סמ"ע על חושן משפט ערה

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט ערה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

גר שמת כו':    ועיין בהגמ"ר מדין עבד כנעני שמת ולא ציוה בשעת פטירתו והפקיד כל אשר לו אצל א' והנפקד לא בקש לזכות בו ובאים אחרים לתבוע אותו איך שיש להן זכות באותו ממון ופסק דהדין עמהם וגובים ע"פ השבועה והמותר הוא להקדש ע"ש שהאריך וע' בד"מ סי' זה:

סעיף ב

אין הזוכין חייבין בקבורתו:    הטעם כתב הטור ז"ל דמיד כשמת הגר הופקרו נכסיו ושיעבוד קבורתו לא מצינו שתהא מוטלת על נכסיו דמחיי' לא חל שיעבוד זה שאם בא בעל חוב ונוטל נכסי המת (לאחר מותו) בחובו אינו מחויב לקוברו עכ"ל ועפ"ר:

סעיף ג

כיון שהכיש בה מכוש א':    פירוש חפירה כל שהוא או עשה שום תיקון להשדה קונה בה וכמו שיתבאר:

כדי שילך הצמד כו':    פי' שני שוורים שחורשים בהן נקראים צמד ואין עושים תלם א' לכל אורך הקרקע אלא יש שיעור לתלם השדה ואחר כלות השיעור חוזרין לעשות תלם חדשה בצדה וז"ש כדי שילך הצמד ויחזור והוא ל' הגמרא ובאשרי ובטור כתבו שבמלא תלם זה קנאוהו במרובע וכ"כ מור"ם קצת מיניה ס"ס ז' ושם פירשתיו ע"ש:

סעיף ד

והחצב שמתחמין בו תחומין:    פי' כשבאין להפסיק בין שדה לשדה עושין מצר הפסק גובה או חריץ בעומק או נוטעין בין שדה לשדה עשב הנקראת חצב ובגמרא איתא שם שבו תוחם יהושע בן נון את הארץ כשחלקה נטעה בין שבט לשבט וכן היו נוטעין איש בין רעהו כי אותו עשב גדל בשוה למטה ואין לו שרשים המתפצלי' לכל צד כדרך שאר נטיעו' ועפ"ר:

סעיף ה

כל המפסיק לפאה כו':    דשני הסעיפים הללו ס"ה וס"ו הן מל' הרמב"ם פ"א מזכייה ומקורן מגמרא דפר' חז"ה (דף נ"ה ע"א) ופירשב"ם שם הפסק לפיאה דאם יש נחל או אמת המים בין קרקע לקרקע חולק אותן לשני שדות ולא סגי לבע"ה בהנחתו להן חד פאה אלא צריך להניח לכל אחד פאה בפני עצמו ונחל דקאמר ר"ל קרקע קשה מלאה צרורות ואבנים שאינם ראוים לזריעה מל' נחל איתן אשר לא יעבד בה ולא יזרע בה:

וכל המפסיק ברשות הרבי':    איתא נמי שם (סוף דף נ"ה) ז"ל תניא הוציא חצי גרוגרו' לרשו' הרבים והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות אחרת לר"ה בהעלם אחת חייב (דשיעור הוצאה באוכלין לחייב עליה הוא בגרוגרות) ואמר רבי יוסי והוא שהוציא שניהן לרשות אח' אבל הוציאן בשני רשויות פטור ומסיק שם בשם רבא ל"מ רה"י וכרמלית דמפסיקין אלא אפי' פיסל' דהיינו חתיכ' עץ או עמוד שגבוה עשרה ואינו רוחב ד' או איפכא דהיא מקום פטור אפ"ה חשיב הפסק כיון דמצינו דשם חשיבות עלה לענין גט והיינו אם הקנה לאשתו חצירו שיהי' כחצירה שתתגרש בגט שזורק לה שם וזרק הגט שם ונפל על פיסלא זה דהוא גבוה עשרה ואינה רחב ד' אינה מגורשת דמחשב לרשות בפני עצמו ואינו בטל לגבי חצר שהשאיל לה דחד מקום מושאל לה ולא תרי:

סעיף ו

כל מקום שמחזיקין אותו לטומאה:    עיין בהשגת הראב"ד שהשיג על שני סעיפים הללו והמ"מ שם כתב ישוב ע"ז ע"ש:

סעיף ז

כל הנקרא ע"ש הגר קונה אותו:    והא דכתב בס"ג דאם אינה מסויימ' במצריה דאינו קונה במכוש א' אלא כדי שילך הצמד ויחזור תירץ המ"מ דהיינו דוקא בשלא עשה בה חזקה גמורה אלא קנאוה במכוש והכא איירי בחזקה גמורה והב"י תירץ דשאני הכא דהחזיק בה לקנות את כולה ובדריש' הוכחתי דהטור לא פי' דברי הרמב"ם כהני פירושים (וגם מור"ם נמשך אחריו וכמ"ש בסמוך) אלא נרא' שהטור ס"ל דשאני להרמב"ם בין נקראו ע"ש הגר דאז קנו כולם ובין לא נקרא ע"ש הגר דל"ק אלא כדי שיהלך הצמד ויחזור:

דוקא בית השלחין:    פי' שדות שצריכין להשקות אותן מבור מים ולא די להן במטר השמים נקרא בית השלחין וקאמר דבהן דוקא אמרי' דבמכוש אחד קנה כולה כשנקראים ע"ש הגר אף שלא פי' אלא שכוון לדעתו לקנות כולה סגי וכמ"ש המחבר דקאי עלה. ובטור מוכח דלא נקרא ע"ש הגר לחוד סגי אלא כל שנקראים ע"ש הבאר שמשקי' ממנו השדות שכל שנקראים ע"ש הבאר א' מצטרפין להיות כשדה א' מ"ה קנה כולן במכוש א' משא"כ בשדה בית הבעל שאינו נשקה מהבאר ואין להשדות צירוף מ"ה כל שהחזיק סת' לא קנה כולן וכדמסיק:

אם פירש לקנות כולן:    מזה מוכח דגם מור"ם לא ס"ל לא כתירוץ המ"מ ולא כתירוץ הב"י שכתבתי לפני זה בישוב דברי רמב"ם אהדדי דלהב"י דמיירי הרמב"ם והמחבר הכא בהא דכתב בקעה גדול' כו' כדפירש בהדיא שדעתו לקנות כולה א"כ מאי זה שכתב מור"ם די"א דוקא בית השלחין אבל כו' אם פי' לקנות כולה כו' הא גם המחבר איירי לפני זה כשפירש לקנות כולה וה"ל למור"ם לכתוב וי"א דבשדה בית השלחין א"צ לפ' שיקנה את כולה ואין לפרש דדעת הב"י הוא דלהרמב"ם בכוון לקנות את כול' לחוד סגי אף בלא פירש וכמ"ש ולעיל בס"ג מיירי בלא כוון לקנות כולה דז"א מן הסברא שיקנה כולה אף בשדה המסויי' במיצריו כיון שלא הי' דעתו לקנות את כולה וגם תירוץ המ"מ הנ"ל לא סבירא ליה למור"ם דהא י"א זה הוא דברי הטור והטור דמחלק בין שדה בית השלחין לבית הבעל מיירי שקנאוהו במכוש ולא ה"ל למור"ם למסדר דברי הי"א אדברי רמב"ם דמיירי בחזקה גמורה דהא יכול להיות לפי חילוק המ"מ דגם הטור מודה בחזקה גמורה אלא מחוורתא דגם מור"ם ס"ל כמ"ש לפני זה בפירוש דברי הטור ודוק:

מענה לארכה ומענה לרחבה:    מענה הוא התלם הנ"ל דהוא שיעור הליכות השוורי' בשורה אחד וחוזרין לעשות שורה בצדה וכנ"ל ובטור מפרש דהיינו דוקא כשעשה המכוש בקצה גבול שדה הגר אבל כשעשה המכוש באמצע הגבול אז קנה מלא מענה לימינו ומלא מענה לשמאלו ומלא מענה לפניו כגון אם המענה מאה אמה קנה ק' על ר' ואם ניכש באמצע השדה קנה ר' על ר' כזה ור"ל דאם ניכש במקו' שרשום א' קנה במרובע עד מקום. שרשו' ב' ג' ו' ואם ניכש במקום שרשום ב' קנה במקום שרשום א' ד' ג' ה' ואם ניכש במקום שרשום ו' קנה מקום של כל הציור וק"ל:

ואם הוא שדה שיש לו מצר כו':    שהמצר שמסבבו עשוהו כשדה א' ולא כמשמעות הע"ש שכ' ז"ל ואם הוא שדה שיש לו מצר לא קנה אלא מה שבתוך המצר עכ"ל דמשמע שס"ל דקמ"ל דהמצר מגרע כחו וזה ליתא וגם קיצר ודילג שם בע"ש דכ' הני שני חלוקים דאם עשה המכוש באמצע דקנה ר' על ר' ואם ניכש בגבול קנה ר' על ק' ולא חילק לכתוב דאם ניכש בגבול בקצה השדה דלא קנה אלא ק' על ק' כמ"ש הרא"ש והטור ע"ש ובדרישה:

סעיף ח

לקנותה ולקנות חברת' כו':    חברת' לא קנה והיינו דוקא בנכסי הגר דאין דעת אחרת מקנה אותו אבל בנותן קרקעות אפילו הן בעשר מדינות נתבאר בסי' קצ"ב דקי"ל החזיק באחד מהן קנה כולן לדעת הרמב"ם ולדעת הרא"ש דוקא אם פי' בו בחזק' דא' מהן יקנה את כולן ע"ש:

סעיף י

קנה שניהן:    דוקא בשני בתים שהן זה לפנים מזה והוא החזיק בפנימי שחיצון משועבד לדריסת הרגל של הפנימי מ"ה נקנית גם החיצון ע"י משא"כ כשאינו לפנים מזה או בשני שדות הנ"ל וכ"כ בטור ע"ש:

סעיף יב

ושדה שמכר' העכו"ם לישראל כו':    לעיל ר"ס קצ"ד ובס"ס רע"ד כ' הטור והמחבר דכל זמן שלא בא שטר הקנייה מיד העכו"ם המוכר ליד ישראל הלוקח לא סמכה דעתיה ודינו כשדה הפקר דאם קדם אחר לזכות בו קנהו ע"פ הדרכים שנתבארו שם בסי' קצ"ד וכתב שם הרמב"ם דאם קדם זה שנתן דמים וזכה בה בחרישה או באחד ממיני הקנייה קנאוהו והטור ס"ל דאפילו זכה בה הראשון תחלה השני שבא לזכות אחריו קנאוהו משום דלא סמכה דעתו דהראשון בלא שטר וכמ"ש מור"ם שם בסי' קצ"ד ס"ב אדברי הרמב"ם אם לא שהחזיק הראשון בו קודם שנתן הדמים ע"ש והכא ג"כ סתם המחבר כדכרי הרמב"ם וכ' ועדיין לא החזיק בה דמשמע הא אם החזיק בה זכה בה הראשון עכ"פ ומור"ם לא כת' אזה דבר וסמך אמ"ש בסימן קצ"ד ואליבא החולקי' יתפרש דלא החזיק בה קודם שנתן הדמי':

בהל' מכירה:    בסי' קצ"ב ע"ש והיינו נעל גדר ופרץ ואינך דכתב שם:

והחזיק בה באכילת פירות:    עיין בטור ובדברי המחבר בסימן קצ"ב דזהו דעת הרמב"ם דס"ל דגבי מכירה קנהו באכילת פירות אבל הראב"ד והטור כתבו שם דגבי מכירה לא קנאוהו באכילת פירות או בהעמדת בהמות כ"א בדבר המהנה לקרקע וכותייהו פסק מור"ם ז"ל וא"כ צריך עיון למה לא גילה מור"ם דעתו כאן לכתוב על דברי המחבר דגם במכירהלא קנאוהו באכילת פירות וצ"ל דסמך אמ"ש בסי' קצ"ב דשם מקומו דהא לא בא כאן לכתוב דין קניית שדה במכירה רק קנין שדה הפקר ובזה כ"ע שוה דלא קנאם באכילת פירות ועפ"ר דכתבתי דקושיא זו קשה גם להטור ושם א"א לתרץ כן דהא דברי הטור עצמו הן שם ולא הל"ל הוא עצמו דבלקיחת הקרקע קנאוהו באכילת פירות וצ"ל דמיירי הטור בטען שקנה השד' בשטר ובחזקה והאכילה דפירות אינו טוען אלא לראייה על הקנייה וע"ש במה שהוצרכתי לדחוק גם בזה מ"ה נראה בישוב דברי מור"ם כמ"ש כאן ודוק:

לפיכך אם מצא שדה הגר חרושה כו':    כעין זה כתב המחבר בעצמו בסמוך סכ"ב ושם הוא ל' הרמב"ם שכ"כ ע"פ סדרו ולשונו וכאן כ' מור"ם דברי הטור ע"פ סדרו ולשונו:

סעיף יג

או כייר בהן:    פירוש שצייר בו צורה ליפותו ומ"ש כנגד הפתח פי' בכותל העומדת נגד הפתח ואז בכניסתו יראה הייפוי דטיחת הסיד או הציור וחשיב:

תקון ומעשה בגוף הבית ומ"ה קנאוהו בו אבל בסיוד וציור דלא כנגד הפתח לא סגי באמה על אמה:

סעיף יד

הצר צורה:    פי' צורת אדם או חיה ועוף שיש בהן נוי יותר משאר ציורים ומ"ה אפילו אין בהן אמה על אמה וגם אינו נגד הפתח קנאוהו בו:

סעיף טו

ונהנה מגוף הקרקע:    אבל ביפוי הקרקע במצעות כיון דאינו דבר של קיימא לא מחשב מעשה בגוף הקרקע והא דלא קנאוהו באכילת פירות מהקרקע כנ"ל משום דלא מתהני מן גוף הקרקע אלא ה"ל כקונ' עבד דלא קנאוה במה דעבד מבשל לו מאכל אלא בעינן שהעבד יגביה לרבו שאז העבד עושה מעשה ברבו בגופו דהעבד וכמש"ר לעיל סי' קצ"ו ה"נ דכותיה בעינן שהקרקע תעשה מעשה בגוף הזוכה או שהזוכה יעשה תיקון מהבגוף הקרקע ועפ"ר:

סעיף טז

הניר את השדה:    דהוא תיקון להשדה מ"ה קנאוהו בו:

סעיף כא

דה"ה עשה הראשון דלתות ולא נעל:    עמ"ש בפרישה מזה:

רק ע"י בנין:    ומ"ה כיון דלא קנה הבנין בלא דלתות לא קנה ממנו כלום:

או שבנה ע"י פועלים:    פירוש ואין דעת הפועלים לקנות לו כלום ונמצאו שנשארו הפקר עד שיעמוד השני דלתות:

שיכול לומר עצי ואבני אני נוטל:    לקמן סימן שע"א יתבאר זה שהיורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות יכול לו' אחר כך עצי ואבני אני נוטל ומשום הכי כשיאמר הראשון עצי ואבני אני נוטל הרי לא עשה השני כלום בהעמדת הדלתות:

ולכן הקרקע הוא הפקר כו':    הטור בשם הרמ"ה כ' לפני זה (וס"ל להרא"ש בהא כוותיה) ז"ל הלכך אם קדם קמא ומסלק דלתות דבתרא ומוקי דלתות מדיליה קני ואי לא דינא הכי דשקיל קמא לבנין ובתרא דלתות דידיה וארעא הוי הפקר כדמעיקרא ומאן דמחזיק בארעא זכה עכ"ל:

דאפי' בונ' בשלו השני זכה בכל:    פי' בקרקע ובבנין דמאחר שהראשון בנה כדי לקנו' הקרקע ולא קנה וא"כ הוה הפקר והשני זכה בכל כ"כ המ"מ בשם ר"י מג"ש והרמב"ם וע' בד"מ שהביאו:

סעיף כב

המפיץ זרע לתוך התלמי':    כן הוא ל' רמב"ם ומור"ם כתבו בהגהתו בססי"ב ע"פ סדר הטור ולשונו וכמ"ש שם וכן מצינו הרבה פעמים ואירע כן ע"י שיטפא:

שבח הבא מאליו הוא:    וגם ע"י אכילת פירותיו אינו קונהו כמ"ש לפני זה בסי' בע"ש:

סעיף כג

ואפי' נבלע' מחיצ' התחתונ':    ול"ד למ"ש הטו' בא"ח סי' שנ"ז והמחב' שם בסי' שנ"ח בקרפף שלא הוקף לדירה ובנה מחיצ' ע"ג ונבלע' התחתונה דמהני העליונה דשאני מחזיק בנכסי הגר דבעי' שיהא הנאתהקרקע ע"י ניכרת וידוע:

סעיף כז

אם יש לגר שט"ח על משכונא כו':    נ"ל דש"ח ל"ד קאמר אלא ה"ה שטר משכנתא ואכל ממנה פירות כדין כל משכנתא:

סעיף כח

אבל אם היה בחצירו:    פי' והחצר הוא משומר דה"ל כידו וכמ"ש בסי' רס"ח וכ"כ הטור כאן ע"ש:

מיהו אם הוא דבר דלא ה"ל לידע כו':    כ"כ המרדכי פ"ב דב"מ במי שמת גר בביתו ובא אחר והחזיק בזהב שבאבנטו כו' ואמר ריב"א דלא קנה מטעם חצירו כיון דלא היה לו לידע יותר משאר דברים עכ"ל והביאו מור"ם בד"מ ע"ש וע"ל ר"ס רס"ח בפרישה ודרישה במ"ש שם אימת חצירו של אדם קונה לו או לא:

או בעדים כו':    היינו שמת בתוך זמנו וכנ"ל בסי' ק"ח וכן הוא שם בהדיא:

כבא ליפרע מן היורשים:    פירוש דאינו נפרע אלא בשבועה כ"כ בד"מ בשם העיטור בהאי לישנא ובס"ס זה כתבו ג"כ המחבר וגם הטור כתב' שם בסוף הסימן ומור"ם אפשר דבא ללמדינו כאן דיש לו דין יורש לשאר עניינים:

סעיף כט

קנו עצמן בני חורין:    דמיד שמת הגר נסתלק ידו מעליהם וזכו בעצמן כיון שהן גדולים:

סעיף ל

ובראשונה מת:    פירוש בשעה שהחזיקו בו הראשונים כבר הי' מת הגר:

כל המחזיק בשנייה קנה:    בפרישה כתבתי דהיינו דוקא שהחזיקו לאחר שכבר שמעו שנית שמת ע"ש:

ובראשונה לא קנה:    הטעם כיון דלא החזיקו אלא מחמת ששמעו שמת ואח"כ כששמעו שאין שמיעתן אמת נסתלקו מחזקתן נפקע מהן לגמרי ול"ד למ"ש הטור והמחבר בי"ד ס"ס ש"מ כששמע שמת אביו וקרע בגדיו ישב עליו קצת שבעה ואח"כ הוגד לו שלא מת ופסק מאבילתו ואח"כ חזרו לומר לו שאמת היה שמת בראשונה שיצא ידי קריעה והימים שנהג באבילתו דשאני התם דהא עכ"פ עשה הקריעה בשעת חימום ונהג אבילות ומי הפקיעתו מידו: