משלי כא
קיצור דרך: t2821
תנ"ך > משלי > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא
הפרק במהדורה המוטעמת
כא א פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְהֹוָ֑ה
עַֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ׃
ב כׇּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֭ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו
וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהֹוָֽה׃
ג עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט
נִבְחָ֖ר לַיהֹוָ֣ה מִזָּֽבַח׃
ד רוּם־עֵ֭ינַיִם וּרְחַב־לֵ֑ב
נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת׃
ה מַחְשְׁב֣וֹת חָ֭רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר
וְכׇל־אָ֗֝ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃
ו פֹּ֣עַל אֹ֭צָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר
הֶ֥בֶל נִ֝דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת׃
ז שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם
כִּ֥י מֵ֝אֲנ֗וּ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃
ח הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר
וְ֝זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פׇּעֳלֽוֹ׃
ט ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג
מֵאֵ֥שֶׁת מִ֝דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃
י נֶ֣פֶשׁ רָ֭שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע
לֹֽא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ׃
יא בַּֽעֲנׇשׁ־לֵ֭ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי
וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֝חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת׃
יב מַשְׂכִּ֣יל צַ֭דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע
מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע׃
יג אֹטֵ֣ם אׇ֭זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל
גַּֽם־ה֥וּא יִ֝קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה׃
יד מַתָּ֣ן בַּ֭סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף
וְשֹׁ֥חַד בַּ֝חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה׃
טו שִׂמְחָ֣ה לַ֭צַּדִּיק עֲשׂ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט
וּ֝מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
טז אָדָ֗ם תּ֭וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל
בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ׃
יז אִ֣ישׁ מַ֭חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה
אֹהֵ֥ב יַֽיִן־וָ֝שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר׃
יח כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע
וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד׃
יט ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־מִדְבָּ֑ר
מֵאֵ֖שֶׁת מדונים מִדְיָנִ֣ים וָכָֽעַס׃
כ אוֹצָ֤ר ׀ נֶחְמָ֣ד וָ֭שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם
וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ׃
כא רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד
יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃
כב עִ֣יר גִּ֭בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם
וַ֝יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽהֿ׃
כג שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ
שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃
כד זֵ֣ד יָ֭הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ
ע֝וֹשֶׂ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן׃
כה תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ
כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֽׂוֹת׃
כו כׇּל־הַ֭יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה
וְצַדִּ֥יק יִ֝תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽׂךְ׃
כז זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה
אַ֗֝ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃
כח עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד
וְאִ֥ישׁ שׁ֝וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר׃
כט הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו
וְ֝יָשָׁ֗ר ה֤וּא ׀ יכין דרכיו [יָבִ֬ין דַּרְכּֽוֹ]׃
ל אֵ֣ין חׇ֭כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה
וְאֵ֥ין עֵ֝צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהֹוָֽה׃
לא ס֗וּס מ֭וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה
וְ֝לַיהֹוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א פלגי מים לב מלך ביד יהוה על כל אשר יחפץ יטנו
ב כל דרך איש ישר בעיניו ותכן לבות יהוה
ג עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח
ד רום עינים ורחב לב נר רשעים חטאת
ה מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור
ו פעל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות
ז שד רשעים יגורם כי מאנו לעשות משפט
ח הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו
ט טוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר
י נפש רשע אותה רע לא יחן בעיניו רעהו
יא בענש לץ יחכם פתי ובהשכיל לחכם יקח דעת
יב משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע
יג אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה
יד מתן בסתר יכפה אף ושחד בחק חמה עזה
טו שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און
טז אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח
יז איש מחסור אהב שמחה אהב יין ושמן לא יעשיר
יח כפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד
יט טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדונים [מדינים] וכעס
כ אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו
כא רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד
כב עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה
כג שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו
כד זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון
כה תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות
כו כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך
כז זבח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנו
כח עד כזבים יאבד ואיש שומע לנצח ידבר
כט העז איש רשע בפניו וישר הוא יכין דרכיו [יבין דרכו]
ל אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה
לא סוס מוכן ליום מלחמה וליהוה התשועה
א פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ.
ב כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה.
ג עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח.
ד רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת.
ה מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר.
ו פֹּעַל אֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת.
ז שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
ח הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ.
ט טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר.
י נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ.
יא בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת.
יב מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע.
יג אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.
יד מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה.
טו שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
טז אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
יז אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר.
יח כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד.
יט טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת מדונים [מִדְיָנִים] וָכָעַס.
כ אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ.
כא רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.
כב עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה.
כג שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.
כד זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן.
כה תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.
כו כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ.
כז זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.
כח עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר.
כט הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יכין דרכיו [יָבִין דַּרְכּוֹ].
ל אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה.
לא סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה.
(א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ.
(ב) כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה.
(ג) עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח.
(ד) רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת.
(ה) מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר.
(ו) פֹּעַל אֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת.
(ז) שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
(ח) הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ.
(ט) טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר.
(י) נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ.
(יא) בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם יִקַּח דָּעַת.
(יב) מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע.
(יג) אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה.
(יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה.
(טו) שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
(טז) אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
(יז) אִישׁ מַחְסוֹר אֹהֵב שִׂמְחָה אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן לֹא יַעֲשִׁיר.
(יח) כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד.
(יט) טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת מדונים [מִדְיָנִים] וָכָעַס.
(כ) אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ.
(כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד.
(כב) עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה.
(כג) שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.
(כד) זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן.
(כה) תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת.
(כו) כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ.
(כז) זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה אַף כִּי בְזִמָּה יְבִיאֶנּוּ.
(כח) עֵד כְּזָבִים יֹאבֵד וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ לָנֶצַח יְדַבֵּר.
(כט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יכין דרכיו [יָבִין דַּרְכּוֹ].
(ל) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה.
(לא) סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה.
- א פַּלְגֵי מַיִם כמו זרמים חלשים של מים, שאפשר להטותם בקלות
להרחבה לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה, עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ ה' קובע את הכיוון הכללי של תוכניותיו ומחשבותיו של השליט
להרחבה. - ב כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ הרגל ומנהג של האדם
להרחבה יָשָׁר בְּעֵינָיו בראיה שטחית וחיצונית
להרחבה, וְתֹכֵן שוקל ומודד בדקדקנות
להרחבה לִבּוֹת את המחשבות והכוונות העמוקות של האדם
להרחבה יְהוָה.
|
ישנם פסוקים רבים המלמדים שה' מעדיף התנהגות טובה עם הזולת על-פני זבחים. ראו קרבנות לעומת מצוות בין אדם לחברו |
- ג עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר עדיף, ורצוי יותר לַיהוָה מִזָּבַח.
- ד רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב צירוף של התנשאות עם שאפתנות או ידע נרחב
להרחבה, נִר רְשָׁעִים מנקה את נפשם של הרשעים מכל מחשבה טובה, ומביא אותם ל- חַטָּאת. - ה מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ זריז בתנועותיו, ואולי הכוונה לסבלן ומעמיק (ר' גמרא: "מאי חרוצים - כחורש בשדה")
להרחבה אַךְ לְמוֹתָר כל מחשבה מביאה לו יתרון רווח, כי הוא מבצעה ביעילות, וְכָל אָץ לחוץ להגיע לסוף העבודה וממהר במחשבותיו
להרחבה אַךְ לְמַחְסוֹר החיפזון במחשבות יביא לו רק חיסרון והפסד
להרחבה. - ו פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר עשיית כסף באמצעות שקרים - הֶבֶל נִדָּף הכסף 'מתנדף' במהירות כמו אויר, מְבַקְשֵׁי מָוֶת והאנשים שרימו אותם כדי להשיג את הכסף רודפים אחרי הרמאים ומבקשים להמיתם
להרחבה. - ז שֹׁד רְשָׁעִים השוד שהרמאים שדדו אנשים רשעים יְגוֹרֵם יביא על הרמאים מגור ופחד, כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט הקרבנות הרשעים לא יתבעו את הרמאים למשפט, אלא יחסלו איתם את החשבון מחוץ לבית המשפט
להרחבה. - ח הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר לפעמים מעשיו של אדם נראים סותרים את עצמם ומוזרים, אך למעשה
להרחבה, וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ. - ט טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג לגור לבד על גג ביתו של אדם אחר, כלומר לא להתחתן ולא להקים בית
להרחבה, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר מאשר להתחתן עם אישה שאוהבת לריב, ולחיות עמה בחברה אחת בבית משותף. - י נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע הוא מתאווה לעשות מעשים שהוא עצמו יודע שהם רעים, ולכן, לֹא יֻחַן ימצא חן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ הרשע העושה מעשים רעים כמותו
להרחבה.
|
ישנו פסוק נוסף המביע רעיון דומה. ראו ענישה עקיפה |
- יא בַּעְנָשׁ לֵץ כשהלץ מקבל עונש על מעשיו הרעים
להרחבה - יֶחְכַּם פֶּתִי, וּבְהַשְׂכִּיל לְחָכָם כשהחכם מצליח בזכות מעשיו הטובים
להרחבה - הפתי יִקַּח דָּעַת. - יב מַשְׂכִּיל נותן שכל, מלמד צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע לבני משפחתו של הרשע
להרחבה, מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע אך את הרשע עצמו הוא מעקם ומרחיק מבני ביתו
להרחבה. - יג אֹטֵם אָזְנוֹ אינו מוכן אפילו לשמוע
להרחבה מִזַּעֲקַת דָּל אדם שנמצא בתהליך של ירידה כלכלית, שקריאתו לעזרה שקטה ובקושי נשמעת
להרחבה, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. - יד מַתָּן בַּסֵּתֶר לנזקקים יִכְפֶּה מבטל אָף כעס שה' כועס על הנותן, וְשֹׁחַד בַּחֵק השארת כסף שהתקבל כשוחד בכיס חֵמָה עַזָּה מעורר את כעסו של ה' על המקבל
להרחבה. - טו שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט כשנעשה משפט צדק בעולם, וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן אך לאנשים העושים מעשים רעים, עשיית משפט צדק בעולם היא מזיקה והרסנית, היא שוברת את חומות ההגנה שהם בנו לעצמם
להרחבה. - טז אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל חכמה המביאה להצלחה
להרחבה, : יצטרך לעבוד קשה כל חייו, ורק בִּקְהַל רְפָאִים כשיגיע לקבר, לאחר מותו
להרחבה יָנוּחַ. - יז אִישׁ מַחְסוֹר - אֹהֵב שִׂמְחָה צריך לאהוב להיות שמח מבפנים
להרחבה, אֹהֵב יַיִן וָשֶׁמֶן תענוגות חומריים חיצוניים - לֹא יַעֲשִׁיר. - יח כֹּפֶר תשלום שנועד להציל את חייו של לַצַּדִּיק - רָשָׁע שיחרור או הריגת רשע אחד
להרחבה, וְתַחַת יְשָׁרִים - בּוֹגֵד. - יט טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר לגור לבד ורחוק מחברת בני אדם, מֵאֵשֶׁת (מדונים) מִדְיָנִים וָכָעַס מאשר לגור עם אשה שנוטה לריב ולכעוס
להרחבה. - כ אוֹצָר נֶחְמָד רכוש נאה וָשֶׁמֶן מזון משובח בִּנְוֵה בדירתו של חָכָם, וּכְסִיל אָדָם שותף כסיל שהוא מביא אל דירתו
להרחבה יְבַלְּעֶנּוּ משחית והורס את האוצר והשמן. - כא רֹדֵף משתדל לעשות צְדָקָה צדק, תיקון עוולות
להרחבה וָחָסֶד מעשים טובים לפנים משורת הדין, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה נקודת זכות, הכרה בכך שהוא צודק
להרחבה וְכָבוֹד. - כב עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם היודע ללמוד, לומד את סוד כוחה של העיר ומצליח לכבשה
להרחבה, וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה הביצורים שהעיר בטחה בהם שיגנו עליה
להרחבה. - כג שֹׁמֵר פִּיו האכילה וּלְשׁוֹנוֹ הדיבור, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ החיים
להרחבה. - כד זֵד עושה רע מתוך גאוה
להרחבה יָהִיר אומר דברי גאוה לֵץ שְׁמוֹ גם אם כולם קוראים לו 'לץ', בדחן, וכביכול עושה ומדבר רק בצחוק, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן כשכעסו עובר על גדותיו, עושה מעשים רעים בשיא הרצינות
להרחבה. - כה תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ תישאר עמו עד מותו, כי לא יצליח לממשה, כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת ידיו התנוונו מחוסר-מעש ולכן כבר אינן מוכנות לציית לו.
- כו כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה העצל תַאֲוָה, וְצַדִּיק יִתֵּן עזרה לנזקקים אחרים שאינם עצלים
להרחבה וְלֹא יַחְשֹׂךְ יימנע מלעזור בטענה ש"הם בטח עצלים". - כז זֶבַח רְשָׁעִים קרבן שמביאים אנשים הפוגעים בזולת במזיד, גם אם מביאים בכוונה טובה להתקרב אל ה' תּוֹעֵבָה כי ה' לא רוצה שרשעים יתקרבו אליו לפני שתיקנו את מעשיהם כלפי הזולת
להרחבה, אַף כִּי קל וחומר שה' מתעב זבח של רשע כאשר בְזִמָּה בכוונה רעה, כדי להתפאר או לרמות את הבריות יְבִיאֶנּוּ. - כח עֵד כְּזָבִים שאינו עקבי בעדותו
להרחבה יֹאבֵד כי כולם יבינו שהוא משקר, וְאִישׁ שׁוֹמֵעַ מבין שיש לו עסק עם עד שקר שעדיין לא נחשף לעיני כולם לָנֶצַח יְדַבֵּר ידבר עמו ויחקור אותו זמן רב ללא הגבלה, עד שיגרום לו לסתור את עצמו כך שכולם יבינו שהוא עד שקר
להרחבה. - כט הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע הפוגע בזולת במזיד
להרחבה בְּפָנָיו להגיד לרעהו דברים רעים ופוגעים 'בפרצוף'
להרחבה, וְיָשָׁר איש שלום
להרחבה - הוּא (יכין) יָבִין (דרכיו) דַּרְכּוֹ יחשוב על התוצאות של מעשיו, ולא יעשה דבר שיגרום לפגיעה בזולת. - ל אֵין חָכְמָה אין ערך לידע שהאדם קיבל מאחרים
להרחבה, וְאֵין תְּבוּנָה אין ערך למסקנות שהאדם הסיק בעצמו
להרחבה, וְאֵין עֵצָה אין ערך להחלטות שהאדם קיבל מאחרים או בעצמו - לְנֶגֶד יְהוָה כאשר האדם עומד מול ה', כי כל כישוריו השכליים של האדם הם זניחים לעומת ההנחיות שה' נותן לו
להרחבה. - {פ}
- לא סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה חובתו של העם היא להכין את הצבא למצב של מלחמה
להרחבה, וְלַיהוָה הַתְּשׁוּעָה לאחר שהעם התכונן למלחמה, יידע שתוצאות המלחמה הן ביד ה'.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: