סמ"ע על חושן משפט רעט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט רעט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

אע"פ שהודה באנשים שאינם מוחזקי' כו':    לעיל סי' רע"ז סי"ב כ' הטור והמחבר הדין כן לענין בכור שאע"פ שאינו מוחזק כלל בבנו האמינתו התורה לומר שהוא בנו וכאן כתב הדין לענין בנו שאינו בכור ועפ"ר שם כתבתי דלא נלמד מקרא דיכיר אלא כשהוא ידוע שהוא בנו לומר עליו שהוא בכורו ואף שנפסל ממילא מי שהוא גדול ממנו והיה בחזקת בכורו אבל כשלא היינו מוחזקי' בו שהוא בנו לא נלמד מהקרא שנאמן לו' שהוא בנו אלא שמסתבר לחכמים לומר כן וכיון שמהסברא הוא היה נראה לומר דהיינו דוקא במי שלא היו מכירין אותו אם בנו הוא או לא כגון שבאו ממרחקים אבל אם היה בפנינו והיה מרחיק אותו בתכלית הריחוק אין סברא לו' שיהא נאמן אח"כ לומ' עליו שהוא בנו ומיהו י"ל דלא מן הסברא לחוד למדו כן אלא ס"ל לחכמי' דקרא דיכיר שהוא בכור בכל ענין מיירי אפי' אינו ידוע שהוא בנו כלל וא"כ אין לחלק ועיין בע"ש שכ' כשם שהאמינו התור' לאב להכיר את שהוא מוחזק בבנו לומר עליו בכורו אפשר דכוונתו נמי לו' כמ"ש ראשונ' דמקרא דיכיר לא נלמד אלא במי שהוא במוחזק שהוא בנו לומר עליו שהוא בכור אבל באמת אפילו אין מוחזקין בו בבנו כלל נאמן לומר שהוא בכור וכמ"ש וכנ"ל:

אפי' נכסים שיפלו כו':    "ל' הטור בין נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס והרבות' הוא דאע"ג דאיכא בו תרתי לריעותא חדא דהוא דבר שלא בא לעולם וקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשני דבשעה שהוא גוסס לאו בר הקנא' הוא אפילו בבדיקה וברמיזה דהרי הוא כמעט מת אפי' הכי בהודא' זו שהודה שהוא בנו או יורשו יורשו מהיום ממילא:


סעיף ב[עריכה]

אינו אחי כו':    אינו נאמן דדוקא בבנו מצינו שהאמינתו התור' במאי דכתיב יכיר וכנ"ל אבל על אחיו ושאר קרוביו לא מצינו שהאמינו ואינו נאמן במיגו דאי בעי הוה יהיב נכסיו לאחר דמיגו זה הוה כמיגו במקום חזקה:

אע"פ שאינו נאמן לענין יחוס כו':    משום דלענין יחוס א"א לומר שבנו יהיה פסול בממזרת ובן בנו יהי' כשר אבל בירושה אין לבן בנו חלק ושייכות להירושה וגם יכול להפקיעו מהן בחייו ולומר יהיה כל נכסי לפלוני:

מאחר שאין בנו קיים:    ואין נאמן לפסול הבני בנים אלא מכח פסלותו לבנו שהאמינו עליו התורה וכנ"ל:


סעיף ג[עריכה]

וחזר ואמר עבדי כו':    ז"ל הטור אינו נאמן במה שאמר עבדי שאם היה עבדו לא היה קוראו מתחל' בנו אפי' אינו משמשו אלא כבנו ומסיק הטור דהיינו דוקא לאחר כדי דיבור אבל אם אמר בני ובתוך כדי דבור אמר עבדי נאמן דבכל התורה תוך כדי דבור כדבור דמי חוץ מלענין גירושין ועכו"ם וקדושין ומגדף ועפ"ר שם כתבתי דהאי בתוך כדי דבור ובסמוך בעברו על בית המכס שנאמן לו' שהוא עבדו היינו דוקא שהוא אומר שהוא בנו ונולד לו מהשפחה והרי הוא עבד דאל"כ כל שאינו בנו אינו נאמן עליו לפסלו בעבד וכנ"ל דלא האמינתו התורה אלא בבנו:

אע"פ שהוא משמשו כעבד כו':    כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם ור"ל אפי' משמשו כעבד והל"ל ודאי עבדו הוא ולא בנו אבל בנוסחאות הטור אינו כן אלא ז"ל אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן דמה שקראו עבדו ר"ל שמשמשו כעבד ונאמן אפי' אינו משמשו תשמיש של עבד עכ"ל ונרא' שגם הרמב"ם והמחבר מודים בזה ומה שסיימו וכתבו בטעמו שהוא לו נעבד כששומע לו כעבד וקרוב לכל צרכיו ובקשתו שבקש ממנו:

ואם היה קורין לו עבד בן אמה:    ל' הרמב"ם אינו כן אלא עבדי בן מאה זוז וכן הוא ל' הטור ושם כתוב ג"כ ז"ל אבל אם אמר עבדי כו' ולא כתב שם היו קורין:


סעיף ד[עריכה]

היה עובר על בית המכס ואומר בני הוא זה וחזר ואמר עבדי הוא נאמן כו':    אע"פ שלא מצינו (אפי' לר' יודא) שהאמינתו התור' אלא על בנו מדכתיב יכיר לו' על מי שהוחזק שהוא בנו לומר שאינו בנו או לומר על בנו קטן שהוא בכור ובניו הגדולי' נעשו ממילא ממזרים אבל אאינש דעלמא לא מצינו שיהא נאמן לומר עליו שהוא עבד או ממזר וזה שעבר על בית המכס וחזר ממה שאמר בני הוא ואמר אינו בני אלא עבד ה"ל כאלו אמר אאינש דעלמא שהוא עבד וצ"ל דדוק' כשיש לאיש חזקת כשרות לאו כל כמיני' להוציא מכשרותו ולומר עליו שהוא עבד או ממזר משא"כ זה דמיירי שלא היה לו חזקת כשרות ואף שנתגדל בביתו מ"מ כל שאינו ידוע אם הוא בנו או עבדו נאמן לומר עליו שאינו בנו אלא עבדו ועמ"ש עוד מזה בסמוך:

להבריח מהמכס:    שמהעבדים היו נוהגים ליתן מכס ולא מהבנים:

אינו נאמן:    אע"ג דאם לא עבר אבית המכס היה נאמן בזה כמ"ש בסעיף שלפני זה בכאן מוכח דעבדו הוא דאל"כ למה אמר בבית המכס שהוא עבדו שהוא גריעות' לו שצריך ליתן ממנו מכס:

אבל איתחזק אימיה בבת ישראל כו':    ז"ל הטור בשם הרמ"ה דכי הימניה רחמנא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר דאיכא למימר דנולד מחייבי כריתות א"נ דידוע דבר אתתיה הוא ואמר עליה דלאו בריה הוא וה"ל ממזר ממילא אבל אעלמא לא מהימן והאי כיון דאיתחזק אימא בבת ישראל לאו כל כמיני' לאחזוקי בשפח' עכ"ל ור"ל דוקא אבריה האמינתו התור' כמ"ש יכיר והיינו כשלא נודע מי ילדתו יכול לפסלו לומר עליו בני זה ממזר ואע"פ שהי' בחזקת שנולד מאשתו לא אזלינן בתר החזק' בדבר שהאמינו התורה ואמרי' ודאי לאו מאשתו נולד אלא מחייבי כריתות אבל כשידוע שאשתו יולדתו תו אי אפשר לפסלו בלשון זה לומר בני הוא והוא ממזר כיון דידוע דאשתו יולדתו והוא מודה שבנו הוא א"א להיות ממזר אם לא שאמר שאמו אשתי שיולדתו ממזרת היא והולד כמוה וכמ"ש הטור בא"ע בס"ס ח' דהן שהאב ממזר או האם ממזרת הבן הולך אחר הפגום להיות ממזר כא' מהן וע"ז לא האמינתו התור' לשויי' לאמו שהיא בחזקת כשיר' לממזרת כמו שאינו נאמן לשויי' בשפח' דזה וזה פסול לדורות הוא ואין לומר שכוונתו הוא שהוא ממזר מצדו וכמ"ש שממזר הבא על בת ישראל הולד ממזר דכיון דיש לו לאב זה חזקת כשרות אין אדם משים עצמו רשע או להוצי' נפשו מחזקת כשרות שהוא בו ואי אפשר לפוסלו אלא כשאומר זה שאשתי ילדתו אינו בני שלא נתעבר' ממני וממילא הוא ממזר ואע"פ שאשתו אמו זאת היא בחזקת כשרות מ"מ כיון שהאמינתו התור' בבנו היא נעשה חשודה בזה ממילא משא"כ כשאומר שהוא עבד ואמו מוחזקת בבת ישראל דלאו כל כמיני' לפסלה בשפחה ובזה פשיטא דאין לומר שכוונתו היה שאמו היתה בת ישראל אלא שנתעבר' מעבד ויהא נאמן אם אין חזקת כשרות לאביו דהא קי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמו שכתבתי בסוף סימן רע"ו ורע"ז ואינו עבד ועל כרחך צ"ל שכוונתו היה שאמו היתה שפחה ובזה לאו כל כמיני' כיון דאמו מוחזקת בבת ישראל וק"ל:


סעיף ה[עריכה]

העבדים והשפחות אין קורין כו':    כך כתב הרמב"ם פ"ד דנחלות והוא מברייתא דברכות פרק היה קורא וכ"כ המ"מ שם עליו:

שלא יבא מהדבר תקלה ונמצא זה הבן כו':    פי' התקל' הוא שזה הבן נפגם והבן ר"ל זה שקורא לשפח' אמי נמצא שהוא בנה ויאמרו שהוא עבד אבל כשקורא לעבד אבא אינו מוכרח שהוא עבד אם אמו היא מישראלית וכנ"ל מ"מ פגם מיהא איכא דהא אין קדושין תופסין בעבד וה"ל בן קדש וכבן דלפקת ברא:


סעיף ו[עריכה]

והוליד ממנה בן:    ☜ כ' הרשב"א סי' תר"י בא' שקלקל עם פנוי' והוציא' מביתו ואח"כ החזירה ואמר על בנה שהוא בנו ופסק דנאמן דלא חיישינן דאמר בדדמי ולפי אומד דעתו וכתב בתשובת הרא"ש כלל פ"ז סי"ב דדוקא בכה"ג שהית' משרתת לו ורגיל' עמו לכן שדינן בתר דידיה עכ"ל וד"מ ב' הביאם עיין שם:

אם ת"ח הוא:    פי' זה שהוליד בן מהשפח' אזי מוקמינן אותו בחזק' כשרות ואמרי' דלא היה עובר אלאו דלא יהי' קדש ואמרי' דודאי שחררה וקדשה ולא בא עלי' בזנות ומ"ה יורש אותו האי בן ומ"מ לא סמכינן אחזק' זו כולי האי ליתן לו בת ישראל:

דחולצת ולא מתייבמת:    דהולכין באיסורא לחומרא מכח ספק וה"ה דאסור לישא ישראלי' בלא גט שחרר ואם קדש אשה בלא גט שחרור צריכ' גט ממנו. טור:

דלענין ממון הממע"ה:    פי' ואינו יורש דהממון הוא בחזקת שאר יורשי' ומ"מ אין אחיו ומכ"ש שאר יורשין יכולים למכור לזה דהוא החזיק בנפשו והמוציא ממנו למכרו עליו הראיה ומור"ם ז"ל כתב שני י"א בדברים הללו ור"ל דלי"א קמא דוקא באיסור אזלינן לחומרא וחולצת ואינה מתייבמת אבל לענין ממון סבירא ליה לקולא ומחשב כבנו ויורש והי"א בתראי ס"ל דגם לענין ממון אינו כבנו ודאי אבל הטור כתב דמאן דס"ל דחולצת ואינה מתייבמת ס"ל נמי דלענין ממונא נקטינן לחומרא ולא ירית וגם אין מוכרין אותו ודוחק לומר דכ"כ משום דכתב הרמב"ם והביאו הטור (והמחבר) די"א ס"ל דאין מוכרין אותו אבל אינו יורש ואשת אביו מתיבמת וס"ל למור"ם דהני י"א בתראי דכתב ס"ל כותייהו דאינו יורש אבל אשת אביו מתייבמת ולא כדעת י"א קמאי דכתב מור"ם דא"כ לא הוה כתב עליה מור"ם וכן נ"ל דהא הרמב"ם והרא"ש ורב נטרונאי לא ס"ל כאותו מ"ד וצ"ע: