שולחן ערוך חושן משפט/הלכות נחלות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רעו (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רעו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

הלכות נחלות
סדר נחלות כיצד הוא
ובו ששה סעיפים:
אבגדהו

סעיף א[עריכה]

סדר נחלות כך:

  • מי שמת -- בנו יורשו;
  • לא נמצא (לו) בן -- רואים אם יש לבן זרע, בין זכר בין נקיבה, עד סוף כל הדורות עומד במקומו ויורש הכל;
  • לא נמצא זרע לבן, אם יש לו בת, תירשנו;
  • לא נמצא לו בת, אם יש לה זרע בין זכר בין נקיבה עד סוף כל הדורות -- יורש הכל;
  • לא נמצא לה זרע -- תחזור הירושה לאביו של מת,
  • ואם אין אביו קיים -- תחזור לזרעו שהם אחי המת, אם יש לו אח יורש הכל;
  • לא נמצא לו אח, אם הניח זרע עד סוף כל הדורות -- עומד במקומו לירש;
  • לא נמצא לו אח ולא זרע ממנו -- תחזור הירושה לאחות המת או לזרעה עד סוף כל הדורות;
  • לא נמצא לו אחות ולא זרע ממנה -- תחזור הירושה לאבי אביו של מת, ואם אינו קיים חוזר לזרעו שהם אחי אבי המת אם יש לו אחים או לזרעם עד סוף כל הדורות;
  • ואם אין אחים לאבי המת ולא זרע מהם -- חוזרות לאחות אבי המת או לזרעה עד סוף כל הדורות;
  • ואם אין אחות לאבי המת ולא זרע ממנה -- חוזרת לאבי אבי אביו של מת, ואם אינו חי מורישו לזרעו שהם אחי אבי אביו של מת או לזרעם עד סוף כל הדורות;
  • לא נמצאו אחי אבי אביו של מת ולא זרעם -- חוזרת לאחות אבי אביו של מת או לזרעה עד סוף כל הדורות.

ועל זה הדרך נחלה ממשמשת למעלה עד ראובן:

סעיף ב[עריכה]

מי שמת והניח בת ובת הבן אפי' בת בת בת הבן עד סוף כמה דורות היא קודמת ותירש הכל ואין לבת כלום וה"ה לבת האח עם האחות ולבת בן אחי אביו עם אחות אביו וכן כל כיוצא בזה:

סעיף ג[עריכה]

מי שהיו לו שני בנים ומתו שניהם בחייו והניח האחד שלשה בנים והשני לא הניח אלא בת אחת ואח"כ מת הזקן בת הבן יורשת חצי הנכסים ושלשת בני הבן האחר יורשים החצי האחר שאנו רואים כאילו הבנים קיימים ויורשים בשוה וכל אחד מוריש לבניו חלקו ועל דרך זה חולקים בני האחים ובני אחי האב עד ראש הדורות:

סעיף ד[עריכה]

משפחת האם אינה קרויה משפחה שאין האם יורשת את בנה ולא את בתה ואחין מאם ולא מאב אין יורשים זה את זה אלא כל אחד משפחת אביו יורש אותו (ואפי' שתוקי שאין לו יורשין מן האב אין משפחת אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר) (תרומת הדשן סי' שנ"ב) אבל האיש יורש את אמו וכן הבת את אמה אם אין לה בן שדינה בנכסי האם כמו בנכסי האב שניהם יורשים אותה אלא שהבן וזרעו קודמין לבת:

סעיף ה[עריכה]

אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מהאב שאם מת בחייה ואח"כ מתה אין אומרים אילו היה עודנו חי היה יורשה עכשיו ג"כ אם אין לו זרע אחיו מאביו יעמדו במקומו לירש אותה אלא תחזור ירושתה למשפחת בית אביה כיון שאין לבנה זרע אבל אם מתה האם בחייו ואח"כ מת הוא אפי' היה קטן בן יומו הואיל וחי אחריה אפי' שעה אחת יורשה ומנחיל הירושה ליורשיו ממשפחת אביו:

הגה: ודוקא שנולד הקטן אבל עובר אינו יורש אמו אם מתה כשהיא מעוברת להנחיל יורשיו מאביו (טור):

סעיף ו[עריכה]

כל הקרובים בעבירה יורשים ככשרים כיצד היה לו אח או בן ממזר ה"ז יורש ככשר וכן שאר כל היורשים אבל בן משפחה או עכו"ם אינו בן לדבר מהדברים ואינו יורש כלל:

הגה: אין היורשין יורשין דברים שאין בהם ממש (הגהות מרדכי סוף ב"ב) או טובת הנאה בעלמא שאינו ממון (מהרי"ק שורש קס"א ומור"ם פדוואה סי' ס"ה):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רעז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רעז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

הבכור נוטל פי שנים ואיזה הוא בכור לנחלה וספק בכור
ובו חמישה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטו

סעיף א[עריכה]

הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו כיצד הניח חמשה בנים ואחד מהם בכור הבכור נוטל שליש הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות הניח תשעה בנים הרי האחד הבכור נוטל חמישותו וכל א' מהשמונה פשוטים נוטל עשירית וכן על דרך החלוקה הזאת חולקים לעולם:

סעיף ב[עריכה]

אלו שני חלקים נוטל אותם כאחד במצר אחד:

סעיף ג[עריכה]

בכור שנולד אחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים ואם יצאה פדחתו בחיי אביו אע"פ שלא יצא כל ראשו לאויר העולם אלא לאחר מיתת אביו ה"ז נוטל פי שנים.

(י"א דאם נולד כשהוא גוסס אינו נוטל פי שנים) (נ"י בשם התוספות וראב"ד):

סעיף ד[עריכה]

בכור שנולד טומטום ואח"כ נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים וכן (בן פשוט שנקרע ונמצא זכר) אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה כיצד אינו ממעט בחלק בכורה הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר הבכור נוטל רביע הממון [בחלק הבכורה] וכאילו אין עמו אלא שני פשוטים בלבד והשלשה רביעים הנשארים חולקים אותו שני הפשוטים עם הנקרע ועם הבכור בשוה:

סעיף ה[עריכה]

קטן בן יום אחד ממעט בחלק בכורה אבל לא העובר ובן שנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה:

סעיף ו[עריכה]

הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי הבא אחריו בכור לנחלה וכן בן ט' שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה שזה שנא' ראשית אונו הוא שלא נולד לו קודם לזה (ילד) שיצא חי לאויר העולם לפיכך בן ט' שהוציא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור:

סעיף ז[עריכה]

יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינם בכורים הראשון לפי שלא נולד ונאמר וילדו לו בנים והשני שהרי קדמו אחר:

סעיף ח[עריכה]

בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון שנאמר כי הוא ראשית אונו ואין משגיחין על האם אפי' ילדה כמה בנים הואיל וזה ראשון לאביו יורש פי שנים:

סעיף ט[עריכה]

היה לו בנים כשהיה עכו"ם ונתגייר אין לו בכור לנחלה אבל ישראל שהיה לו בן מהשפחה או מהעכו"ם הואיל ואינו קרוי בנו הבא לו אחריו מהישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים:

סעיף י[עריכה]

היה הבכור ממזר נוטל פי שנים שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה וא"צ לומר אם היה בן גרושה או בן חלוצה:

סעיף יא[עריכה]

מי שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט כגון שנתערב עם אחר אינו נוטל פי שנים וכיצד עושין אם הוכרו ולבסוף נתערבו כותבים הרשאה זה לזה ונוטלים חלק בכורה ואם לא הוכרו כגון שילדו במחבואה אחת אין נוטלין חלק בכורה:

{{רמ"א|הגה: ספק בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון אינו יורש אחד מהן והבא אחריו אינו נוטל חלק בכורה אפי' בהרשאה מן הספק (טור):

סעיף יב[עריכה]

שלשה נאמנים על הבכור חיה אמו ואביו חיה מיד שאם אמרה זה יצא ראשון נאמנת אמו כל שבעת ימי הלידה נאמנת לומר זהו הבכור אביו לעולם אפי' אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל בני הוא ובכורי הוא נאמן וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו אינו בכור נאמן:

הגה: מיהו אם אמר פעם אחת על אחד שהוא בכור לא יוכל לומר אח"כ על אחר שהוא בכור (טור בשם הרמב"ן וב"י בשם הר"ן ונ"י פרק י"נ):

סעיף יג[עריכה]

שמעו עדים שאמר פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים פלוני בני בכור הוא אינו נוטל פי שנים שמא בכור לאמו הוא דקאמר ואם אמר דברים שמוכיחים שנתכוין לומר שהוא בכור לאב נוטל פי שנים כגון שאמר פלוני בני בכור הוא ורוקו מרפא חולי העינים דגמירי דרוק של בכור לאב מרפא ולא של בכור לאם.

(וה"ה אם מת הבכור והזכיר עליו בהספדו הוי על בני בכורי) (מהרי"ק שורש קמ"א):

סעיף יד[עריכה]

האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין אם רמז או כתב שזה בנו בכורו נוטל פי שנים:

סעיף טו[עריכה]

מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים הבכור הניח בת והפשוט הניח בן הרי הבן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש חלק אביו ובת הבכור יורשה שני שלישית שהוא חלק אביה:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רעח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רעח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בשבח ואם מכר חלק בכורה
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי

סעיף א[עריכה]

אין הבכור נוטל פי שנים אלא בנכסי האב אבל לא בנכסי האם אפי' אם הוא בכור לאב ולאם חולקים בנכסיה הוא והפשוט בשוה:

סעיף ב[עריכה]

מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה כל הנכסים בחזקת היורשים ונוטל בהם הבכור פי שנים:

סעיף ג[עריכה]

אין הבכור נוטל פי שנים בנכסים הראויים לבא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקים לאביו שבאו לרשותו שנא' בכל אשר ימצא לו כיצד אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו הבכור והפשוט יורשים כאחד וכן אם היתה לאביו מלוה יורשים אותה כאחד:

סעיף ד[עריכה]

הניח להם פרה מושכרת או מוחכרת או שהיתה רועה באפר (פי' מעשב השדה רשב"ם) וילדה הבכור נוטל בה ובולדה פי שנים:

הגה: ויש חולקין (טור בשם אביו הרא"ש) הניח להן עבד או בהמה טמאה הבכור נוטל ב' חלקים והפשוט חלק אחד דהיינו שעובדים לבכור שני ימים ולפשוט יום אחד (מרכי ר"פ מי שהיה נשוי ופ"ק דבבא בתרא) וע"ל סי' קע"א ס"ח:

סעיף ה[עריכה]

שחט אחד ממכירי אביו בהמה ואח"כ מת אביו נוטל פי שנים במתנות של אותה בהמה:

סעיף ו[עריכה]

אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו אלא מעלה אותו השבח בדמים ונותן היתר לפשוט והוא שישתנו הנכסים כגון כרמל שנעשו שבלים וכפניות (פי' תמרים בעודן סמדר רש"י) שנעשו תמרים אבל שבחו מחמת עצמן ולא נשתנו כגון אילן קטן שגדל ועבה וארץ שעלתה שרטון (פי' שנתקבץ העפר ודחה אמת המים שבשדה) ה"ז נוטל בשבח פי שנים ואם מחמת הוצא' השביח אינו נוטל:

הגה: בד"א שלא מיחה בהן אבל אם מיחה הבכור ואמר אל תשביחו הנכסים עד שנחלוק ולא שמעו אליו והשביחו אם לא עשו בהן שינוי נוטל בשבחו פי שנים ואם עשו בהן שינוי אינו נוטל בשבח ולא בהפסד (טור):

סעיף ז[עריכה]

אין הבכור נוטל פי שנים במלוה אף ע"פ שהיא בשטר ואע"פ שגבו קרקע בחוב אביהם (היה לו שותפות ביד אחרים מקרי מוחזק) (מהרי"ק שורש קמ"ה) היה לאב מלוה ביד הבכור ה"ז ספק אם נוטל בה פי שנים הואיל וישנה תחת ידו או לא יטול הואיל ומחמת אביו יורשה ועדין לא בא ליד אביו לפיכך (לא) יטול ממנה אלא חצי חלק בכורה בד"א במלוה שלא במשכון אבל במשכון נוטל פי שנים דכמוחזק דמי אפי' משכנו בשעת הלוואתו (וי"א דוקא במשכון של ישראל) אבל במשכון של עכו"ם לא מקרי מוחזק אא"כ חלוט לו המשכון (מהרי"ק הנ"ל) ואם המלוה על משכונא של קרקע באתרא דלא מסלקי שקיל בה פי שנים והוא דלא מטא זימנא בחיי אביהם:

הגה: ומקרי ג"כ מוחזק לגבי לוה ובכור הלוה נוטל פי שנים כשחוזר ללוה (ב"י בשם תשובת הרשב"א):

סעיף ח[עריכה]

בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה ממכרו קיים מפני שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה לפיכך אם חלק עם אחיו במקצת נכסים בין בקרקע בין במטלטלין ונטל חלק כפשוט ויתר בכל הנכסים ואינו נוטל בשאר אלא כפשוט:

סעיף ט[עריכה]

בד"א כשלא מיחה אבל אם מיחה באחיו ואמר בפני שנים ענבים אלו שאני חולק עם אחי בשוה לא מפני שמחלתי חלק בכורה הרי זו מחאה ולא ויתר בשאר נכסים ואפי' מיחה בענבים כשהם מחוברים ובצרום וחלקום בשוה לא ויתר בשאר נכסים אבל אם דרכום וחלק עמהם בשוה ביין ולא מיחה בהם משנעשה יין ויתר (פי' ענין ויתר הוא השתיקה והמחילה על דבר שיש לו עליו טענה אם ירצה) בשאר נכסים הא למה זה דומה לפי שמיחה בענבים וחלק עמהם בזיתים שהרי ויתר בכל וכן כל כיוצא בזה:

סעיף י[עריכה]

יצא עליהם שטר חוב בכור פורע בו פי שנים ואם אינו רוצה ליטול פי שנים ולא לפרוע פי שנים רשאי ונפקא מינה שאם שאר היורשים קטנים או אינם כאן שאין בעל חוב יכול לגבות ממנו אלא כפי החלק הפשיטות ויש מי שאומר שאם רוצה לחזור בו אינו יכול:

הגה: היו לו קרקעות משועבדים לאחרים מקרי מוחזק אבל אי חייבים למלך מכח מס ודרך המלך ליקח הקרקע בעד המס מקרי ראוי אבל במקום שאין דרך המלך כך מקרי מוחזק והבכור נוטל בו פי שנים (נ"י פרק חזקת) היה לו קרקע מהיום לאחר מיתה או שנגזל לו קרקע שאינה נגזלת ואפי' נגנבו לו ספרים שמסתמא אינו מייאשם מקרי מוחזק (נ"י ומרדכי ריש פרק יש נוחלין):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רעט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רעט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

דין האומר זה בני או אחי או עבדי וחזר ואמר איפכא
ובו ששה סעיפים:
אבגדהו

סעיף א[עריכה]

האומר זה בני וזה אחי או זה אחי אבי או שאר היורשים אותי אע"פ שהודה באנשים שאינם מוחזקים שהם קרוביו ה"ז נאמן ויירשנו בין שאמר כשהוא בריא בין שאמר כשהוא שכיב מרע אפי' נשתתק וכתב בכתב ידו שזה יורשו בודקים אותו כדרך שבודקין לגיטין:

הגה: ונאמן על כל נכסים בין אלו שהיו לו בשעה שאומר כך אפילו נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס (טור בשם הרא"ש):

סעיף ב[עריכה]

היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו או בן דודו ואמר אינו אחי ואינו בן דודי אינו נאמן אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני ולא יירשנו ואפי' היו לבן בנים אע"פ שאינו נאמן עליו לומר אינו בני לענין יחוס ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו נאמן הוא לענין ירושה ולא יירשנו:

הגה: ואם מת הבן ואמר על בני בניו אין אלו בני בני כי לא היה אביהן בני אינו נאמן אף על הירושה מאחר שאין בנו קיים (המגיד פרק ד' דנחלות):

סעיף ג[עריכה]

האומר זה בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן אמר עבדי וחזר ואמר בני אע"פ שהוא משמשו כעבד נאמן שזה שאמר עבדי לומר שהוא לו כעבד ואם היו קורים לו עבד בן אמה וכיוצא בדברים אלו שאין אומרים אותם בייחוד אלא לעבדים אינו נאמן:

סעיף ד[עריכה]

היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא זה וחזר אח"כ ואמר עבדי הוא נאמן שלא אמר בני אלא להבריח מהמכס אבל אם אמר בבית המכס עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן וה"מ דלא אתחזק אמיה בבת ישראל אבל אתחזק אמיה בבת ישראל לאו כל כמיניה לומר עבדי הוא:

סעיף ה[עריכה]

העבדים והשפחות אין קורין להם אבא פלוני ואימא פלונית שלא יבא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן נפגם לפיכך אם היו העבדים והשפחות חשובים ביותר ויש להם קול וכל הקהל מכירים אותם ואת בניו ועבדי אדוניהם כגון עבדי הנשיא הרי אלו מותר לקרות להם אבא ואימא:

סעיף ו[עריכה]

מי שהיה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצוה הרי זה יירשנו ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה בפנינו ואם משאר הדיוטות הוא ואין צ"ל אם היה מהמפקירין עצמם לכך ה"ז בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרים אותו ואם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתייבמת:

הגה: וי"א דחולצת ולא מתייבמת (טור) ועיין בא"ע סי' קצ"ו. וי"א דלענין ממון המוציא מחבירו עליו הראיה (טור) וכן נ"ל:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפ (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפ | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

אמר אחד זה אחינו או שבא אחד ואמר אני אחיך
ובו שנים עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיב

סעיף א[עריכה]

כל היורשים יורשין בחזקתן כיצד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו אע"פ שאינם עידי ייחוס ולא ידעו אמיתת היחוסים הרי אלו יורשים בעדות זו:

סעיף ב[עריכה]

יעקב שמת והניח ראובן ושמעון ולא הוחזק לו בן אלא שניהם תפס ראובן לוי מהשוק ואמר גם זה אחינו הוא ושמעון אומר איני יודע הרי שמעון נוטל חצי הממון וראובן שלוש שהרי הודה שהם שלשה אחים ולוי נוטל שתות מת לוי יחזיר השתות לראובן נפל ללוי נכסים אחרים יחלקו אותם ראובן ושמעון שהרי ראובן מודה לשמעון שלוי זה אחיהם:

הגה: וכל זמן שהנכסים שלוי לקח מראובן הן בעין או שאר נכסים הבאין מחמתן נוטל ראובן בראש אבל אי ליתנהו להני נכסים ולא הבא מחמתן אין ראובן נוטל כלום בראש אלא חולק עם שמעון בשוה (טור בשם הרמ"ה):

סעיף ג[עריכה]

השביח השתות מאליו ואח"כ מת לוי אם שבח המגיע לכתפי' הוא כגון ענבי' שהגיעו להבצר הרי השבח זה כנכסים שנפלו מאחרים ויחלוקו בהם ואם עדיין לא הגיעו להבצר הרי הם של ראובן לבדו:

סעיף ד[עריכה]

אמר שמעון אין לוי זה אחי ונטל לוי בחלק ראובן כמו שנתבאר ואח"כ מת לוי לא יירש שמעון ממנו כלום אלא ראובן לבדו יירש השתות עם שאר נכסים אחרים שהניח לוי:

סעיף ה[עריכה]

והוא הדין בכל היורשים שיודו מקצתם ביורשים אחרים שלא יודו מקצתן:

סעיף ו[עריכה]

הרי שיושב בנחלתו ובא אחד ואמר לו אחיך אני חלוק עמי וזה אומר לו איני מכירך נאמן אפי' שיצא קול שיש לו אח במדינת הים:

סעיף ז[עריכה]

מי שמת והניח בן וטומטום או אנדרוגינוס הרי הבן יורש את הכל שהטומטום ואנדרוגינוס ספק:

הגה: וכן כל ודאי וספק אין ספק מוציא מידי ודאי (רמב"ם רפ"ה וטור) ולכן ראובן שיצא בנו למדינת הים ואין יודעים אם הוא חי או לא אין אחי ראובן יורדין לנחלה בנכסי ראובן שמוקמינן בנו על חזקתו שהוא חי אבל אם ראובן ואשתו יצאו למדינת הים וספק אם ניתן להם בן לא חיישינן שמא ילדו ואחי ראובן יורשין את ראובן (ת"ה סי' שמ"ט):

סעיף ח[עריכה]

הניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס יורשות בשוה והרי הוא כאחת מהבנות:

סעיף ט[עריכה]

מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום או אנדרוגינוס בזמן שהנכסים מרובים הבנים יורשים ודוחים הטומטום אצל הבנות וניזון כמותן ובזמן שהנכסים מועטים הבנות דוחות את הטומטום אצל הבנים ואומרות לו זכר אתה ואין לך עמנו מזונות:

הגה: וי"א דבת וטומטום אם הנכסים מרובים הטומטום נוטל שלשה חלקים והבת רביעית ואם הנכסים מועטים אין לטומטום כלום ואם יש בת ואנדרוגינוס והנכסים מרובים חולקין בשוה ובנכסים מועטים אין לאנדרוגינוס כלום היו נכסים מועטים והניח בן וטומטום הטומטום נוטל שלשה חלקים והבן רביעית היו נכסים מרובין הבן יורש הכל והטומטום ניזון כבת אבל אנדרוגינוס אין לו כלום במקום בן בין בנכסים מרובים או מועטים (טור):

סעיף י[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו יורשי הבן אומרים האם מתה תחלה ויורשי האם אומרים הבן מת תחילה מעמידים נכסי האם בחזקת יורשיה שהם יורשים ודאים והוא הדין לנפל הבית עליו ועל בתו נשואה ואין ידוע איזה מהם מת תחלה שנכסי האב בחזקת יורשי האב ואין הבעל יורש בהם כלום:

סעיף יא[עריכה]

נפל הבית עליו ועל בן בתו ואין ידוע איזה מהם מת תחלה יחלוקו יורשי האב עם יורשי בן הבת וכן הדין אם נשבה האב ומת בשביה ומת בן בתו כאן או שנשבה בן בתו ומת בשביה ומת אבי אמו כאן ואין ידוע איזה מת קודם

(יש אומרים דהנכסים בחזקת יורשי האב) (טור בשם הר"ר ישעיה ותשובת רשב"א סי' תשכ"ו):

סעיף יב[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אביו או על אחד ממורישיו ואין ידוע איזה מהם מת תחלה והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חובות הנכסים בחזקת היורשים ואין לאשה ולבעל חוב כלום:

הגה: ראובן ואשתו עם ארבע בנותיהן שהיו בבית ונפל עליהם הבית ומתו יורשי ראובן אומרים שמא ראובן או אחד מבנותיו מתו באחרונה והם יורשין הכל אפ"ה חולקין עם יורשי האשה דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל אם הבנות נשואות ובא בעל של כל אחד ומבקש חלקו חולקין הממון על ששה חלקים ארבע חלקים לבעל הבנות וחלק אחד ליורשי ראובן וחלק אחד ליורשי האשה (מרדכי פרק מי שמת):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפא (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי

סעיף א[עריכה]

אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מהיורש בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב לפיכך האומר איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת בתי תירשני במקום שיש לו בן לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה אבל אם היו לו יורשים רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות ואמר כשהוא שכ"מ פלוני אחי יירשני מכלל אחי או בתי פלונית ירשני מכלל בנותי (או שריבה לאחד ומיעט לאחד) (טור) דבריו קיימים בין שאמר ע"פ בין שאמר בכתב אבל אם אמר פלוני בני ירשני לבדו אם אמר ע"פ דבריו קיימים אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס כמו שנתבאר בסי' רמ"ו:

סעיף ב[עריכה]

אמר פלוני בני יירש חצי נכסי ושאר בני החצי דבריו קיימים:

סעיף ג[עריכה]

אמר פלוני בני לא יירש אלא כך וכך או שאמר ראובן בני יירש חלקו וחלק שמעון או שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלום אבל אם אמר ראובן בני יירשני או יירש כל נכסי ולא יירש שמעון דבריו קיימים:

הגה: וכן אם אמר לא יירש שמעון וראובן יירש הכל דבריו קיימים (המגיד פ' י' דנחלות):

סעיף ד[עריכה]

בד"א בפשוטים אבל בבכור אם אמר יירש כפשוט או שאמר לא יטול פי שנים או לא יירש פי שנים לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה:

הגה: ואפילו במקום שנהגו שאין הבכור נוטל פי שנים אין לילך אחר המנהג הואיל והוא נגד דין תורה (מהרי"ק שורש ח'):

סעיף ה[עריכה]

אם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר יורשים:

סעיף ו[עריכה]

שכיב מרע שיש לו בכור ופשוטים וריבה לאחד מהפשוטים בלשון ירושה כגון שאמר פלוני בני יירש כך וכך לא אמר כלום וי"א שחלוקת הפשוטים קיימת ומקבצים מכלם לפי חשבון ומשלימים לבכור:

סעיף ז[עריכה]

אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה אבל אם אמר לשון מתנה דבריו קיימים לפיכך המחלק נכסיו על פיו כשהוא ש"מ וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו דבריו קיימים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אע"פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימים כיצד תנתן שדה פלונית לפלוני בני ויירשנה או שאמר יירשנה ותנתן לו ויירשנה או יירשנה ותנתן לו הואיל ויש שם לשון מתנה אע"פ שהזכיר לשון ירושה מתחלה ובסוף דבריו קיימים וכן אם היו ג' שדות לג' יורשים ואמר יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית ויירש פלוני שדה פלונית קנו אע"פ שזה שא"ל בלשון ירושה אינו זה שאמר ליה בלשון מתנה והוא שלא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דבור אבל אם שהה צריך שיהיה לשון המתנה מעורב בשלשתן:

הגה: בד"א בג' שדות לג' בני אדם אבל אם נתנן לאדם אחד או שדה אחת לג' בני אדם אפילו לאחר כדי דיבור מהני (טור) וי"א דדוקא שאמר ותנתן בוי"ו אבל אם אמר תנתן בלא ו' לא מהני ללשון ירושה שלפניו (נ"י בשם רשב"א) הכותב לבתו שתקח לאחר מותו כחצי חלק זכר דינו כירושה בעלמא ובעל חוב וכתובה קודמין למתנה זו וכן עשור נכסי הבת וכל ימי חיי הנותן יכול למכור הנכסים אע"פ שכתב לה מהיום ולאחר מיתה ואין הבת נוטלת אלא בנכסים שהיו לו בשעת נתינה אבל לא אח"כ דאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם (מרדכי פ' יש נוחלין) מיהו נ"ל דמה שנוהגין עכשיו לכתוב שטר חוב לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק חצי זכר יפטור מן החוב צריך ליתן לה בכל אשר לו דעיקר הוא החוב ולכן צריך לקיים תנאו או ישלמו החוב וכן המנהג כתב לבתו שטר חצי זכר וכתב לה ויוצאי חלציה בנותיה ובניה נוטלין בשוה הואיל ולא כ' יורשי' יוצאי חלציה (פסקי מהרא"י) התנ' שלא יהא חלק לבתו בספרי' והלו' על הספרי' אין בעל חוב קונה משכון ולכן יש לבת חלק בהן אבל אם הוחלטו הספרים בידו אין לבת חלק בהן (מהרי"ו סי' ק"ט):

סעיף ח[עריכה]

לשון יחזיק בנכסים הוי לשון מתנה וכן לשון יחלוקו הוי לשון מתנה:

סעיף ט[עריכה]

חלק כל נכסיו לאחרים בלשון מתנה אע"פ שלא שייר כלום ליורש דבריו קיימים:

סעיף י[עריכה]

מי שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן מתנה לבן אח וכתב שבאותה מתנה סילק כל חלק וזכות מכל ירושתו ומת בן האח יורש הכל:

הגה: ארבע אחיות שהיה להן אח שאינו נוהג כשורה ורצו להבריח הירושה ממנו וכתבו שטר שכ"א מהן נותנת כל נכסיה לג' אחיותיה אין כאן מתנה כלל כי חזר כל הממון להיות של ארבעתן כבתחלה ואם היו המתנות שעה אחת קודם מיתתן אין האח יורש כי אם אחר מיתת האחרונה ולא אזלינן בתר אומדנא כהאי גוונא ואם כתוב בשטר שהראשונה נתנה לג' אחיותיה ואח"כ נתנה השנית ואח"כ השלישית ואח"כ הרביעית כל הקודמת חזרה וזכתה בנכסים שחזרו ונתנו להן (הרא"ש כלל פרק ד' סי' ה'):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפב (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אע"פ שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזכו האחרים בכל מה שנתן להם ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפי' מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה:

הגה: מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות יתנהו ליורשיו כי אין טוב מזה (מרדכי פרק מי שמת):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפג (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפג | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

דין ירושת עכו"ם וגר וישראל מומר לעבודת כוכבים
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

העכו"ם יורש את אביו דבר תורה והגר אינו יורש את אביו עכו"ם אלא מדבריהם תקנו לו שיירש כשהיה שמא יחזור למרדו ותנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין העכו"ם מחוייב לעמוד בתקנת חכמים ולא העכו"ם יורש את אביו הגר ולא גר את גר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אפי' היה לו בן שלידתו בקדושה מאחר שהורתו שלא בקדושה אינו יורש את אביו ולא אביו יורשו:

הגה: וישראל שהיה חייב לעכו"ם ומת אם אין עכו"ם יודעין מזה אינו חייב לפרוע ליורשיו (מרדכי פרק קמא דקידושין):

סעיף ב[עריכה]

ישראל שהמיר לעכו"ם יורש את קרוביו הישראלים כשהיה ואם ראו ב"ד לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם ואם יש להן בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המומר להם:

הגה: ואפילו נתן המומר הנכסים לאחרים אין במתנתו כלום דמיד נפלו נכסיו קמי יורשיו ואין לו כח בהן וי"א שמניחין הירושה בב"ד ואם יחזור בתשובה נותנין לו (הכל בטור ס"ה בשם תשובת הרא"ש) וישראל יורש קרובי המומר לעכו"ם (טור ס"ד בשם הרא"ש) אפילו הפקיד הממון ביד ישראלים אחרים ואפי' היו לו בנים בגיותו אבל אם הנפקדים שלחו יד בממון הפקדון בחיי המומר או שבקש הממון ולא רצו ליתנו לו ויש להן עדים על זה זכו במה שבידן ואין יורשיו יכולין להוציא מיד הנפקד הן בחיי המומר הן לאחר מותו דכל המוחזק בנכסיו יכול לזכות בהן כל זמן שהוא חי (מרדכי פ"ק דקידושין בשם רש"י) ישראל מומר שמתה לו אמו ויש לו קרובים מן האב אם המומר גדול שראוי לקנסו בירושתו גם יורשיו אינן יורשין ונשארה הירושה לשאר יורשי האם אם המומר קטן שאינו ראוי לקנוס יורשיו יורשין אמו ובעל יורש במקום אשתו המומרת אע"פ שמת אביה לאחר שהמירה לעכו"ם ומתה אח"כ הבעל יורש מאחר דידו כידה אין שייך קנס (מרדכי פ' הנ"ל ות"ה סי' שמ"ט):

סעיף ג[עריכה]

לאה נשבית ואמה קבצה מעות לפדיונה ואח"כ שמעה שהמירה ונטמעה בין העכו"ם אם א"א להחזיר לכל אחד מה שנתן יהיה הקרן קיים לפדיון שבוים ואם יתכן לפדות באחרית הימים אותה שבויה תפדה בהם.

(וע' בי"ד סי' רנ"ג סעיף ו'):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפד (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפד | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

הגה: כל היורשין יורשין בחזקה שהעידו העדים שהוחזק להן שהוא פלוני אע"פ שאינן יודעין אמיתת יחוסו והוא הדין בשאר יורשין (טור) מי שהוא מוחזק באחד שהוא קרוב המת ואין אנו יודעין קרוב יותר ממנו הרי זה יורשו ולא חיישי' שמא יש קרוב יותר ממנו כל זמן שלא יודעין (הרא"ש כלל ת"ק סי' ט"ו ואגודה) ועיין לעיל סי' ר"פ סעיף ז' ולא מורידין קרוב לירושה על פי עד אחד (ריב"ש סימן מ"ו):

סעיף ב[עריכה]

אין היורשים נוחלים עד שיביאו ראיה שמת מורישן אבל אם שמעו בו שמת או שבאו עכו"ם מסיחים לפי תומם אע"פ שמשיאין את אשתו על פיהם [ונוטלת את כתובתה] וכן האשה שבאה ואמרה מת בעלי אע"פ שהיא נאמנת ותנשא ותטול כתובתה אין היורשים נכנסים לנחלה על פיה:

סעיף ג[עריכה]

אמרה מת בעלי ונתיבמה הרי יבמה נכנס לנחלה על פיה שנאמר יקום על שם אחיו המת והרי קם:

סעיף ד[עריכה]

מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו אבד זכרו אע"פ שאין משיאין את אשתו לכתחלה הרי היורשים נוחלים על פיהם וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו או שנדקר במלחמה ומת או נהרג ולא הכירו פניו אבל היו לו סימנים מובהקים בגופו והכירו אותן בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדים לנחלה בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה והעידו שראו אותם הדברים ואבד זכרו ואח"כ נשמע שמת הרי אלו נוחלים על פיהם:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפה (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים
ובו עשרה סעיפים:
אבגדהוזחטי

סעיף א[עריכה]

שבוי שנשבה ונשמע שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותה ביניה' אין מוציאין אותה מידם וכן הבורח מחמת סכנה אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחולקים מוציאים מידם עד שיביאו ראיה שמת מורישן:

סעיף ב[עריכה]

שבוי שנשבה ובורח מחמת סכנת נפשות חייבים ב"ד להתעסק בנכסיהם כיצד עושין כל המטלטלים יהיו מופקדים ביד נאמן ע"פ ב"ד ומורידין לתוך הקרקעות קרובים הראויים לירש כדי לעבוד הקרקעות ולהתעסק בהם עד שיוודע שמתו או עד שיבואו:

הגה: היו כאן יורשין הרבה קצתן עובדי אדמה וקצתן אינן עובדי אדמה מעמידין ביד עובדי אדמה (טור בשם הרא"ש):

וכשיבוא השבוי והבורח שמין אלו הקרובים שהורידו מה שעשו ומה שאכלו כמנהג כל האריסים של אותה מדינה:

הגה: וי"א דוקא בשבח שמין לו כאריס אבל פירות נוטל הכל (טור בשם ר"י והרא"ש) ואם שמעו שמת קודם שהורידוהו ואח"כ באו אין לו בשבח כלום אלא מה שאכל אכל ומה שהוציא הוציא (שם בשם הרא"ש):

ולמה לא יעמידו אפוטרופוס לעולם בין במטלטלין בין בקרקעות עד שיבאו הבעלים או עד שיודע בוודאי שמתו לפי שאין בית דין חייבים להעמיד אפוטרופוס לגדולים שהם בני דעת:

הגה: מיהו אם היה כאן מי שרוצה להיות אפוטרופוס לתקנת השבוי מעמידין אותו ואין תקנה גדולה מזו מיהו היורש יכול למחות שלא למנות אפוטרופוס (טור בשם הרא"ש ונ"י פ' המפקיד) וי"א דאין היורש יכול למחות (המגיד פ"ז דנחלה ומרדכי פרק המפקיד) שוטה דינו כקטן ומעמידין לו אפוטרופוס (ב"י בשם הרשב"א):

סעיף ג[עריכה]

נשבה השבוי וברח המסוכן והניח קמה לקצור וענבים לבצור תמרים לגדור וזיתים למסוק ב"ד יורדים לנכסיו ומעמידים להם אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ומוכר הפירות ומניח דמיהם עם שאר המטלטלים בב"ד ואח"כ מורידין הקרוב לנכסיו שאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו הפירות שהם כתלושים ויאכל אותם וה"ה בחצרות ופונדקאות חניות העשויות לשכר ואינם צריכים עבודה ולא טורח ואין אדם נותן אותם באריסות אין מורידין להם יורש שהרי גובה השכר ואוכל אלא כיצד עושין ב"ד מעמידין להם גבאי ויהיה השכר מונח בב"ד עד שיביא ראיה שמת או עד שיבא ויטול שלו ואין מורידין הקרוב לעולם אלא לשדות וגנות וכרמים וכיוצא בהם שיהיה בהם כאריס כדי שלא יפסדו ונמצאו בורים (פי' שוממים) ונשמים (פי' מענין והארץ הנשמה והם שמות נרדפים):

סעיף ד[עריכה]

מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ואין ב"ד צריכים להטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקרקע ולא למטלטלין שהרי לדעתו יצא והניח נכסיו וכיצד יהיה דין נכסי זה מטלטלים יעמדו ביד זה שהם תחת ידו עד שיבא זה ויתבע או עד שימות ויתבעו היורשים והקרקעות מי שהניחו שכן (בהן) אין לוקחין ממנו שכר ושדה או כרם שהיה בהן אריס ישארו כמו שהניחם עד שיבא ושדה או כרם שהניחם בורים ישארו בורים שהרי הוא ברצונו איבד ממונו ואבידה לדעת אין אנו מצווין להחזירה:

הגה: מיהו אם נפלו לו נכסים בכאן שלא ידע בהן דינו כנכסי שבוי (רבי' ירוחם נכ"ו ח"ב) וכן אם הלך שלא במקום סכנה וחשב לחזור ולא חזר הוי כמי שיצא שלא לדעת (ב"י בשם הרמב"ם והרא"ש ונ"י בשם הרשב"א):

סעיף ה[עריכה]

שמעו בו שמת הרי ב"ד מוציאין כל המטלטלי' ומניחים אותן אצל נאמן על פיהם:

הגה: ודוקא בתורת קרוב אין נותנין מטלטלין לידו אבל יכול להיות אפוטרופוס כמו אחר (מהר"ם פדוואה) (ועיין לקמן סי' ר"ץ ס"ב ולקמן סי' זה סעיף ח'):

ומורידים הקרוב לשדות ולכרמים כאריס עד שיביא ראיה ברורה שמת או עד שיבא:

סעיף ו[עריכה]

כשמורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת לא יורידו קטן שמא יפסיד הנכסים ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי ואפי' קרוב מחמת קרוב אין מורידין כיצד היו שני אחים אחד גדול ואחד קטן ונשבה הקטן או ברח אין מורידין הגדול לתוך שדהו מפני שהקטן אינו יכול למחות ושמא יחזיק זה האח ולאחר שנים יאמר זה חלקי שהגיע בירושתי ואפי' בן אחיו של זה הקטן שנשבה אין מורידין אותו לנכסיו שמא יאמר מחמת אבי ירשתי חלק זה:

סעיף ז[עריכה]

לעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן אפי' קרוב מחמת אחי האם (של הקטן) שאינם ראויים ליירש הרחקה יתירה היא זו ואפי' יש ביניהם שטר חלוקה בין בבתים בין בשדות לא ירד ואפי' אמר כתבו עלי שטר אריסות לא ירד שמא יאבדו השטרות ויאריכו הימי' ויטעון ויאמר שזה חלק ירושה בא לו מחמתו או מחמת מורישו:

הגה: וכל זה שאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשכבר אינן סמוכין על שלחן אחד וכבר חלקו אבל אם לא חלקו האחין עדיין וסמוכין על שלחן א' מעמידין קרוב לנכסי קטן (נ"י וריב"ש סי' קנ"ה וב"י סי' ר"צ בשם רשב"א) וי"א עוד הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשאוכל הפירות אבל באפוטרופוס בעלמא שאין לו הנאה מיניה מותר (ב"י בשם הרשב"א) וכן אם לא היו הנכסים מירושת הקטן מותר להוריד קרוב (ב"י בשם רבינו ירוחם נכ"ו):

סעיף ח[עריכה]

הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן דוקא במקרקעי אבל מעות של קטן ממנים עליהם אפי' קרוב:

הגה: ועדיף טפי בקרוב מברחוק ולכן אם יש בהן קרוב ורחוק ושניהם נאמנים בשוה הקרוב קודם ומעמידין אותו אבל אם הקרוב אינו נאמן מעמידין רחוק הנאמן (הגהות מרדכי פ' המפקיד ומהר"ם פדוואה) וכן קטן שיש לו ממון מאבי אמו או ממקום אחר ואביו חי אין נותנין הנכסים ליד האב דאין מורידין קרוב לנכסי קטן אלא ב"ד מעמידין לו אפוטרופוס ואם הם מטלטלין ואביהן ראוי להיות אפוטרופוס עליהן נותנין לידו (הרא"ש כלל פ"ב סי' ב' וב"י סי' ר"ץ בשם הרשב"א) וי"א דאין ב"ד מחוייבין לחקור בקטנים שיש להן אב אא"כ אביהן מוחזק שאינו הולך בדרך טובים (ב"י סי' ר"נ בשם הרמב"ן והרא"ש):

סעיף ט[עריכה]

מעשה באשה אחת שהיו לה שלש בנות ונשבית הזקנה ובת אחת ומתה בת שניה והניחה בן קטן ואמרו חכמים אין מורידין את הבת הנשארת לנכסים שמא מתה הזקנה ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן ואין מורידין קרוב לנכסי קטן וכן אין מורידין לזה הקטן בנכסים שמא עדיין הזקנה בחיים ואין מורידין קטן לנכסי שבוי כיצד עושים מתוך שצריך להעמיד אפוטרופוס לחצי של קטן מעמידים אפוטרופוס על כל נכסי הזקנה אחר זמן שמעו שמתה הזקנה אמרו חכמים תרד הבת הנשארת לשליש מנכסים שהוא חלק ירושתה וירד הקטן לשליש שהוא חלקו מנכסי הזקנה והשליש של בת השבויה השניה מעמידים לה אפוטרופוס מפני חלק הקטן שמא מתה גם הבת השבויה ויש לזה הקטן חצי השליש וכן כל כיוצא בזה:

סעיף י[עריכה]

שבויה שהמירה ונשאת לעכו"ם ויש לה כאן קרקעות ומטלטלין מתנהגי' בנכסי' כדין נכסי שבוי שלא המיר:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפו (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפו | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות והגדולי' צריכי' להוציא יותר במלבושים והקטנים צריכים להוציא יותר במזונות אין ניזונים ולובשים מן האמצע אלא חולקין בשוה וכל אחד ילבוש ויזון משלו ודוקא בשמיחו (דמחאה מהני אפי' כולם גדולים) (המ"מ פ"ט מה' נחלות) אבל בסתם ניזונים ומתפרנסים אלו עם אלו דסתמן שותפים נינהו ומוחלים זה לזה ויש מי שחולק בזה:

סעיף ב[עריכה]

בד"א שאין תועלת לקטנים במה שלובשים הגדולים אבל גדול האחים הנושא ונותן בנכסים ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה כדי שיהיו דבריו נשמעים ה"ז לובש מתפיסת הבית ואם מיחו בידו הרשות בידן:

סעיף ג[עריכה]

נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם ישאו הקטנים ג"כ מכלל הנכסים ואח"כ יחלוקו נשאו הגדולים בחיי אביהם ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן:

הגה: מי ששידך בנו וקצב ליתן נדוניא ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטלין הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בה בחיי אביו (תשובת מהרי"ו סי' קי"ד) מי שפדאו אביו מן התפיסה מנכין לו אח"כ מחלק ירושתו ולא אמרינן שאביו נתן לו מתנה רק הלוה לו אא"כ יש אומדן דעת שהאב נתן במתנה (שם סי' ק"י):

סעיף ד[עריכה]

השיא האב את בנו ועשה לו משתה והיתה ההוצאה משל אב ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב כשהיה חוזרת לאחר מיתת האם חוזרת מן אמצע אבל אם הוציא הבן במשתה משלו אינו חוזר אלא (מחלק) הבן שנשתלחה לו בלבד:

סעיף ה[עריכה]

האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם כשתחזור תחזור לאמצע ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו בו כלם שהרי כלם שושבינים שבשם כלם נשתלחה לפיכך אם שמח במקצתם מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד והרי הוא לאמצע:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפז (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע ואפי' שכר עמלם לא יטלו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה השבח שלה זהו דעת הרמב"ם לבדו ולא מצינו לו חבר אבל דעת הכל שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסים מחמת עצמן דהיינו ששכרו פועלי' מממון תפיסת הבית או שנשאו ונתנו בסחור' אבל אם השביחו ע"י שהוציאו הוצאו' משלהם או שטרחו בגופם לחפור ולבנות השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השבח לאמצע אע"פ שטרחו בגופם כיון שלא הודיעום תחלה ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים כל השבח שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחים הוא של עצמם ואפי' השביחו מחמת נכסים:

הגה: ואם האחים גדולים א"צ לאומרו בב"ד רק בפני עדים אבל אם יש בהן יתומים קטנים צריך שיאמר אותו בפני ב"ד (טור בשם הרא"ש והמגיד פ"ט דנחלות וב"י בשם הר"ן) וכל זה באחין שניזונין יחד אבל אם אין ניזונין יחד אפילו השביח מחמת עצמו אינו נוטל רק כשאר יורד שלא ברשות לנכסי חבירו (טור בשם הראב"ד) אחד מן האחין שהיו לו בנים הרבה והשביחו הנכסים אינו יכול לומר תנו לי מה שהרויחו בני וכן האחרים אינן יכולין לומר תן לנו מה שאכלו בניך אלא הכל מן האמצע (המגיד פי"ח דנחלות) א' מן האחין שנתן מתנה לאחרים וראו האחין ושתקו הוי מחילה (נ"י פ"ק דב"ק):

סעיף ב[עריכה]

א' מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו:

סעיף ג[עריכה]

מי שירש את אביו והשביח הנכסים ונטע ובנה ואח"כ נודע שיש לו אחים במדינה אחרת אם קטנים הם השבח לאמצע ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחים שמין לו כאריס וכן אח שירד לנכסי קטן והשביח אין שמין לו כאריס אלא השבח לאמצע שהרי לא ברשות ירד:


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפח (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

היאך שמין מה שעל בניהם ובנותיהם כשחולקים
ובו שני סעיפים:
אב

סעיף א[עריכה]

האחים שחלקו שמין מה שעליהם (וי"א דגדול האחין אין שמין מה שעליו) (טור) אבל מה שעל בניהם ובנותיהם שקנו להם מתפיסת הבית אין שמין וכן מה שעל נשותיהם שכבר זכו בהם לעצמם בד"א בבגדי חול אבל בבגדי שבת ומועד שמין מה שעליהם:

סעיף ב[עריכה]

מי שצוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו וחלקו האחים ולא נתנו לו כלום החלוקה בטלה ויתנו לזה מה שצוה מורישן ואח"כ חוזרים וחולקים בתחלה:

הגה: ואם ירצה אחד לקיים החלוקה וליתן לו משלו וחבירו יתן לו מעות הרשות בידו (טור בשם הרא"ש):


מתוך: שולחן ערוך חושן משפט רפט (עריכה)

<< | שולחן ערוך · חושן משפט · סימן רפט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור חושן משפט · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    סמ"ע · ש"ך · ט"ז · קצות החושן · באר היטב · באר הגולה

אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף א[עריכה]

מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתם קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהם כדי שיטלו הגדולים חלקם מעמידים ב"ד אפוטרופוס לקטנים ובורר להם החלק היפה (וי"א דצריכים לחלוק בגורל) (טור) ואם הגדילו אינם יכולים למחות שהרי ע"פ ב"ד חלקו להם ואם טעו ב"ד בשומא ופחתו שתות יכולים למחות וחוזרים וחולקים חלוקה אחרת אחר שהגדילו:

הגה: אבל אפוטרופוס אפי' מינהו אבי יתומים אינו יכול לחלוק בלא ב"ד אא"כ נתמנה בפירוש לכך (תשובת הר"ן סי' ס') ואין לב"ד רשות לחלוק בדבר דשייך ביה גוד או אגוד (טור וכ"כ התוס' בפרק ב' דקידושין והרא"ש בפ' אלמנה ניזונית) וי"ח ומתירין (נ"י פרק הנ"ל ומרדכי שתי הדעות) היו האחין כולן קטנים אין חולקין להם עד שיגדילו אא"כ נראה לב"ד שיש להן תועלת בחלוקה (ב"י בשם הרא"ש והר"ן) וכל שהגיעו הקטנים לי"ג שנה יכולים לחלוק בעצמן דחלוקה לא הוי כמכר (ר"י נכ"ו ח"ב):

סעיף ב[עריכה]

אם לא היו כאן כל האחים ואותן שבכאן מבקשים לחלוק או שחלקו ובא אח או בעל חוב ונוטל חלק אחד מהם נתבאר בסימן קע"ה:

סעיף ג[עריכה]

אחד מהאחים שירד לאומנות או חלה או רוצה לילך ללמוד נתבאר בסימן קע"ז:

סעיף ד[עריכה]

אחד מהאחים שהיו שטרות יוצאים על שמו וטוען שלי הם נתבאר בסימן ס"ב:

סעיף ה[עריכה]

יורשים שקצתם לקחו מנכסי מורישם בלא חלוקה וקצתם לא לקחו ויש ביד אחר מנכסי המת אם היורשים שלא לקחו מערערים שלא ליטול ממה שביד אותו אחר לקבורה הדין עמהם ויבואו לחשבון וכל אחד מהאחים יתן חלקו המגיע לו: