קטגוריה:שמות לב יג
נוסח המקרא
זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם.
זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֮ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכׇל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם׃
זְכֹ֡ר לְ/אַבְרָהָם֩ לְ/יִצְחָ֨ק וּ/לְ/יִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗י/ךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָ/הֶם֮ בָּ/ךְ֒ וַ/תְּדַבֵּ֣ר אֲלֵ/הֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲ/כֶ֔ם כְּ/כוֹכְבֵ֖י הַ/שָּׁמָ֑יִם וְ/כָל־הָ/אָ֨רֶץ הַ/זֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְ/זַרְעֲ/כֶ֔ם וְ/נָחֲל֖וּ לְ/עֹלָֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִדְּכַר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עַבְדָךְ דְּקַיֵּימְתָּא לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ וּמַלֵּילְתָּא עִמְּהוֹן אַסְגֵּי יָת בְּנֵיכוֹן כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא וְכָל אַרְעָא הָדָא דַּאֲמַרִית אֶתֵּין לִבְנֵיכוֹן וְיַחְסְנוּן לְעָלַם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | הֱוֵי דְכִיר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְרָאֵל עַבְדָךְ דְּקַיֵּימְתָּא לְהוֹן בְּמֵימְרָךְ וּמַלֵּילְתָּא לְהוֹן אַסְגֵי יַת בְּנֵיכוֹן הֵי כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא וְכָל אַרְעָא הָדָא דַאֲמָרִית לְכוֹן אֵיתֵּן לִבְנֵיכוֹן וְיֶחְסְנוּן לְעָלָם: |
רש"י
"לאברהם ליצחק ולישראל" - (ש"ר) אם לשרפה הם זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים אם להריגה זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה אם לגלות זכור ליעקב שגלה לחרן ואם אינן נצולין בזכותן מה אתה אומר לי ואעשה אותך לגוי גדול ואם כסא של ג' רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך ק"ו לכסא של רגל א' (ברכות לב)
"אשר נשבעת להם בך" - לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות אלא בך שאתה קיים ושבועתך קיימת לעולם שנא' (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה' וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך וליעקב נאמר (שם לה מא) אני אל שדי פרה ורבה נשבע לו באל שדי
[יג] אם לשריפה הם עומדים כו'. ואם תאמר, תינח שריפה או הרג או גלות, ושמא סקילה או חנק הם חייבים, ויש לומר כי השריפה וההרג דרכם לבא מן השמים; כמו שהיה אצל נדב ואביהו (ויקרא י', ב'), ואצל תבערה שבערה בם אש ה' (במדבר י"א, א'), וסדום שהמטיר עליהם אש (בראשית י"ט, כ"ד). וכן הרג הוא גם כן מן השמים, להביא עליהם מלחמה להיותם נאספים בחרב. וכן הגלות. ואם השריפה וההרג והגלות, שהם רגילים לבא מאת ה', ויהיו מכפרים עליהם האבות, כל שכן שלא יבא עליהם המיתות הרחוקות, שהם סקילה וחנק ושאר מיתות:
[יד] מה אתה אומר כו'. מפני שאמר "ואעשך לגוי גדול", אם כן קשיא מה השיב משה "זכור לאברהם וליצחק ולישראל אשר נשבעת להם בך וכו'", הרי משה גם כן מזרעם, והרי שבועות האבות יהיו מקויים במה שיעשה את משה לגוי גדול, ולפיכך צריך לפרש כי משה השיב על זה במה שאמר "זכור לאברהם", כלומר האבות הם שלשה (ברכות דף טז:), ואם לא ינצלו בזכותם אם כן אין זה נחשב אלי מה שאתה אומר אלי "ואעשך לגוי גדול". וכל זה כלל משה במה שאמר "זכור לאברהם וליצחק ולישראל עבדיך":
[טו] כסא של שלש רגלים וכו'. ואם תאמר, אדרבא, זהו כסא של ארבע רגלים, דהא זרע משה בני אברהם יצחק ויעקב, ואין זה קשיא, דמפני זה אמר,כסא של שלש רגלים', דאברהם יצחק ויעקב נקראים אבות לישראל (ברכות דף טז:), והם כמו שרשים שהאילן נסמך עליו כמו שיסמוך הכסא על הרגלים, וכאשר אמר למשה "ואעשך לגוי גדול" רצה שהוא יהיה משה האב לאומה, שהרי אמר "ואעשה אותך לגוי גדול", ולא יהיו נקראים על שם האבות, כמו שנח לא יקרא אב לישראל אף על גב שכל ישראל יצאו ממנו, וכן שם לא נקרא אב, שלא נקראו אבות לישראל אלא אברהם יצחק ויעקב, כך לא יהיה נקרא אב אלא משה, שהוא נעשה לגוי גדול:
[טז] לא נשבעת וכו'. דאם לא כן, למה לי "בך":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל – אִם לִשְׂרֵפָה הֵם, זְכֹר לְאַבְרָהָם שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ לְהִשָּׂרֵף עָלֶיךָ בְּאוּר כַּשְׂדִּים; אִם לַהֲרֵגָה, זְכֹר לְיִצְחָק שֶׁפָּשַׁט צַוָּארוֹ לַעֲקֵדָה; אִם לְגָלוּת, זְכֹר לְיַעֲקֹב שֶׁגָּלָה לְחָרָן. וְאִם אֵינָן נִצּוֹלִין בִּזְכוּתָן, מָה אַתָּה אוֹמֵר לִי: "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל"? וְאִם כִּסֵּא שֶׁל שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְפָנֶיךָ בִּשְׁעַת כַּעַסְךָ, קַל וָחֹמֶר לְכִסֵּא שֶׁל רֶגֶל אֶחָד (ברכות ל"ב ע"א).
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ – לֹא נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּדָבָר שֶׁהוּא כָּלֶה: לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ, לֹא בֶּהָרִים וְלֹא בַּגְּבָעוֹת, אֶלָּא בְּךָ, שֶׁאַתָּה קַיָּם וּשְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה'" (בראשית כב,טז), וּלְיִצְחָק נֶאֱמַר: "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו,ג), וּלְיַעֲקֹב נֶאֱמַר: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה" (בראשית לה,יא), נִשְׁבַּע לוֹ בְּאֵל שַׁדַּי.
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש זכור לאברהם ליצחק ולישראל לא נענה משה עד שהזכיר את המתים, וזהו שנמשלו ישראל לגפן שנאמר (תהלים פ ט) גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזה היא חיה ונשענת על עצים מתים והם העצים שמגביהין אותם עליהם, כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים אלו האבות.
וכן אתה מוצא כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל שתרד אש מן השמים, והוא שאמר (מלכים א יח) ענני ה' ענני, ולא נענה עד שהזכיר את המתים, שנאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי יש אלהים בישראל מיד ותפול אש ה' ותאכל את העולה, אף משה עמד בהר ארבעים יום לבקש רחמים על ישראל על עון העגל ולא נענה עד שהזכיר את המתים ואמר זכור לאברהם, מיד וינחם ה' על הרעה, זהו שאמר הכתוב (קהלת ד) ושבח אני את המתים שכבר מתו אפילו מצדיקים חיים שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, דבר אחר ושבח אני את המתים הראשונים מן החיים של עכשיו, תדע לך שמתקיימות גזרותיו של משה ואין מתקיימות גזרותיהן של מלכים עכשיו שהרי משה תקן כמה תקנות, וכאותה שאמרו רז"ל וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תקן להם לישראל שיהו שואלים ודורשים בענינו של יום, וכן מצינו עזרא תיקן כמה תקנות שהם נוהגות היום, הוי אומר ושבח אני את המתים.
ונחלו לעולם. שינחלוה לדורות ואע"פ שיגלו ממנה לא תהיה נחלה לעם אחר כי אם להם לבדם, כענין שכתוב בהבטחת אברהם (בראשית יז) לאחזת עולם, ועוד יכלול ונחלו לעולם שינחלו אותו עולם שהוא מכוון כנגדה, וא"כ יש בכתוב הבטחה בעוה"ז ובעוה"ב.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
זכות ג' אבות שהיו עבדיך, וגם שצריך שתזכור להאבות את השבועה אשר נשבעת להם, אם תשכח את השבועה לבנים החוטאים, צריך אתה לזכרה להאבות שלא חטאו, [זכר נקשר תמיד עם את וזכר שאחריו למ"ד הוא אם זוכר לו איזה דבר זכות או חובה, שזכירת האבות עצמם היה צ"ל זכור את אברהם] ובפרט שהשבועה היה בך בשמך הגדול, ותדבר אליהם בעת השבועה ב' דברים: א) ארבה את זרעכם ככוכבי השמים שהם קיימים באיש, ב) לתת להם את הארץ ולא לפי שעה, רק ונחלו לעולם, ואם תבטל עתה השבועה לג' אבות איך
תקיים הבטחה לי איש אחד:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב יג.
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ
בעקיפין משה עונה להזמנה להביא כליה על בני ישראל ולהמשיך את ברכת ה' בזרעו.
ללא מילים, משה דוחה את ההצעה, שעל מצפונו ימותו בני ישראל בתרם זמנם, ושהוא יזכה לכבוד שרק בזרעו תמשיך ברכת ה'.
משה בכוונה משתמש בשמו החדש של יעקב - ישראל - כאשר השם הזה מיצג את שלושת האבות וארבעת האמהות, ולבטח שהם לא היו מסכימים לכליה על בני ישראל והמשך הברכה במשה בלבד.
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ
משה טוען שהריגת האנשים והמשך הברכה רק בזרעו, זה שבירה של השבועה שה' נתן לאברהם, יצחק וישראל.
- משה מעוות את המציאות - ה' נשבע, אבל תמיד הברכה היתה על תנאי: אם תשמרו את "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה) אז תתקיים הברכה. והנה, עכשו, עם ישראל שבר את החוק. אולם כל זה לא מצדיק כליה על כולם.
- משה הוא זרעם של אברהם, יצחק וישראל משבט לוי. ניתן להגיד שאם רק זרעו ישרוד, הברכה לאברהם, יצחק ויעקב תמשיך להתקיים.
- ה' לא הבטיח לבני יעקב, ישירות, את הברכה. ובאמת, בנימין התערבב ביהודה, ועשרת השבטים הוגלו וזהותם אבדה, למרות שאפשרי שאנשי ממלכת ישראל ברחו לממלכת יהודה, וחלק גדול "מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים" (ביאור:אסתר ח יז) היו עשרת השבטים, וכך הם התערבבו בשבט יהודה ושרדו.
- ה' קיים את כעסו נגד החוטאים עצמם, והם מתו במדבר ולא נכנסו לכנען, אבל זרעם לא כלה.
ברכה ללויים
משה סרב להקים את ברכת ה' בזרעו בלבד, וה' באמת לא עשה זאת.
אנשי שבט לוי קמו לעזרתו של משה כאשר משה קרא: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ועשו את פקודתו להרוג בחוטאים.
שבט לוי, שבטו של משה, זכה לגדולה בזכות משה:
- שבט לוי הובדל לעבודת ה', ככתוב: "וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם" (במדבר ח יד). ו
- ומשפחת קהת זכתה בכהונה, ככתוב: "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת, בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (במדבר ד ד).
- אהרון ובניו זכו להיות כוהן גדול.
כך, הלויים והכוהנים, קרוביו של משה, שרדו והמשיכו להחזיק בתפקידיהם עד היום.
תשובת ה'
ה' לא ענה.
אנחנו יודעים שה' לא הביא כליה על בני ישראל, ולא עשה את משה לגוי גדול. ניתן להניח שה' החליט לא לבצע את דבריו, אולי בגלל הדברים שמשה אמר.
אולם בזמנו, משה לא ידע מה ה'יעשה. משה היה בפחד שה' לא קיבל את טענותיו. שה' עומד להביא כליה על בני ישראל.
על דעת עצמו משה פנה, לקח את הלוחות, ירד מההר, ראה את "העגל" והמחולות, שבר את הלוחות בכעס, חקר את אהרון, קרא לאנשים לבוא לעזרת ה', ופקד עליהם להרוג במורדים. במקרה מתו רק כ-3,000 איש (שמות לב כח), ולא הרבה יותר. המעשים של משה היו מכוונים לרצות את ה', לפגוע במורדים נגדו, וללמד את העם לקח.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ד
ו
- ויקרא כו מב (8 דפים)
דפים בקטגוריה "שמות לב יג"
קטגוריה זו מכילה את 21 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 21 דפים.