משנה כלים י ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק י · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית, אם מירח מן הצדדין, לא הציל, עד שימרח מלמעלן ומלמטן.

וכן במטלית של בגד.

היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה, אם מרח מן הצדדין, הציל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מְגוּפַת הֶחָבִית הַמְחֻלְחֶלֶת וְאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַצֶּלֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָהּ מַצֶּלֶת. הָיָה בֵית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ שׁוֹקֵעַ בְתוֹכָהּ, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הֶחָבִית טְמֵאָה. הַשֶּׁרֶץ בֶּחָבִית, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים:

נוסח הרמב"ם

הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית מירח מן הצדדין לא הציל עד שימרח מלמטן למעלן וכן במטלית של בגד הייתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל.

פירוש הרמב"ם

כדור. ידוע: ופקעת. הוא קופה של גמי שהוא בלקא לא יציל עד שימרח הכדור או הפקע עם שפתי החבית בדבר אשר ימרחו בו ויכסה אותו בלבוש וכן אם כסה פי הכלי בבגד או בעור הנה אי אפשר בלתי שימרח המטלת כולו אולם אם כפה פי הכלי בנייר לח או עור וקשר השפתות לא יצטרך מירוח זולת על צידי הכלים סביב וענין זה כולו מבואר:

פירוש רבינו שמשון

כדור. פלוט"א ששוחקין בו הנערים:

פקעת. כמו פקעיות של שתי דפרק אין דורשין (דף יב.) כן עשה פקעיות של גמי למושייל בלע"ז. אם נתנו על פי החבית לא הציל עד שימרח מלמטה של כדור ושל פקעת ולמעלה שיכסה בכולן מפני שהוא חלול וכן בגד דכל הני חלולים. אבל עור ונייר אין חלולין וכולהו בשאין בהן שיעור לקבל טומאה:

וקשרה במשיחה. כמו שעושים כשמכסים פי הכד בבגד קושרין אותו סביב בחבל דק ושמא תרתי בעי קשירה ומריחה:

תני"א בתוספת"א (פ"ז) החמת מעור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה הרי זו מצלת. עור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה אע"פ שמירח בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ. קדרה שכפאה ע"פ החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת על מה שבחבית ועל מה שבינה לחבית. נתנה כדרכה ונטמאת אין כלי טמא חוצץ שני לפסים ושתי קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס אע"פ שמרחן בטיט מן הצדדין אין מצילין שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ משפך אפילו טהור אינו מציל בכסוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מציל בכסוי ואין טהרה בכלי חרס אלא שבירתו ואפילו חיברו בקרקע ואפילו קבעו במסמר. מילאהו סיד וגפסים טמא ור"ש מטהר שולי המחצין שולי הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. קירדסם ושיפם ועשה מהן כלים ממלאים בהן ומקדשים בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס ומקבלין טומאה מכאן ולהבא דברי ר"מ וחכ"א כל כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם. שולי כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית אין ממלאין בהן ואין מקדשין בהן ואין מזין בהן ואין מצילין בצמיד פתיל ואין מצילין מיד כלי חרס. שברי כלי חרס שמקבלין אפילו כל שהוא ממלאין בהן ומקדשין בהן ומזין בהן ומצילין בצמיד פתיל ומצילין מיד כלי חרס. שברי כלי מתכות חזרו לטומאתן ישנה. גולמי כלי מתכות הרי הן ככל הכלים (שם איתא אין מצילין בצמיד פתיל אבל מצילין בכלי חרס) שהן טהורין. פי' הך ברייתא עיקרה גבי שרץ מיתניא כדמוכח בסיפא. החמת עשויה מעור הדג או מן הנייר ולא מקבלי טומאה דנייר הוא של עשבים קלף שעושין מקוטי"ן בלע"ז. והלביש בו את החבית. שהכניס את החבית בחמת שעשה לו חמת כמלבוש וצדדה למטה שולי החבית קורא למטה וקאי וצדדה אחמת כדקתני סיפא וצדדן. הכניס החבית דרך פיה שפי החמת לצד שולי החבית דנעשו שולי החבית כסתימה לפי החמת ומרחו סביב בטיט ונתונים בתנור שהשרץ בתוכו הרי זו מצלת על אוכלין ומשקין שבתוכה ושבתוך החבית אבל אם פי החבית לצד פי החמת ומירח משפת של חמת לשפת של חבית אינה מצלת דנמצא פי החבית מגולה וכיון דמשוקעין בתוך התנור שאין פיהן למעלה אין מצילין על מה שבתוכן. עור הדג והנייר שלא עשאן כלי והלביש בהן את החבית וצדדן למטה דשפה של עור הדג ושפה של נייר לצד שולי החבית אע"פ שמירח שפתן בטיט לשולי החבית אין מצילין על מה שבחבית אם מונחין בתנור כי היכי דלא הוו מצילי באהל המת דבעי צמיד פתיל בפתחו של כלי דתניא בספרי בפרשת פרה וכל כלי פתוח מכאן אמרו חבית שכפאה על פיה מרחה בטיט מן הצדדין טמאה שנאמר (במדבר יט) אשר אין צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גביו (ומניח) צמיד פתיל של עור הדג והנייר שנמרחו שפתותיהם לשולי החבית לא מתצלי דלאו כלי נינהו ואין מציל בצמיד פתיל אלא כלי שיש לו תוך. קדרה שכפאה על פי החבית ומירח שפתותיה עם דפנות החבית מצלת ולא מכח צמיד פתיל של חבית באה הצלה זו דאין צמיד פתיל על פי החבית כי אם מכח הקדרה שמרח שפתותיה וכן מוכח דהא דמצלת אקדרה קאי: נתנה כדרכה ששולי הקדרה על פי החבית נטמאת הקדרה אם היא באהל המת ואע"פ שמירח שולי הקדרה לפי החבית נטמאה גם החבית דאין כלי טמא חוצץ ואפילו אם היו כך מונחין בתנור והשרץ בתנור אינה מצלת על אוכלין ומשקין שבחבית ואע"ג דקדרה טהורה דאין כלים מטמאין מאויר כלי חרס מאחר דבאהל המת לא מצילי כדקתני סיפא בשני לפסים ושני קדרות שכפאן זה על זה והעליון כנוס כגון שפי התחתון רחב דאע"פ שמרח פי העליון לצדדין של תחתון אין מצילין דבאהל המת נטמאת שמקצת פי התחתון בולט לחוץ ומגולה וכיון דאין מצילין באהל המת אין מצילין באהל השרץ. משפך אפילו טהור כגון של בעלי בתים דלעיל בפ"ב בכסוי שעשאו כסוי לחבית ומרח פיו רשב"ג מטהר לעיל בפ"ה הבאתיה אמתני' דתנור שנטמא. ופירוש דפליגי בהא דתנא קמא חייש דילמא ממליך ומפני ליה. שולי המחצין. פירשתי לעיל בריש פ"ה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכדור - פלוט"א בלע"ז יב:

הפקעת של גמי - לח ארוך שכורכים אותו זה עם זה ועושים אותו עגול כמין פקעיות של שתי. גלומור"ש בלע"ז:

עד שימרח - מלמטה של כדור או של פקעת ולמעלה, כדי שיכסה כולו, מפני שהוא חלול:

וכן מטלית של בגד - דכל הני חלולים נינהו. וכולהו אין מצילין אלא כשאין בהם שיעור לקבל טומאה:

וקשרה במשיחה - בחוט דק כדרך שעושים כשמכסים פ. הנוד בבגד או בנייר שקושרים אותו, ומוסף על הקשירה בעי נמי מריחה מן הצדדין:

פירוש תוספות יום טוב

הכדור. ל' הר"ב פלוט"א בלע"ז. ששוחקים בו הנערים. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) ששוחקים בו הנערים. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עד שימרח מלמטן למעלן:    כך מצאתי מוגה על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וכן הגיה גם כן ה"ר יהוסף ז"ל:

היתה של נייר:    אם הוא נייר של עשבים אינו מקבל טומאה ואם לאו צריך שלא יהא בו כשיעור:

וקשרה במשיחה:    גרסי':

תפארת ישראל

יכין

הכדור:    באלל העשוי ממטלית ארוג מצמר או פשתן וכדומה שכורכו יחד בעיגול. דאף שהיה בהמטלית גע"ג אצבעות. אפ"ה כשכרכו יחד שוב אמק"ט [כלקמן רפכ"ח]:

והפקעת של גמי:    הוא [קנויעל] מחוט עשב ארוך הנקרא [באסט] בל"א. והא דלא נקט פקעת של חוט צמר או פשתן. ה"ט משום דפקעת כזה מק"ט [כלקמן רפכ"א]. וא"כ לא חזי לסתימת צמ"פ:

אם מירח מן הצדדין:    היינו סביב קצוות הכדור והפקעת:

לא הציל:    ר"ל אפי' אם מירח מהצדדין אפ"ה לא הציל בצמ"פ. משום שנשארו נקבים וסדקין בין חוטי הכריכה:

עד שימרח:    על הכדור והפקעת עצמו:

מלמעלן ומלמטן:    ר"ל או מלמטן. כדי שיסתמו כל הנקבים והסדקין שבין חוטי הכריכה:

וכן במטלית של בגד:    שכרכו על פי הכלי. והמטלית אין בו ג' על ג' אצבעות דאמק"ט. ואפ"ה אמ"צ מפני הנקבים שבארוג:

היתה של נייר:    והרי נייר אמק"ט רק כשיש בו ב"ק [כרמב"ם רפ"ב דכלים]:

או של עור:    והרי גם עור אמק"ט. כשהוא פשוט בלי ב"ק. רק כשהוא רך ויכול לקפלו סביב שום דבר [כתוס' שבת ס"ג ב' ד"ה מנין] והכא דהנייר והעור רכים. דהרי כרכם סביב פה הכלי. א"כ ע"כ דמיירי שאין בזה ובזה כשיעור לק"ט:

וקשרה במשיחה:    שהניחן על פה הכלי וקשרן סביב בחוט. סביב לשפת פה הכלי:

אם מירח מן הצדדין הציל:    דמדאינן נקובין כארוג א"צ מרוח על פניהן. וסגי בשמירח בקצוותיהן סביב שפת פה הכלי:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים