ביאור:שמות לב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות לב)
א
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "קוּם, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אליל מוחשי, פסל אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ ידריך אותנו (כפי שעשה משה שכעת נעלם לנו), כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ".
ב
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן: "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, וְהָבִיאוּ אֵלָי".
ג
וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם, וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן.
ד
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט בכלי לעבודת מתכת וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה פסל יצוק ממתכת. וַיֹּאמְרוּ: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
ה
וַיַּרְא אַהֲרֹן אהרון הבין את מצב רוחו של העם, שאי אפשר יהיה למנוע מהם מלהשתחוות לעגל, וניסה לפחות לעכב אותם עד שיחזור משה וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: "חַג לַיהוָה מָחָר!".
ו
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים, וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל את זבחי השלמים וְשָׁתוֹ ולשתות וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק לשחק לפני העגל כעובדי אלילים. {פ}
| עגל הזהב בציורו של ניקולה פוסאן, 1634 |
ז
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "לֶךְ, רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ח
סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם שלא לעשות פסלים (כ, יט), עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם!".
ט
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "רָאִיתִי בחנתי את טבעו אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף עקשנים
להרחבה הוּא.
י
וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל".
יא
וַיְחַל התפלל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו, וַיֹּאמֶר: "לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה?
יב
לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר 'בְּרָעָה מתוך כוונה רעה הוֹצִיאָם, לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ.
יג
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לאברהם בראשית כב טז, ליצחק בראשית כו ד, וליעקב בראשית לה יא לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם 'אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם' ".
יד
וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ. {פ}
| משה ולוחות הברית, רמברנדט, 1659 |
טו וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ, לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה משני הצדדים הֵם כְּתֻבִים. טז וְהַלֻּחֹת, מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב והכתיבה מִכְתַּב כתיבת אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.
יז וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה בהריעו, כאשר הוא מריע לכבוד העגל, וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה: "קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה". יח וַיֹּאמֶר: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה עניית המנצחים במלחמה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה של הנופלים במלחמה - קוֹל עַנּוֹת סתם שירה אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". יט וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת, וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. כ וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן את מה שהאש לא שרפה עַד אֲשֶׁר דָּק, וַיִּזֶר ופיזר אותו עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ נתן לעם לשתות את המים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: "מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה, כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה?". כב וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן: "אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי. אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע כי הוא שרוי ברע, ונמשך רק לרע הוּא. כג וַיֹּאמְרוּ לִי: 'עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ'. כד וָאֹמַר לָהֶם: 'לְמִי זָהָב רק שאלתי 'למי יש זהב?', והם מיד?', הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי, וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה".
כה וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ שאכן כפי שאמר אהרון, העם משתולל, חסר בושה הוּא, כִּי פְרָעֹה ומי שגרם לעם להיות פרוע הוא אַהֲרֹן, לְשִׁמְצָה לתת להם שם רע בְּקָמֵיהֶם בפי אויביהם. כו וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר: "מִי לַיהוָה שנאמן לה' (ולא עבד את העגל), אֵלָי!", וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי. כז וַיֹּאמֶר לָהֶם: "כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ. עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ". כח וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "מִלְאוּ יֶדְכֶם עליכם למלא את ידיכם, להתמנות לתפקיד (לעבוד במשכן במקום הבכורות כפי שמפורט בדברים י ח) הַיּוֹם לַיהוָה לעבודת ה', כִּי אִישׁ כל אחד צריך להכות בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו בבני ישראל שעבדו את העגל, ואפילו אם מדובר בבן שלכם או באחיכם, וְלָתֵת על מנת לתת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה".
ל
וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: "אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה, וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהוָה - אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם".
לא
וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "אָנָּא, חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב.
לב
וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם אם תסלח להם, אין לי מילים להודות לך, וְאִם אַיִן לא - מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ מחוק את שמי מספר החיים (הרוג אותי) אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
לג
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי.
לד
וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. הִנֵּה מַלְאָכִי המלאך המוזכר להלן לג, ב יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ, וּבְיוֹם פָּקְדִי וכשאעניש על איזשהו חטא בעתיד וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם גם את חטא העגל".
לה
וַיִּגֹּף הביא מגפה על העם יְהוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן. {ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "מִי לַה' אֵלָי" (פסוק כו) - אימרה זאת התפרסמה יותר כזאת שנאמרה מפיו של מתתיהו הכהן בפרוץ מרד החשמונאים. אמנם יש לציין כי המקורות הקדומים לא שמים את המילים האלו בפיו של מתיתיהו והמקור הקדום ביותר לכך הוא ספר יוסיפון השנוי במחלוקת (שאין זה ברור כלל אם הוא אכן נכתב על ידי יוספוס פלאביוס או מישהו מבני התקופה). בספר מקבים א (ב, כו) מוזכרת בפי מתיתיהו האימרה: "כל המקנא לתורה והעומד בברית - יצא אחרי!". (אריה אולמן, מקור ראשון, כ"ז כסלו תשס"ח)
- "אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם" (פסוק ל) - והרי בפסוק יד כבר נכתב "וַיִּנָּחֶם יְהוָה"? הראב"ע מסביר שמדובר באותה תפילה, וההפסקה באמצע היא על פי "אין מוקדם ומאוחר בתורה". הרמב"ן מסביר שמדובר בשתי תפילות, כאשר בראשונה ביקש משה השהייה של העונש עד שיוכל לברר מה בדיוק אירע.
- "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (לג) - חז"ל (סנהדרין קב א) למדים מכאן שבכל אסון שפוקד את ישראל יש בו מעט עונש על חטא העגל. מאידך ישנה פרשנות המצמצמת את החומרה של חטא העגל ובראשה ריה"ל בספר הכוזרי. לשיטתו החוטאים היו מעטים, וכוונתם היתה לעבוד את ה', אך הם בחרו באמצעי פסול. לפיו יש להסביר את הפסוק בכך שלאורך הדורות עם ישראל חוזר שוב ושוב על אותו חטא, מתכוון לטוב אך בוחר באמצעים פסולים. (הרב שי פירון, להרחבה ר' בויקיפדיה, בערך "עגל הזהב").