שולחן ערוך חושן משפט רעט ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רעט · ו
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שהיה לו שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג בנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו אם תלמיד חכם הוא או אדם כשר שהוא בדוק בדקדוקי מצוה הרי זה יירשנו ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה בפנינו ואם משאר הדיוטות הוא ואין צ"ל אם היה מהמפקירין עצמם לכך ה"ז בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרים אותו ואם אין לאביו בן חוץ ממנו אשת אביו מתייבמת:
- הגה: וי"א דחולצת ולא מתייבמת (טור) ועיין בא"ע סי' קצ"ו. וי"א דלענין ממון המוציא מחבירו עליו הראיה (טור) וכן נ"ל:
מפרשים
והוליד ממנה בן: ☜ כ' הרשב"א סי' תר"י בא' שקלקל עם פנוי' והוציא' מביתו ואח"כ החזירה ואמר על בנה שהוא בנו ופסק דנאמן דלא חיישינן דאמר בדדמי ולפי אומד דעתו וכתב בתשובת הרא"ש כלל פ"ז סי"ב דדוקא בכה"ג שהית' משרתת לו ורגיל' עמו לכן שדינן בתר דידיה עכ"ל וד"מ ב' הביאם עיין שם:
אם ת"ח הוא: פי' זה שהוליד בן מהשפח' אזי מוקמינן אותו בחזק' כשרות ואמרי' דלא היה עובר אלאו דלא יהי' קדש ואמרי' דודאי שחררה וקדשה ולא בא עלי' בזנות ומ"ה יורש אותו האי בן ומ"מ לא סמכינן אחזק' זו כולי האי ליתן לו בת ישראל:
דחולצת ולא מתייבמת: דהולכין באיסורא לחומרא מכח ספק וה"ה דאסור לישא ישראלי' בלא גט שחרר ואם קדש אשה בלא גט שחרור צריכ' גט ממנו. טור:
דלענין ממון הממע"ה: פי' ואינו יורש דהממון הוא בחזקת שאר יורשי' ומ"מ אין אחיו ומכ"ש שאר יורשין יכולים למכור לזה דהוא החזיק בנפשו והמוציא ממנו למכרו עליו הראיה ומור"ם ז"ל כתב שני י"א בדברים הללו ור"ל דלי"א קמא דוקא באיסור אזלינן לחומרא וחולצת ואינה מתייבמת אבל לענין ממון סבירא ליה לקולא ומחשב כבנו ויורש והי"א בתראי ס"ל דגם לענין ממון אינו כבנו ודאי אבל הטור כתב דמאן דס"ל דחולצת ואינה מתייבמת ס"ל נמי דלענין ממונא נקטינן לחומרא ולא ירית וגם אין מוכרין אותו ודוחק לומר דכ"כ משום דכתב הרמב"ם והביאו הטור (והמחבר) די"א ס"ל דאין מוכרין אותו אבל אינו יורש ואשת אביו מתיבמת וס"ל למור"ם דהני י"א בתראי דכתב ס"ל כותייהו דאינו יורש אבל אשת אביו מתייבמת ולא כדעת י"א קמאי דכתב מור"ם דא"כ לא הוה כתב עליה מור"ם וכן נ"ל דהא הרמב"ם והרא"ש ורב נטרונאי לא ס"ל כאותו מ"ד וצ"ע:
(ג) מי שהי' לו שפחה כו'. עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' צ"ב ובתשו' ר"מ אלשיך סי' ג' דף ה' ע"א ודף ח' ע"ב:
(ד) וכן נ"ל עיין בתשו' ן' לב מה שהקש' על סברת הגאון בדין ירושה מדין ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנ' ותירוצו הוא נכון ודברי הב"ח בטא"ע סי' קנ"ו אינם נכונים בזה וכמ"ש שם ודוק ולפמ"ש בתשובת ן' לב דהיכא דלא הניח בן אלא א' דחולצת אבל בירוש' ס"ל לגאון דחולקין ומ"ש גאון דאזלינן לקולא כו' ולא ירית היינו כשהניח בן אחר מאשתו כשרה והוי כספק ובני יבם בנכסי יבם א"כ יש לישב דעת מור"ם דבתחל' הביא סברת הגאון דחולצת כו' ולענין ירוש' פעמים יורש ופעמי' אינו יורש וכמ"ש וע"ז כתב דלענין ממון יש לסמוך אגאון והמע"ה אפי' באח ובן שפחה אינו יורש (ולא קאי מור"ם אייבום כלל ודלא כסמ"ע) כלומר ואפי' מוחזק בכשרו' שהי"א שהביא הרמב"ם חולקין אירושלמי וס"ל דלעולם אינו יורש משא"כ לסברת הגאון יורש לפעמי' וכמ"ש א"נ י"ל דה"ק דלסברת הגאון משמע לכאור' דלא ירית לעולם ואפי' עם אחי המת שהוא ספק וספק ולכן כתב מור"ם די"א דלענין ממון הו' המע"ה וא"כ בספק וספק קירית כגון באחי המת ובן שפחה דליכא שום מוציא מחברו ובבן שפחה עם בנו מאשה אחרת ולא [לא] ירית כלל דהמע"ה ואיהו יורש ברי ואידך ספק וספק ודוק כן נ"ל לישב דברי מור"ם ודלא כסמ"ע ס"ק י"ז עד דאין מוכרין אותו כו' כשאביו הוא כשר ע"ש ואשת אביו מתייבמת ופליג ארמב"ם בירוש' ומכירה עיין עוד בסמ"ע ס"ק י"ח עד לא ס"ל כאותו מ"ד כו' היינו בירוש' אף שאינו כשר ואף ביבום אינה מתייבמת אבל להרמב"ם בדין יבום לא נחלק עם סברא זו וכמ"ש ה"ה להדיא ודוק היטב:
(י) בן: כתב הרשב"א סי' תר"י באחד שקלקל עם פנויה והוציאה מביתו ואח"כ החזירה ואמר על ולדה שהוא בנו ופסק דנאמן דלא חיישינן דאמר בדדמי ולפי אומד דעתו וכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ז סי' ב' דדוקא בכה"ג שהיתה משרתת לו ורגילה עמו לכן שדינן בתר דידיה עכ"ל ובד"מ הביאם ע"ש ועיין בתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ג' דף ה' ע"א ודף ח' ע"ב (ועיין באבן העזר סימן ד' סכ"ו ובב"ש וב"ה שם).
(יא) דחולצת: דהולכין באיסורא לחומרא מכח ספק וה"ה דאסור לישא ישראלי' מה"ט ואם קדש אשה בלא גט שחרור צריכה גט ממנו. טור.
(יב) הראיה: פירש הסמ"ע דר"ל ואינו יורש דהממון הוא בחזקת שאר יורשים ומ"מ אין אחיו ומכ"ש שאר יורשים יכולין למכרו דהוא מוחזק בנפשו והמוציא מחבירו למכרו עליו הראי' כו' ע"ש ועי' בש"ך מה שהביא תשו' ן' לב שהקשה על סברת הגאון בדין ירושה בספק ויבם שבאו לחלוק כו' ע"ש.