ביאור:שמואל ב ו
קיצור דרך: a08b06
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמואל א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא
שמואל ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
(מהדורות נוספות של שמואל ב ו, למהדורה המעומדת)
א וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד דוד אסף פעם נוספת אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף. ב וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה ומהאנשים החשובים שבערי יהודה, לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם מגבעת קרית ערים (ש"א ז, א) אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם עליו שם. ומה השם?... - שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. ג וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל על עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה בגבעת קריית יערים, וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ שם פרטי בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. ד וַיִּשָּׂאֻהוּ את העגלה (או שהכונה לארגז עם כלי הזהב שמסרו הפלישתים - ש"א ו, טו) מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. ה וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים שרים, רוקדים ומנגנים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים כלי נגינה עשויים מעץ ברוש, וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים. ו וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן ששמה הוא "נכון", וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל את ידו אל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר הבקר המוליך את העגלה הסיט הצידה את הארון. ז וַיִּחַר אַף כעס, כי אין לגעת בארון ככתוב "וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ" (במדבר ד, טו) יְהוָה בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל הטעות שעשה, וַיָּמָת שָׁם עִם ליד אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. ח וַיִּחַר התעצב לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בקע, מכה עמוקה בְּעֻזָּה, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא 'פֶּרֶץ עֻזָּה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט וַיִּרָא דָוִד אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמֶר: "אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי לעיר דוד, מבלי שיקרו עוד אסונות אֲרוֹן יְהוָה?". י וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהוָה עַל עִיר דָּוִד, וַיַּטֵּהוּ הסיט אותו מהדרך המתוכננת לירושלים דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי שבמקור בא מהעיר גת. יא וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ.
| מיכל בת שאול צופה מחלון ביתה בדוד רוקד לפני ארון הברית, פרנצ'סקו סאלוויאטי משנת 1552 - 1554 |
יב וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר: "בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים", וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים, וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא תאו. יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר רוקד בְּכָל עֹז בכל כוחו לִפְנֵי יְהוָה, וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד כמו האפוד של הכהנים ההדיוטות. טו וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. טז וְהָיָה וכאשר אֲרוֹן יְהוָה בָּא עִיר דָּוִד, וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הביטה דרך הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. יז וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה, וַיַּצִּגוּ העמידו אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד, וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים. יח וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת. יט וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם, לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, לְאִישׁ לכל אדם חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר נתח בשר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה עוגה אֶחָת. וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ.
כ
וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ, וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר: "מַה נִּכְבַּד איזה כבוד גדול קיבל (בלעג) הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו השפחות (אמה בלשון יחיד) של עבדיו, השיפחה בדרגה הכי נמוכה כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים הטיפשים".
כא
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל: "לִפְנֵי אני שיחקתי לפני יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ על פני אביך שאול וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת למנות אֹתִי נָגִיד שאהיה מלך עַל עַם יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה.
כב
וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת ולא אכפת לי להתבזות בשביל ה' אפילו יותר מזה וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי, וְעִם וגם בעיני הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ - עִמָּם אִכָּבֵדָה אתכבד, בעיני הנשים האחרות (לעומתך שלא תזכי לילד ממני כמסופר בפסוק הבא)".
כג
וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד, עַד יוֹם מוֹתָהּ.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
