סמ"ע על חושן משפט רעז

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט רעז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

נוטל פי שנים:    לישנא דקרא נקט דכתיב (בפ' כי תצא) כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים:

כיצד הניח כו':    פי' ל"ת שנוטל פי שנים בכל אחיו קאמר קרא והיינו שאף אם הניח עשרה בנים ואחד מהן בכור אפ"ה נחלק הנכסים לשלשה חלקי' ונוטל הבכור שני חלקי' וכל האחים יחד חלק א' אלא פי שנים כנגד אח א' מהאחין הפשוטין קאמר והיינו שבכה"ג מחלקין בנכסי אביו לי"א חלקי' ונוטל הבכור שבהן שני חלקי' וט' הפשוטי' כל א' חלק אחד ועד"ז הוא מ"ש הרמב"ם והמחבר שאם הניח חמשה בנים שהבכור נוטל שליש הממון כו' והיינו שמחלקין נכסי אביו לו' חלקי' ונוטל הבכור ב' חלקי' דהיינו השלישי' והפשוטים כל א' חלק דהוא שתות מכל הממון וק"ל:

סעיף ב

נוטל אותם כאחד כו':    וכ"כ הטור והמחבר בסי' קע"ד ס"ב ושם כ' הטור ומור"ם הביאו שם דהיינו דוקא שהיו החלקים שווים ולא היה לפשוט שדה במיצר אלו השדות ע"ש:

סעיף ג

שנולד אחר מיתת אביו כו':    ל' הטור כגון שמת והניח אשתו מעוברת וילדה תאומי' או שהי' לו שתי נשים ומת והן מעוברת:

אינו נוטל פי שנים:    דיכיר כתיב בעינן שיכירנו בחייו:

ואם יצא פדחתו:    בטור כ' רוב פדחתו דרובו ככולו ומחשב על ידו כאילו יצא ראשו והוי כילוד כולו ואע"פ דעדיין יציאת הפדחת ליכא הכרה גמורה מ"מ כיון דהוה כילוד ה"ל ג"כ כאילו הכירו:

כשהוא גוסס כו':    דאז לא הוה בר הכרה ולפ"ז צ"ל דמ"ש דביצא פדחתו הוי כילוד והוא מהגמרא לא מיירי שיצא פדחתו בשעה שהיה גוסס ומת ואחר מותו נולד דא"כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר לאחוריו וחלה ומת ואח"כ נולד כולו א"נ אחר שיצא פדחתו כשהי' בריא מת האב פתאום ואחר מותו נולד כולו ועפ"ר:

סעיף ד

שנולד טומטום כו':    נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהי' בן משעת הויי' דהיינו משעת לידה אבל מדכתיב וילדו לו בנים אינו ללמד זה דהא בעינן לה להא דאינו ממעט בחלק בכורה וכמו שמסיק המחבר ועפ"ר:

ה"ג וכן בן פשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט:    וכן הוא לשון הרמב"ם שהעתיק המחבר זה ממנו וכן כתב הטור בסי' זה בסכ"א:

וכאילו אינו עמו אלא שני פשוטים כו':    ע' בטור סכ"א דסי' זה דשם מבואר זה יותר ועוד שם ז"ל וכן בן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בחלק הבכור' כו' ומפרשו שם ע"ד שמפורש בטומטום ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכור' והוא מ"ש המחבר בס"ס שאחר זה וק"ל:

סעיף ה

קטן בן יום א' ממעט כו':    ר"ל אף דלא הי' חי אלא יום א' ומת מ"מ ה"ל לענין בכורה כאלו הי' חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט ובכור חולקין העזבון לד' חלקים ונוטל הבכור ב' חלקים ומאינך ב' חלקים נוטל הפשוט חלק א' וחלק של זה הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד ולא אמרינן דאין חולקין הנכסים אלא לג' חלקי' ויטול הבכור חלק אחד דהיינו בכורתו בראש כאלו לא היה הקטן עמו בעולם ואח"כ יחלקו הב' חלקים לג' חלקים ויטלו הבכור והפשוט כל א' חלק וחלק זה שמת יטלו יחד עיין בטור:

אבל לא העובר:    דוילדו לו בנים כתיב שנולדו לו בחייו:

סעיף ו

אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי כו':    בגמ' פי' רש"י דאם יש בקרבה תאומי' והא' הוציא ראשו חי והחזירו למעי אמו וקדמו השני ויצא אפ"ה הוי זה השני בכור אע"ג דאפי' יצא רוב פדחתו מחשב כילוד כו' כנ"ל וכ"ש זה שיצא כל ראשו ה"מ כשיצא פדחת של בן קיימא אבל זה שהוא נפל לא מחשב ילוד דבבכור ראשית אונו כתיב מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא"כ בנפל ולפי זה אפי' נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ באותו פעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל' והא דכתב רש"י כגון שהוציא ראשו והחזירו משום דתנן שם דהיוצא אחר נפל הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן לפדותו בה' סלעים ומ"ה פירש"י כן משום רבותא ללמדינו דאינו בכור לכהן אע"פ שלא נולד כולו ועד"ר שהארכתי והוכחתי זה ודלא כמ"ש בתשו' הגאון מהר"י כ"ץ מקראק' דפסק בתשובותיו דגם לענין בכור לנחלה דאם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה:

סעיף ז

והשני שהרי קדמו אחר:    פי' והיה בן קיימא שלב אביו דוה ואונן עליו:

סעיף ט

היה לו בנים כשהי' עכו"ם:    רבותא קמ"ל דאפי' נולדו לו הבנים כשהיה עכו"ם דהוה הזריע' והליד' שניהן שלא בקדוש' אפ"ה הבנים שנזרעו ונולדו אחריו ביהדות אינן בכורים ועמ"ש בר"ס ער"ה דאפי' נולד ביהדות כשנזרע במעי אמו שלא בקדושה אינו בן ירושה כ"ש דלא הוה ליה דין בכור ע"ש:

אין לו בכור לנחלה:    הטעם דהבנים שהי' לו כשהי' עכו"ם אית להו יחוס אחריו דכתיב בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל הנולד לו בן משפחה וכותית וכמ"ש בס"ס שלפני זה:

סעיף י

ששנוא' בנשואיה ז"ל:    ע"ש כלומר אפילו עשה בנשואי' איסור שלא הי' לו לנושאה מחמת איסור עכ"ל והיותר נראה ששנוא' בנשואיה ר"ל שאין קדושין תופסין בה וזה שסיים וכ' וכ"ש בן גרושה ובן חלוצ' ור"ל שקידושין תופסין בה.

סעיף יא

מי שנסתפק לנו כו':    כתב ב"י וז"ל כתוב בתשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור והלה כופר והביא הטוען כתב אחד שכתוב בו נולד פלוני ד' לסיון שנת י"ד והוציאו כתובת אמו והיה זמנה ב' בכסליו שנת י"ג תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתוב' כי אינה צוואה וי"ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל ד"מ:

כגון שנתערב עם אחר:    ל' הטור כגון שילדו שתי נשים ביחד ואינו ידוע לנו איזה ילדה תחלה:

ונוטלין חלק בכורה:    פי' בין שניהן:

אין נוטלין חלק בכורה:    שנא' והיה הבן הבכור דמשמע שיהא בן בכור ודאי:

אינו יורש א' מהן:    דכל א' ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע"ה:

סעיף יב

אמו כל ימי הלידה:    פי' עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית:

על מי שלא הוחזק בבנו:    דכתי' באב כי את הבכור בן השנוא' יכיר יכירנו לאחרי' מכאן שהתור' האמנתו עליו ודקדק הטור והמחבר וכתבו על מי שלא הוחזק בבנו כו' ולא כ' על מי שהוחזק לנו שאינו בנו דס"ל דכה"ג אינו נאמן דחזק' זו ממ"נ ע"י מי בא אם ע"י אביו שהי' רגיל לומר אינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו וכעין שכ' מור"ם בשם הרמב"ן אחר זה ואם ע"י עדים שמעידים שנולד מאשה אחר' או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדי' ומ"ש הטור והמחבר אחר זה דכשאמ' על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור דנאמן שם א"ש דמיירי שאין עדים מעידי' שהו' בנו הבכור אלא מעידין שנולד מאשתו בראשונ' ועי"ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור וראשון מפסל ממילא דמדהשני בכור ש"מ דהראשון הוא ממזר והתורה האמינתו ע"ז והיינו דוקא ע"י עדים אבל לא כשהוחזק לנו שהוא בכור ע"י עצמו וכמ"ש מור"ם בהג"ה והוא מדברי הטור בשם רמב"ן ע"ש ובטור כ' דנאמן עליו ויטול פי שנים אפי' בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס והמחבר השמיטו ומור"ם כתבו בר"ס רע"ט לענין חלק פשוטו' וה"ה לחלק בכורה:

סעיף יד

כדרך שבודקין אותו לגיטין:    ע' בא"ע סי' קכ"א שם מבוא' כיצד בודקין אותו:

סעיף טו

יורשת שני שלישי כו':    למדנו זה בג"ש כשם שבני בנים עומדים במקום אביהם לירושת חלק פשיטות כן בן או בת הבכור עומד במקום אביו ליטול חלק בכורה: