סמ"ע על חושן משפט רעח

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט רעח |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

אבל לא בנכסי האם:    ילפינן לה בגמ' מדכתיב כי לו משפט הבכורה דמשפט הבכור' לאיש ולא לאשה:

סעיף ג

בנכסי' הראויים לבא לאחר מיתת אביו כו':    ואע"ג דכבר נתבאר בסי' רע"ז בטור ובדברי המחבר דאע"פ שמת הבכור בחיי אביו בני הבכור עומדים במקום הבכור ליטול ב' חלקים שאני התם דברא כרעא דאבוה הוא והרי כאלו הבכור חי ויורש את הממון המצוי אצל אביו משא"כ כשמת אביו של הבכור ולא היה הממון של מורישו מצוי בידו בשעה שמת אלא ביד אבי אביו של הבכור והרי הוא אינו בכור של אבי אביו אלא של אביו וביר אביו לא היה מצוי:

מלוה יורשים אות' כאחד:    משום דג"כ אינו מצוי ביד אביהם כשמת ובסמוך ריש ס"ז חזר וכתבו המחבר וצ"ל דשם אתא לאשמועינן דאע"פ שהוא בשטר אין הבכור נוטל פי שנים:

סעיף ד

מושכרת או מוחכרת:    היינו ששכרו בדבר הקצוב ליום או לשבוע ומוחכרת היינו ששכרו ליתן לו מעבודת' חלק שליש או מחצה לפי תנאו וע"ל סי' ש"כ:

רועה באפר וילדה:    פי' בבקעה מקום מרעה טוב ונתפטמה שם וגם ילדה דאיכא תרי מיני שבחים או זה או זה ע"ז מסיק וכתב ונוטל בה ובוולדה פי שנים:

נוטל בה ובוולד':    פי' ל"מ בה והיינו בשבח שנתפטמ' דאין כאן דבר חדש דהרי גוף הפרה הי' מצוי ביד אביהן כשמת אלא אפילו בולדה דהוא גוף חדש דלא הי' מצוי אפ"ה כיון שנוטל מהפרה שהי' מצוי ביד אביהן והשבח דולד בא ממילא נוטל הבכור פי שנים לאפוקי השביחו הנכסים בעמל ויגיעת האחין או ע"י הוצאתן וכן אם בנו בתים ונטעו כרמים דהכל מודים דאין הבכור נוטל פי שנים וכמ"ש המחבר בסמוך ס"ו. ודע שכל זה שכתבתי הוא ברייתא פרק י"נ וקאמרי עלה בגמ' מני ר' היא דתניא אין בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם ר' אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם כו' עד אמר רב פפא דיקלא ואלים ארעא ואסקא שירטון כ"ע ל"פ דשקל כ"פ בחפירה והוי שובלי שלופפי והוי תמרא דמ"ס שבחא דממילא הוא ומ"ס הרי אשתני כו' והוא מ"ש המחבר בסמוך בס"ו. ובדריש' כתבתי דהרמב"ם מפרש הסוגי' דקאמר מני ר' היא דהוא מקשן ור"פ דקאמר דיקלא ואלים כו' השיב לדברי המקשן ואמר דאתיא אפי' כרבנן ומשום דס"ל דפרה מוחכרת או רועה באפר הנ"ל הוא דומה לדיקלא ואלים כו' דכ"ע מודים ביה והרא"ש והטור ס"ל דר"פ הנ"ל הוא מימרא בפ"ע ושדוק' בדיקלא ואלים הוא דכ"ע מודים ביה ולא בפרה מוחכרת ומושכרת או רועה באפר הנ"ל בברייתא דבהו דוקא ר' ס"ל הכי וכדקאמר עלה בגמ' מני ר' היא אבל רבנן פליגי עליה וס"ל דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו גם בהא ע"ש בדריש' שהארכתי בזה ובזה דברי המחבר שבסעיף ד' ובס"ו שהן מדברי הרמב"ם מבוארין וגם נתבאר דמה שכ' מור"ם בס"ד די"ח במה פליגי וגם נתבאר שפליגי דוקא אמ"ש בס"ד ולא אמ"ש בס"ו:

וי"ח:    כבר כתבתי דהחולקין המה הרא"ש והטור ובמאי פליגי ובע"ש דילג ולא כתב דעת החולקין ולא ידעתי למה:

הניח להן עבד כו':    הוא מדברי הרא"ש וע"ל סי' קע"א:

סעיף ה

אחד ממכירי אביו כו':    פי' אנשי העיר קרוביו ומכיריו של אביהן והיו רגילין ליתן לו מתנות כהונה דהיינו זרוע לחיים וקבה הרי הוא כאילו מצוי בידו ונוטל הבכור בהן פי שנים ואע"פ שלא הורמו המתנות עדיין בשעה שמת אביהן כמו שם ורמו דמי ועיין בי"ד סי' ס"א בדברי הטור והמחבר כיוצא בזה דאם מכר הכהן המתנות דמכיריו לאחר דמכירתו מכירה אע"ג שעדיין לא הופרשו בשעת המכירה ע"ש:

סעיף ו

אלא מעל' אותו השבח בדמים כו':    פי' נוטל ב' חלקים בנכסים שהניח אביהם ובהשבח שעליהן אינו נוטל אלא החלק אחד כפשוט וחלק השני שמים בדמים וחולקין אותו ביניהם:

כרמל שנעשו שבלים כו':    ז"ל הגמרא כי פליגי בחפיר' והוי שובלי שלופפי והוו תמרי. ופי' ר"ש חפיר' שחת הניח להן ונעש' מהן אח"כ שבלים וכן אם הניח להן אביהן דקלים והוי שלופפי פי' הפריחו פירות ואח"כ גדילו ונעשו תמרים דבאלו ס"ל לר' דנוטל מהן פי שנים כיון דמעצמן הגדילו ורבנן ס"ל דאינו נוטל כיון דיש לו שם חדש והלכה כרבנן:

שעלת' שרטון:    פי' ר"ן שדה שלא נזדבלה אם העל' הנהר תבן וקש ממקום אחר כשעבר על שדה זו ונעש' זבל נתעלה השדה ונשבח בכך:

ואם מחמת הוצאה:    פי' ונטלו ההוצא' מתפיסת הבית:

אם לא עשו בהן שינוי כו':    ז"ל הטור אם לא עשו בהן שינוי כגון שהיו ענבים ובצרום פי' שחתך הענבי' ממקום חיבורם דהענבים מצד עצמן לא נשתנו:

ואם עשו בהן שינוי:    פי' שהיו ענבים ודרכם אז קנאן אחיו הפשוטי' בהשנוי ואינו נוטל פי שנים בהשבח אלא כמו שהיו בשעה שמיח' בהן הבכור דכל הגזלני' קונאין בשינוי ומשלמין כשעת הגזיל':

ולא בהפסד:    דהיינו אם נתקלקל היין אחר הדריכ' ובטור כ' עוד דאף אם לא עשו שינוי כגון שהיו ענבי' מחוברי' וחתכום ונתקלקלו אין הבכור נוטל חלק בהפסד ע"ש:

סעיף ז

אע"פ שהי' בשטר:    דכל שמחוסר גוביינא אינו מיקרי מוחזק:

הואיל וישנו תחת ידו:    פי' ובודאי גמר להקנותו לאביו שיהא מצוי ביד אביו כדי שיטול ממנו פי שנים:

חציחלק הבכור':    אע"ג דאין הלכ' כסומכוס אלא כרבנן דאמרי המע"ה מ"מ מצינו כמה עניינים שאמרו בספיקן שיחלוקו כ"כ התוס':

דכמוחזק דמי אפי' משכנו בשעת הלואתו:    כ"כ ג"כ הטור ועפ"ר שם כתבתי דר"ל אע"פ שבמשכנו בשעת הלואתו אינו קונ' משכון מ"מ כיון דר' יצחק למד מולך תהי' צדק' דקונ' משכון במשכנו שלא בשעת הלואתו מ"ה גם במשכנו בשע' הלוא' הואיל ומוחזק בידו ה"ל כגבוי ומצוי ביד אביו ליטול ממנו הבכור פי שנים עיין שם שהבאתי ראיה לפי' זה ולא כע"ש שפי' הא דכ' דכמוחזק דמי הואיל דקנה משכן דז"א דהרי אינו קונה משכון בשעת הלואתו:

באתרא דלא מסלקי:    פי' כשהלוה לו קבע לו זמן להלואתו ב' ג' שנים ובתוך זמן זה יאכל המלוה פירות הקרקע בנכייתא מהחוב כל שנה דבר מועט לפי תנאם ויש מקומות שנהגו דמצי הלוה לבא אפי' תוך הזמן שקבעו ביניהם ליתן להמלוה מעותיו ולסלקו מהמשכון דאז מחשב אינו מצוי בידו דהמלוה אבל אי לא מצי לסלקו בתוך הזמן מחשב כקנוי בידו וכשהגיע הזמן ומסלקו ה"ל כאילו חזר ומכרו לו וע' בי"ד סי' קע"ב שם מבוארים דיני משכנתא:

והוא דלא מטא זימנא כו':    דאילו מטא זימנא ה"ל מאותו שעה ואילך כפדוי ומסולק ממנו:

ומקרי ג"כ מוחזק לגבי לוה כו':    פי' ל"מ שכבר הגיע זמן בחיי המלוה אלא אפי' לא הגיע הזמן בחיי המלוה ובכור המלוה נוטל בו ב' חלקים מ"מ גבי יורשי הלוה מיקרי מוחזק כשחוזר להם וכ"כ מור"ם עוד בסי' זה סס"י דומה לזה ז"ל היו לו קרקעות משועבדים לאחרים מיקרי מוחזק ועיין בטור שכ' עוד דעת הראב"ד בזה דכתב דלאו בגופא דמשכנתא קאמר ע"ש ולא ידעתי למה השמיטו המחבר ומור"ם ז"ל

סעיף ח

שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה:    ואע"ג דמתנה קרייה רחמנא כדכתי' לתת לו פי שנים והמתנה עד דמטי' לידי' לא הוי מתנה מה"נ יכול לסלק ממנה ולא לפרוע לב"ח כמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"י היינו שאם גילה דעתו שלא ניחא ליה בזה לא זכה בו בע"כ אבל זה שמכרו וגילה דעתו שניחא לו בחלק בכורתו זכה בו ויכול למכרו ועפ"ר:

ויתר בכל הנכסים:    דאמרינן מדמחל לו בזה שלא ליטול ממנו פי שנים מחל ג"כ באינך וזהו מכח שהיה לו חלק בבכור' קודם חלוקה דאל"כ לא היה כאן גילוי דעת שויתר במה שנטל מתחלה כפשוט שהרי לא היה לו אז חלק בבכורה ומ"ה כתב המחבר תיבת לפיכך:

סעיף ט

ובצרום וחלקום בשוה:    פי' ולא אמרינן מדלא עשה מחאה חדשה כשחלק בשוה אחר שבצרום הוי כחולק עם אחיו בשוה מין אחר בלא מחאה והוי ויתור גם לשאר נכסים דכיון דעדיין לא נשתנו הענבים מהני המחאה דעשה קודם בצירה לחלוקה בשוה דעש' לאחר בציר' אבל אם אחר שדרך אותם הענבים חלקו בשוה בלא מחאה כיון דנשתנו מענבים ליין ה"ל כמוחה בענבים וחלק עמהם בשוה בזתים בלא מחאה דל"מ ליה מחאת הענבים:

סעיף י

ולא לפרוע פי שנים רשאי:    כבר כתבתי הטעם בס"ח משום דמתנ' קרי' רחמנא ועד דמטי לידו לא הוה שלו משא"כ מחלק פשיטתו דאינו יכול לסלק בל' איני רוצה או אי אפשי אלא בלשון הפקר גמור:

ונ"מ שאם שאר היורשים קטנים:    עפ"ר שכתבתי עוד נ"מ בשם ר"ת והוא שאם יש לבכור חוב שחייב הוא בעצמו ולא מחמת אביו כשמסלק עצמו מחלק הבכורה אז אינו נפרע החוב משאר האחין וצ"ע:

שאם רוצה לחזור בו כו':    ז"ל הטור והראב"ד כתב דאפי' בחלק פשיטות אי אמר איני רוצה בירושה ולא אפרע חובותיו אין כופין אותו אלא לענין חזרה קאמר דאלו בחלק פשיטות אי אמר לא יריתנא ולא פרענא וכי פרעו אחיו בזוזא (דאלו פרעו לב"ח בקרקע שהניח להן אביהן תו לא מצי למיהדר על בעל חוב לסלקו דשומא כזו שמכר הלוה בעצמו לב"ח אינו הדרא כמ"ש בסי' ק"ג ועפ"ר) הדר ואמר הבו לי מנתי ואפרע לכו זוזי מצי הדר ביה דכי מיית אבוה זכה בחלק פשיטות וכי אמר לא פרענא לא זבינא הוה ולא מתנה ולא הפקר אבל בחלק בכורתו אכתי לא זכה ביה דמתנה קריי' ר חמנא ובמתנה כיון דאמר אי אפשי בה דבריו קיימין הילכך מכי אומר איני נוטל לא מצי הדר ביה עכ"ל. והנה מהמחבר נראה דמ"ש וי"א שאם רוצה לחזור אינו יכול הוא סוף דברי הראב"ד דאחר שאמר איני רוצה ליטול חלק בכור' ופרעו אחין אינו יכול לחזור בו ולא הביא תחלת דברי הראב"ד דגם בפשיטות יכול לסלק נפשו ולומר איני רוצה בירושת הפשיטות ולא אפרע החוב משום דמסתבר להמחבר בזה דבחלק הפשיטות אינו יכול לסלק דהבן במקום האב קאי כסברת הר"י הלוי שכ"כ הטור בשמו והוא סברא קמייתא דכ' המחבר כאן ודוק:

ודרך המלך ליקח כו':    ושם בנ"י סיים בטעמא דהוי מלכתא כמאן דמוחזק דמי דהא מצי נחית מנפשיה אפילו בדבר מועט כו' עד אבל במקום שנהגו שאין המלך מוכר קרקע ממס אלא שהוא משכיר הקרקע לג' או ד' שנים עד שיפרעוהו אם מת בעל השדה בתוך ד' שנים בכור נוטל פי שנים עכ"ל וזה שאמר מור"ם אבל במקום שאין דרך כו' ודוק: