרמה ליה.
מאמריו בהלכה ואגדה מפוזרים ע"פ כל הש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים ואין זה מעין מלאכתנו ותמצאם בספר היקר כנסת חקקי ישורון. ואנחנו לרגל המלאכה נביא אך מאמריו היקרים באגדה, כשבת כה: דרש נשיתי טובה זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לת"ח. חגיגה טז. כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. ומגילה יד. המשל הנפלא בבעל התל ובעל החריץ. סוטה כב. מאי קטן שלא כלו לו חדשיו זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. סנהדרין צח. אין לך קץ מגולה מזה ואתם הרי ישראל ענפכם תשאו. שם קב. מאי אחר, אחר שתפשו הקב"ה לירבעם וא"ל חזור בך, א"ל מי בראש א"ל בן ישי בראש אי הכי לא בעינא (היינו שהקנאה הביאו לכל פשעיו). חולין פט. קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולין להחזירו. ברכות פ"ב סה"ג יהי מקורך ברוך יהי מקראך לקבר ברוך. וכן היה בקי בלשון יונית כאיכה פ"ד פ' סורו. ורגיל לפרש לשונות סתומות כיומא מא: ע"ז כט..
דבריו ע"ד על דרך הצחות ברכות סב. שאמר לרב ספרא עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת מילי דשעיר, סנהדרין מד. אסא דקאי ביני חלפא אסא שמיה ואסא קרו ליה, מו"ק פ"א ה"ז עלת כלתא נפק טרחותא.
האומרים בשמו[עריכה]
ר' אבא ב) ב"ר פי"ג-ו, וכן נזכרו שניהם ביחד ברכות פ"א ה"א א"ר אבא כתיב השמש, אמר ר' בא כתיב הבוקר, והוא פליג על ר' אבא.
ר' אבא (רבה) בר רב הונא בשמו גיטין פ"ז ה"ו, וכפי הנראה שהיו חברים בבבל כי בר"ה פ"ד ה"ו ושקלים ספ"א אומר ר' אבא בשמו.
ר' אבא בר יודן בשמו ויק"ר פ"י-ג.
אביי בשמו ברכות כח:.
ר' אבין בר בנימין בשמו ויק"ר פ"י-ה. אך שם הוא ט"ס וצ"ל ר' אבא בריה דרב פפי כפדר"כ קס"ג.
ר' אחא בשמו שבת רפ"ו רפ"ך, מגילה פ"ד ה"יא, ויק"ר פ"י-ה.
ר' אחא אריכא דהוא ר' אחא בר פפא איתיביה שבת קיג..
ר' ברכיה בשמו יבמות פ"ד הי"א ובנדה פ"א ה"ג, תנחומא קדושים-ד, מד' תהלים פי"א-ב.
ר' הונא בשמו ערלה פ"א ה"א, וכן מצינו זבחים לו: איתיביה ר"ה לר' אבא, והוא ר"ה תלמידו דר"ה שעלה לא"י ונזכר בשם ר' הונא, או ר' חונא וזה שמצינו ערלה פ"ב ה"ג ר' חונה בשם ר' אבא.
ר' זירא ב) בשמו ברכות פ"א ה"ב, שבת פי"ט ה"ג.
ר' זריקא בשמו שבת לח:, וב"ב קל. א"ל ר' אבא הורה אתמר.
ר' חזקיה בשמו שבת פ"ז ה"א, וכן צ"ל ביבמות פ"ח ה"א.
ר' חלבו בשמו מד' תהלים פ"ד ס"ג, אך שם צ"ל ר' אבא סמוקא. ר' יודן תלמידיה ככתובות פ"ב ה"ד, ואמר בשמו מד' תהלים פי"ח סי"ז.
ר' יונה שאלו כלאים פ"ט ה"ג, תענית פ"ד ה"א מז:, ואמר בשמו ברכות פ"ד ה"א, קידושין פ"ד ה"י.
ר' יוסי בשמו פאה פ"ד ה"א, ושאלו ביצה פ"ה ה"ב.
ר' יוסי בר אבין בשמו יבמות פ"ד הי"א.
רב יוסף בר חמא נזכר לעיל.
ר' יצחק בר ביסנא שא"ל שאמר לו ר' אבא אסרתינהו עלך ע"ז לג:.
ר' ירמיה בעא מיניה שבת סה. וקרא לר' אבא מר כשבת קכו. הקשה לו שבת קמג: ובשבת פי"ד ה"ד כששאלו לר' ירמיה אמר הא ר' בא קומייכון, ופסחים פ"ה ה"ב א"ר יסי אנא חמית לר' ירמיה תפיס לר' בא א"ל אמור לי טעמא דר' יוחנן. וביומא פז. ר' ירמיה הוה ליה מלתא לר' אבא (שר' אבא היה כועס על ר' ירמיה) אזל יתיב אדשא דר' אבא. בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה - שמע ר' אבא ונפק לאפיה א"ל השתא צריכנא למיפק דעתך וכו'.
ר' סימון בשמו מד' תהלים פ"יח סי"ח והיו כמו חברים כדמצינו שאמרו תרוייהו פסחים פ"ד ה"ד פ"ה ה"ז, תענית פ"ב הי"ב.
רב ספרא הקשה לר' אבא פסחים נא:, סנהדרין ו., וקרא לר' אבא מר כברכות סב:, וקראו משה כחולין צג., ואיקלע לביתו כשבת קמה:, אמר בשמו כתובות כא:, שאלו סנהדרין ו.
ר' פנחס בשמו ב"ר ספע"ח.
קלא ר' אבא אורי ליה. נדה נט:.
רב שמואל בר אבא מהגרוניא היה בנו חורגו כב"ק פח. ולמד אצלו ובעי מיניה ב"ק ז:.
רב שמואל בר יהודה בשמו שבת ה., גיטין פט., ב"מ קז.
רב שמואל בר ייבא בשמו נדה טו:.
ר' תנחומא בשמו איכ"ר פ"ב ס"ג.
ורבנן דקיסרי בשמו מגילה ה.
אשתו ומשפחתו[עריכה]
מצינו שעוד בהיותו בבבל נשא אשה אלמנה אמו דרב שמואל בר אבא מהגרוניא כב"ק פח. וכשמתה בא לדין עם בן חורגו בדבר הנכסים שהניחה אשתו. ר' ירמיה בן אבא אוקים ביד בנו חורגו. ורב הושעיא אוקים ביד ר' אבא עד שבא לפני רב יהודה רבו והוא פסק שהמה שייכים לר' אבא אבל ר' ירמיה בר אבא הראם הדין עמו.
וכן מצינו שנשא בת חכם אחד שונה ברייתות בשם אגרא כחולין קד: ושאל מר' אבא כמנחות כט:.
ואע"פ שלא מצינו אם היו לו בנים או בנות אבל מצינו שבת קה: שהיה דרכו למירמא אימתיה אאינשי ביתיה יהי לוקח כיסויי בדים ושיבר לפניהם.
זמן ומקום פטירתו לא נזכר בשום מקום, אך זאת ידוע שהאריך ימים כי זכה לראות את רב ושמואל. ועוד בימי רבא היה בחיים כב"ק קד:.