סמ"ע על חושן משפט רעו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט רעו |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

(א) רואים אם יש - ילפינן מדכתיב בפ' נחלות "ובן אין לו והעברת את נחלתו לבתו" והיה לו לומר "אן", בלא יוד, כמו "מאן יבמי". ודרשינן דמשום הכי נכתב ביו"ד לפרשו בלשון איין ואפס בנמצא שום בן ור"ל שאין בנמצא אפילו יורש מיוצאי חלציו. ואף על גב דבגמרא אמרו לשון עיין עליו, בעי"ן, נראה דלאו דוקא קאמרי אלא כוונתן דהרי הוא נכתב אין ביוד לדרשו כאילו נכתב עליו "איין" והיינו ד"אין" זה הוא מלשון איין בנמצא וכמ"ש וכנ"ל. ולא כמו ששמעתי מפרשים דעיי"ן ממש קאמר ומשום דאותיות אחה"ע מתחלפין, וזהו דוחק. וגם יש מפרשים מדהוה ליה לכתוב "ואם אין לו בן" והקדים לכתוב "ובן אין לו" ללמדנו אתא דהאי "אין לו" אבן קאי, ולא אאב, והוה ליה כאילו כתב דלבן אין לו יורשין, וזה אינו דהא בתריה כתיב "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו" דשם הקדים אין לבת ואפילו הכי דרשינן גם כן דדוקא אם אין לבת יורש משום צד אזי דוקא יתנהו לאחיו. וכן מ"ש בתריה "ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו..ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו" דבכולם הקדים תיבת "אין" ואפילו הכי דרשינן דוקא כשאין להן יורש עד סוף כל הדורות:

תחזור הירושה לאביו של מת:    ואע"ג דזה לא מצינו בהדיא בקרא מ"מ דרשינן לה מדכתיב ונתתם את נחלתו לשארו ואביו הוא שארו יותר מאחיו וכן כולם והא דלא כתב הקרא ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו משום דלא ניחא לקרא לנקוט דרך קללה דהיינו שימותו הבנים בחיי אביהן ואגב דהתחיל באחוה דכתי' ונתתם את נחלתו לאחיו סיים נמי וכ' ונתתם נחלתו לאחי אביו אע"ג דהוא ג"כ דרך קללה והל"ל ונתתם את נחלתו לאבי אביו וק"ל:


סעיף ד[עריכה]

ואחין מן האם ולא מן האב אין יורשין כו':    זה תלוי במ"ש לפני זה דאין האם יורשת בנה דאם היתה יורשת אותו היתה ג"כ מורישה לבנים בקבר וכנ"ל באב עם בניו:

אבל האיש יורש את אמו:    כן הוא ג"כ ל' הטור ושניהן נקטו לשון המשנה ואגב דנקט המשנה בהדיא איש את אשתו נקט נמי איש את אמו ועפ"ר:


סעיף ה[עריכה]

אין הבן יורש את אמו כו':    למדנו זה מקרא וכתבתיהו בפרישה ע"ש:

אלו היה עודנו חי יורש כו':    כן הוא נמי לשון הטור ושניהן קצרו במובן ור"ל היה יורש' ובאו הנכסים לרשותו כאלו הם שלו מעולם להנחיל אותם לאחיו מן האב עכשיו ג"כ כו':

אבל עובר אינו יורש כו':    וז"ל הגמרא בפרק מי שמת (דף קמ"ב) מ"ט דהוא מיית ברישא ע"כ וכ' התוס' עלה ז"ל ה"ט כדאמרי' בפרק קמא דערכין דאיידי דזוטרי' חיותיה עייל ליה טיפתא דמלאך המות ומחתכי' ליה לסימנים והאי דאמר בפ' המקש' (ומייתי לה הטור בי"ד סי' י"ג) השוחט בהמה ומצא בה בן ט' חי כו' היינו דוקא כששחטה או הרגה שאז היא מתה תחלה כדאמרינן בפ"ק דערכין והא דאמרינן בהשוחט דמתה אמו והדר ילדתו היינו מתה ע"י אדם א"נ ע"י מלאך המות וכגון שנעקר הולד לצאת דאז אין הולד מת כדמשמע בפ"ק דערכין וא"ת כיון דבהריגה (אי נעקר לצאת היא מתה תחל') היא מייתא ברישא ולא הולד א"כ אמאי נקט בן יום אחד עובר נמי נוחל ומנחיל וי"ל דבן יום אחד פסיקא ליה אבל עובר לא פסיקא ליה למתני נוחל ומנחיל עכ"ל וכן הוא ברמב"ם פ"א מנחלות ולא כע"ש דכ' דאפי' אם זה העובר יצא אח"כ לאויר העולם ומת ולא נעשה בר קיימא עכ"ל ז"א דכיון שיצא חי נוחל ומנחיל וכמ"ש התוס' וא"ל שכונתו הוא במ"ש ולא נעשה בר קיימא דהיינו שהפילה העובר כשהיה בן ח' ולא היה ראוי להיות חי בר קיימא דא"כ מאי אריא עובר אפי' נולד בחיי אמו נמי ואף דהרמב"ם כ' בפ"א דהלכות נחלות דכשנולד אע"ג דלא כלו חדשיו אפ"ה יורש אמו הלא כ' המ"מ שם עליו דדבריו צ"ע ושלא ידע ראיי' ברור' לדבריו ובפ"א דהל' יבום כ' דהרמב"ם מיירי דוק' כשגמרו לו שעריו וצפרניו וכמ"ש כ"ז בד"מ ע"ש וא"כ הוא אפי' עובר נמי ומנ"ל לחלק ביניהן:


סעיף ו[עריכה]

אבל בן משפח' וכותית כו':    הטעם דאין להם יחוס אחר אביהם בשפחה כתיב האשה וילדיה תהי' לאדוניה ובעכו"ם ילפינן מדכתיב כי יסיר בנך מאחרי מדכתיב כי יסיר ל' זכר והיינו בת ישראל כשתנשא לעכו"ם שהוא יסיר זרעו ולא כתיב נמי כי תסיר בנך מאחרי והיינו כשישא בנו לכותית אלא ודאי אותו זרע אינו נקרא ע"ש אביו ועיין בא"ע סי' ד':

או טובת הנאה כו':    וכתב מוהר"ם פדוא"ה סימן ס"ה דכמו שאין יכול להוריש טובת הנאה כך אינו יכול ליתנם לאחרי' עכ"ל ד"מ ס"ס זה. וע"ל סי' ל"ז ס"ט ובסי' פ"ז סל"ה בדיני טובת הנאה: