משנה כלים י

כלים פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק עשירי ("אלו כלים") • >>

פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

אלו כלים מצילין בצמיד פתיל: כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, כלי חרס, וכלי נתר, עצמות הדג ועורו, עצמות חיה שבים ועורה, וכלי עץ הטהורים.

מצילים בין מפיהם, בין מצידיהן, בין יושבין על שוליהן, בין מוטין על צידיהן.

היו כפויים על פיהן, מצילים כל שתחתיהן עד התהום.

רבי אליעזר מטמא.

על הכל מצילין, חוץ מכלי חרס שאינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס.

משנה ב

במה מקיפים? בסיד, ובגפסיס, בזפת, ובשעוה, בטיט, ובצואה, בחומר, ובחרסית, ובכל דבר המתמרח.

אין מקיפים לא בבעץ, ולא בעופרת, מפני שהוא פתיל ואינו צמיד.

אין מקיפין לא בדבילה שמינה, ולא בבצק שנילוש במי פירות, שלא יביאנו לידי פסול.

ואם הקיף, הציל.

משנה ג

מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת, רבי יהודה אומר, מצלת.

וחכמים אומרים, אינה מצלת.

היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה, השרץ בתוכה, החבית טמאה.

השרץ בחבית, אוכלין שבתוכה טמאים.

משנה ד

הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית, אם מירח מן הצדדין, לא הציל, עד שימרח מלמעלן ומלמטן.

וכן במטלית של בגד.

היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה, אם מרח מן הצדדין, הציל.

משנה ה

חבית שנתקלפה והזפת שלה עומדת, וכן קבותים^[1] של מורייס שגפתן עם השפה, רבי יהודה אומר, אינם מצילין.

וחכמים אומרים, מצילין.

משנה ו

חבית שניקבה וסתמוה שמרים, הצילוה.

פקקה בזמורה, עד שימרח מן הצדדים.

היו שתים, עד שימרח מן הצדדין ובין זמורה לחברתה.

נסר שהוא נתון על פי התנור, אם מירח מן הצדדין, הציל.

היו שנים, עד שימרח מן הצדדין ובין נסר לחבירו.

עשאן בסינין או בשוגמין, אינו צריך למרח מן האמצע.

משנה ז

תנור ישן בתוך החדש וסרידה על פי הישן, ניטל הישן וסרידה נופלת, הכל טמא.

ואם לאו, הכל טהור.

חדש בתוך הישן וסרידה על פי הישן, אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח, כל שבחדש טהור.

משנה ח

לפסין זו בתוך זו ושפתותיהן שוות, השרץ בעליונה או בתחתונה, היא טמאה וכולן טהורות.

היו בכונס משקה, השרץ בעליונה, כולן טמאות.

בתחתונה, היא טמאה וכולן טהורות.

השרץ בעליונה והתחתונה עודפת, היא והתחתונה טמאה.

בעליונה והתחתונה עודפת, כל שיש בה משקה טופח, טמאה.

משנה מנוקדת

(א) אֵלּוּ כֵּלִים מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל?

כְּלֵי גְּלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה,

כְּלֵי חֶרֶס, וּכְלֵי נֶתֶר,

עַצְמוֹת הַדָּג וְעוֹרוֹ,

עַצְמוֹת חַיָּה שֶׁבַּיָּם וְעוֹרָהּ,

וּכְלֵי עֵץ הַטְּהוֹרִים.

מַצִּילִים בֵּין מִפִּיהֶם, בֵּין מִצִּדֵּיהֶן,

בֵּין יוֹשְׁבִין עַל שׁוּלֵיהֶן,

בֵּין מֻטִּין עַל צִדֵּיהֶן.

הָיוּ כְּפוּיִים עַל פִּיהֶן,

מַצִּילִים כָּל שֶׁתַּחְתֵּיהֶן עַד הַתְּהוֹם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא.

עַל הַכֹּל מַצִּילִין,

חוּץ מִכְּלִי חֶרֶס,

שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל

אֶלָּא עַל הָאֳכָלִים וְעַל הַמַּשְׁקִין

וְעַל כְּלֵי חֶרֶס:

(ב) בַּמֶּה מַקִּיפִים?

בְּסִיד, וּבְגִפְּסִיס,

בְּזֶפֶת, וּבְשַׁעֲוָה,

בְּטִיט, וּבְצוֹאָה,

בְּחֹמֶר, וּבְחַרְסִית,

וּבְכָל דָּבָר הַמִּתְמָרֵחַ.

אֵין מַקִּיפִים

לֹא בְּבַעַץ, וְלֹא בְּעוֹפֶרֶת,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתִיל וְאֵינוֹ צָמִיד.

אֵין מַקִּיפִין לֹא בִּדְבֵלָה שְׁמֵנָה,

וְלֹא בְּבָצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵּּרוֹת,

שֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל;

וְאִם הִקִּיף, הִצִּיל:

(ג) מְגוּפַת הֶחָבִית הַמְחֻלְחֶלֶת וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַצֶּלֶת;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָהּ מַצֶּלֶת.

הָיָה בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ שׁוֹקֵעַ בְּתוֹכָהּ,

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ,

הֶחָבִית טְמֵאָה.

הַשֶּׁרֶץ בֶּחָבִית,

אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים:

(ד) מְגוּפַת הֶחָבִית הַמְּחֻלְחֶלֶת וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַצֶּלֶת;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָהּ מַצֶּלֶת.

הָיָה בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ שׁוֹקֵעַ בְתוֹכָהּ,

הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הֶחָבִית טְמֵאָה;

הַשֶּׁרֶץ בֶּחָבִית, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים:

(ה) חָבִית שֶׁנִּתְקַלְּפָה וְהַזֶּפֶת שֶׁלָּהּ עוֹמֶדֶת,

וְכֵן קְבוֹתִים שֶׁל מֻרְיָס שֶׁגְּפָתָן עִם הַשָּׂפָה,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָם מַצִּילִין;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַצִּילִין:

(ו) חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים,

הִצִּילוּהָ.

פְּקָקָהּ בִּזְמוֹרָה,

עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִים.

הָיוּ שְׁתַּיִם,

עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין, וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֶרְתָּהּ.

נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי הַתַּנּוּר,

אִם מֵרַח מִן הַצְּדָדִין, הִצִּיל.

הָיוּ שְׁנַיִם,

עַד שֶׁיְּמָרֵחַ מִן הַצְּדָדִין וּבֵין נֶסֶר לַחֲבֵרוֹ.

עֲשָׂאָן בְּסִינִין אוֹ בְּשֻׁגְּמִין,

אֵינוֹ צָרִיךְ לְמָרֵחַ מִן הָאֶמְצָע:

(ז) תַּנּוּר יָשָׁן בְּתוֹךְ הֶחָדָשׁ

וּסְרִידָה עַל פִּי הַיָּשָׁן,

נִטַּל הַיָּשָׁן וּסְרִידָה נוֹפֶלֶת,

הַכֹּל טָמֵא;

וְאִם לָאו,

הַכֹּל טָהוֹר.

חָדָשׁ בְּתוֹךְ הַיָּשָׁן

וּסְרִידָה עַל פִּי הַיָּשָׁן,

אִם אֵין בֵּין חָדָשׁ לַסְּרִידָה פּוֹתֵחַ טֶפַח,

כָּל שֶׁבֶּחָדָשׁ טָהוֹר:

(ח) לְפָסִין זוֹ בְתוֹךְ זוֹ וְשִׂפְתוֹתֵיהֶן שָׁווֹת,

הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה אוֹ בַתַּחְתּוֹנָה,

הִיא טְמֵאָה, וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת.

הָיוּ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה,

הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה,

כֻּלָּן טְמֵאוֹת;

בַּתַּחְתּוֹנָה,

הִיא טְמֵאָה, וְכֻלָּן טְהוֹרוֹת.

הַשֶּׁרֶץ בָּעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת,

הִיא וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה.

בָּעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת,

כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, טְמֵאָה:

נוסח הרמב"ם

(א) אלו כלים מצילין בצמיד פתיל?

כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה,

כלי חרס, וכלי נתר,

עצמות הדג ועורו, ועצמות חיה שבים ועורה,

וכלי עץ הטהורים מצילין -

בין מפיהן, בין מצידיהן,

בין יושבין על שוליהן, ובין מוטין על צידיהן.

היו כפויין על פיהן - מצילין כל שתחתיהן עד התהום.

רבי אליעזר - מטמא.

על הכל מצילין,

חוץ מכלי חרס - שאינו מציל אלא על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.

(ב) במה מקיפין?

בסיד, ובגפסים,

בזפת, ובשעוה,

בטיט, ובצואה,

בחמר, ובחרסית,

ובכל דבר המתמרח.

אין מקיפין - לא בבעץ, ולא בעופרת,

מפני שהוא פתיל, ואינו צמיד.

אין מקיפין - לא בדבלה שמנה,

ולא בבצק שנילוש במי פירות,

שלא יביאנו לידי פסול,

ואם הקיף - הציל.

(ג) מגופת החבית המחולחלת, ואינה נשמטת -

רבי יהודה אומר: מצלת.

וחכמים אומרין: אינה מצלת.

היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה -

השרץ בתוכה - החבית טמאה,

השרץ בחבית - אוכלין שבתוכה טמאין.

(ד) הכדור והפקעת של גמי, שנתנן על פי החבית -

מירח מן הצדדין - לא הציל, עד שימרח מלמטן למעלן.

וכן במטלית של בגד.

היתה של נייר, או של עור, וקשרה במשיחה -

אם מירח מן הצדדין - הציל.

(ה) חבית שנתקלפה, והזפת שלה עומדת,

וכן קבותים של מורייס שגיפסן עם השפה -

רבי יהודה אומר: אינן מצילין.

וחכמים אומרין: מצילין.

(ו) חבית שניקבה -

וסתמוה שמרים - הצילה.

פקקה בזמורה - עד שימרח מן הצדדין.

היו שתים - עד שימרח מן הצדדין, ובין זמורה לחברתה.

נסר שהוא נתון על פי התנור -

ומירח מן הצדדין - הציל.

היו שנים - עד שימרח מן הצדדין, ובין נסר לחברו.

עשאן בסינין, או בשוגמין - אינו צריך למרח מן האמצע.

(ז) תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי חדש -

ניטל הישן, וסרידה נופלת - הכל טמא,

ואם לאו - הכל טהור.

חדש בתוך ישן, וסרידה על פי ישן -

אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח - כל שבחדש טהור.

(ח) לפסין זו בתוך זו, ושפתותיהן שוות -

השרץ בעליונה או בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.

היו בכונס משקה -

השרץ בעליונה - כולן טמאות,

בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.

השרץ בעליונה, והתחתונה עודפת -

היא והתחתונה - טמאה.

בעליונה, והתחתונה עודפת -

כל שיש בה משקה טופח - טמאה.

פירושים

משנה כלים, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

^ יש גורסים "קבוסים".

[1] יש גורסים "קבוסים".

[1]