סמ"ע על חושן משפט רפג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט רפג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

העכו"ם יורש את אביו דבר תורה:    ילפינן לה מדכתיב כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ועפ"ר:

והגר אינו יורש כו':    דכקטן שנולד דמי:

שמא יחזור למרדו:    ל' גמרא הוא שמא יחזור לסורו ופי' הרמב"ם והמחבר שיחזור למרדו ועפ"ר שם כתבתי שרש"י פ"ק דהוריות לא פירש כן:

ותנאי מועיל בירושה זו:    פי' שיכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולעקור נחלה ונקט ל' הרמב"ם רפ"ו דנחלות דקאי אל' דכ' (הרמב"ם) לפני זה בר"פ שם דבשאר ירושות אינו מועיל תנאי וע' בטור שכתב ז"ל ועכו"ם וגר שירשו אביהן יכול הגר לומר להעכו"ם טול אתה עכו"ם ויין נסך ואני מעות ואם משבאו לרשותו אסור והוא משנה פ"ו דדמאי והטעם כיון דאינו יירש את אביו מן התורה לא מחשב כאילו הוא ברשותו מ"ה יכול להתנו' כן ולא אמרי' שהגר נהנה מעכו"ם ומהתימא שהשמיטו המחבר:

אפי' הי' לו בן שלידתו בקדושה:    כבר כתב המחבר ג"כ זה בר"ס ער"ה ע"ש:

אם אין עכו"ם יודעין כו':    אבל אם יורשי העכו"ם או שאר עכו"ם יודעים זה קאי בעון כ"כ שם המרדכי ונראה דהטעם הוא כיון דהעכו"ם יורש את אביו הוא בכלל גזילה וגזל העכו"ם אסור אבל אם אינו יודע הוא בכלל אבד' ☜ובע"ש כ' דבידוע צריך להחזיר משום קידוש השם:


סעיף ב[עריכה]

ישראל שהמיר יורש כו':    למדו זה מדכתיב כי ירוש' לעשו נתתי את הר שעיר:

ואם ראו ב"ד לאבד כו':    מהרא"י בת"ה סי' שמ"ט למד מכאן דלאו בכל ענין קנסו והפקיעו חז"ל המומר מירושתו כ"א כשראו שודאי לא יחזור לכשרותו ומה"ט מסיק וכ' שם דכשהמומר קטן עדיין הקרוביו מאביו ירשוהו וכמ"ש מור"ם בסמוך בסוף ההג"ה ע"ש:

ואם יש לו בנים:    ☜ ה"ה אם יש לו אב תנתן הירושה לאב מרדכי בקדושין בשם ראבי"ה וז"ש מור"ם יורש קרובו המומר כו':

וי"א שמניחין הירושה בב"ד כו':    דין זה ודין שלפני זה דנפלו נכסיו קמי יורשיו כו' שניהן כתבן הטור בשם הרא"ש ומור"ם ז"ל כתבו בל' י"א משום דמהרא"י בסי' שמ"ט הקשה דברי הרא"ש הנ"ל אהדדי וכ' דדין הראשון הוא כשהב"ד רואין שאין תקנה למומר זה לומר אולי ישוב ובדרישה כתבתי דנ"ל לחלק דודאי מניחין הירושה בב"ד אולי יחזור וישוב ויתנו לו אלא שבדין קמא איירי שהמומר רצה ליתן לאמו (וכמ"ש בטור המעשה) ובזה קאמר דבכה"ג מוטב שיתנהו לבתו ע"ש:

אפי' הפקיד הממון כו':    פירוש ולא אמרינן שהנפקד שבידו הממון יזכה בממון משום דנכסיו הן הפקר אם לא ששלח בהן יד בחייו תחלה כדמסיק:

גם יורשיו כו':    והטעם דמומר לעכו"ם נחשב כמת ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל ליורשיו מאביו משא"כ קטן דלא קנסוהו ולא חפקוהו חז"ל מירושתו מ"ה אף שאין נותנין בידו הירושה בעודו מומר מ"מ אינו נחשב כמת אלא יורש את אמו ומזכה לקרוביו מאביו בירושתו:

ובעל יורש במקום אשתו המומרת:    קמ"ל דאע"פ שהיא גדולה ובמומר גדול קאמרי' שאין יורשיו יורשין זכותו בירושת אמו כנ"ל שאני בעל דלאביי ידו כידה ולרבא יד הבעל עדיפא מיד אשתו כדאיתא בפרק החולץ ומ"ה מיד כשמת מורישה של המומרת נפלה הירושה קמיה דבעל טפי מלקמה דידו עדיפא מידה לרבא דקי"ל כוותיה משא"כ בשאר יורשין שאין להם צד זכייה בנכסי קרובים בחייהם כ"כ בת"ה שם ס"ס שמ"ט ומור"ם דסיים וכתב דידו כידה קיצור לשונו נקט משום דגם לאביי דס"ל דידו כידה עדיף הבעל עכ"פ משאר יורשי מומר דאין להם זכייה בהירושה בחייו וכנ"ל:


סעיף ג[עריכה]

אם אי אפשר להחזיר כו':    ז"ל תשו' הרא"ש והביא' הטור כיון שנטמעה בין העכו"ם ונשאת וילדה בנים ודאי לא זכתה ממעו' שנתנדבו לצורך פדיונה ולא יזכו בו בניה אחריה דאדעתא דהכי לא התנדבו שתאכלם בעכו"ם. שהרי לא התנדבו אלא לפדיונה הלכך אם היה אפשר להחזיר לכל אחד מה שנתן זה היה מוטב דהרי לא יצא מרשותם עד שתפדה אבל זה א"א כי יוציאו על זה יותר מן הקרן הלכך יעשו בו צרכי רבים ויותר הוח טוב לפדיון שבוים ויהי' הקרן קיים אם תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבוייה שתפדה בהן עכ"ל: