לדלג לתוכן

משנה כלים י רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) אלו כלים מצילין בצמיד פתיל?

כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה,
כלי חרס, וכלי נתר,
עצמות הדג ועורו, ועצמות חיה שבים ועורה,
וכלי עץ הטהורים מצילין -
בין מפיהן, בין מצידיהן,
בין יושבין על שוליהן, ובין מוטין על צידיהן.
היו כפויין על פיהן - מצילין כל שתחתיהן עד התהום.
רבי אליעזר - מטמא.
על הכל מצילין,
חוץ מכלי חרס - שאינו מציל אלא על האוכלין, ועל המשקין, ועל כלי חרס.


(ב) במה מקיפין?

בסיד, ובגפסים,
בזפת, ובשעוה,
בטיט, ובצואה,
בחמר, ובחרסית,
ובכל דבר המתמרח.
אין מקיפין - לא בבעץ, ולא בעופרת,
מפני שהוא פתיל, ואינו צמיד.
אין מקיפין - לא בדבלה שמנה,
ולא בבצק שנילוש במי פירות,
שלא יביאנו לידי פסול,
ואם הקיף - הציל.


(ג) מגופת החבית המחולחלת, ואינה נשמטת -

רבי יהודה אומר: מצלת.
וחכמים אומרין: אינה מצלת.
היה בית אצבע שלה שוקע בתוכה -
השרץ בתוכה - החבית טמאה,
השרץ בחבית - אוכלין שבתוכה טמאין.


(ד) הכדור והפקעת של גמי, שנתנן על פי החבית -

מירח מן הצדדין - לא הציל, עד שימרח מלמטן למעלן.
וכן במטלית של בגד.
היתה של נייר, או של עור, וקשרה במשיחה -
אם מירח מן הצדדין - הציל.


(ה) חבית שנתקלפה, והזפת שלה עומדת,

וכן קבותים של מורייס שגיפסן עם השפה -
רבי יהודה אומר: אינן מצילין.
וחכמים אומרין: מצילין.


(ו) חבית שניקבה -

וסתמוה שמרים - הצילה.
פקקה בזמורה - עד שימרח מן הצדדין.
היו שתים - עד שימרח מן הצדדין, ובין זמורה לחברתה.
נסר שהוא נתון על פי התנור -
ומירח מן הצדדין - הציל.
היו שנים - עד שימרח מן הצדדין, ובין נסר לחברו.
עשאן בסינין, או בשוגמין - אינו צריך למרח מן האמצע.


(ז) תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי חדש -

ניטל הישן, וסרידה נופלת - הכל טמא,
ואם לאו - הכל טהור.
חדש בתוך ישן, וסרידה על פי ישן -
אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח - כל שבחדש טהור.


(ח) לפסין זו בתוך זו, ושפתותיהן שוות -

השרץ בעליונה או בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.
היו בכונס משקה -
השרץ בעליונה - כולן טמאות,
בתחתונה - היא טמאה, וכולן טהורות.
השרץ בעליונה, והתחתונה עודפת -
היא והתחתונה - טמאה.
בעליונה, והתחתונה עודפת -
כל שיש בה משקה טופח - טמאה.


הדף הראשי של משנה כלים י