ט"ז על חושן משפט רעז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ו אע"פ שיצא ראשו חי) במשנה שנינו יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן פי' לתת לו ה' סלעים פדיון. הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא מת הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ופירש"י הבא אחר נפלים שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיה תאומים א' נפל וא' שכלו לו חדשיו והוציא הראשון ראשו חי והחזירו ובא חבירו והקדימו זה האחרון בכור לנחלה דהראשון לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא וטעמא דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן בפטר רחם תלה רחמנא והרי הא' פטר את הרחם עכ"ל וכתב מהר"י כ"ץ מקראקא מדלא קמ"ל מתני' רבותא דאפילו נולד כל הנפל ואח"כ נולד הב' דהוי בכור לנחלה אלא ודאי בכה"ג שהוציא ראשו דוקא הוי הב' בכור לנחלה. וא"ל דתנא קמ"ל רבותא לענין בכור לכהן דלא הוי בכור אף שא' לא יצא כ"א ראשו דהא הרמב"ם פ"ב דנחלות לא דבר רק מבכור לנחלה ואפ"ה כתב לענין זה דיצא הא' ראשו לחוד וכן הטור הזכיר יצא רובו של הראשון ולא הזכיר כולו אלא ש"מ דבכולו יצא לא הוי הב' בכור לנחלה ומכח זה פסק באשה שילדה ולד שהיה חי כמו ג' או ד' שעות ונולד לסוף ט' חדשים מטבילתה אבל לא פירש בעלה ממנה אח"כ תוך ימי עבורה ומת הולד דהולד שתלד אח"ז לא הוי בכור לנחלה ע"כ וכתב סמ"ע דבכור ראשית אונו הוא דכתיב משא"כ בנפל ולפ"ז אפילו נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ הוא בכור לנחלה והא דכ' רש"י והחזירו משום רבותא דסיפא דתנן אח"כ ואינו בכור לכהן ולא כמו שכתב הר"י כ"ץ מקראקא דגם לענין בכור לנחלה אם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה עכ"ל הסמ"ע ודברי הסמ"ע בזה מבוארין ברש"י ר"פ בהמה המקשה שאפילו נולד הנפל כולו אין השני בכור לנחלה ונקט ראשו משום רבותא דאינו בכור לכהן אלא מ"מ יפה פסק מהר"י כ"ץ בנדון שלו דהשני לא הוי בכור לנחלה דשאני האי מתני' דבא אחר נפלים דמיירי בנפל ודאי שהרי פי' רש"י שם בבכורות ובהמה המקשה דלא כלו חדשיו והשני שבא אחריו כלו חדשיו וזה א"א לדעת אא"כ מחמת שינוי הצורה שרואין בו שלא נגמרה בריאתו כמ"ש הביאו ב"י בסימן רע"ו דבעינן נמי סימנים או שיהיה למ"ד יום ואז יצא מתורת נפל מ"ה פרש"י שם בחולין דאפילו ביצא כולו הוי נפל אבל כל שאין אנו רואין בו רעותא ודאי אפילו ביצא ראשו חי לחוד אין השני בכור לנחלה דלא יהא אלא ספק נפל מ"מ אין להב' דין בכור מכח ספק. ותו דסברא הוא ליזיל בתר הרוב דהוי בן קיימא כמ"ש התוס' בפ' יוצא דופן דף מ"ד בד"ה דקים ליה כו' אלא דבאבילות הקילו מספק לומר שמא נפל הוא ומש"ה ודאי בהאי דמהר"י כ"ץ אין להב' דין בכורה כיון שלא ראינו שום ריעותא בהראשון שהיה חי קצת אפילו אם לא היה מוציא אלא ראשו חי לחוד נ"ל לדין כן דאין הב' בכור לנחלה שאין ריעותא בהראשון כנלע"ד:
(ס"ט בגיותו ונתגייר) קמ"ל רבותא דאע"ג דהבנים האלו היו הורתן ולידתן שלא בקדוש' מ"מ הבן הבא אחריו בקדושת לידה והריון אינו בכור לנחלה ולעיל ר"ס רע"ה כ' דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא הוי בר ירושה כלל:
(אין בכור לנחלה) דהבנים של גיות אית להו יחוס אחריו כדכתיב מרודך בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל הבא על השפחה אין להבן יחוס אחריו כלל:
(סי"א מי שנסתפק לנו) כ' הב"י בשם תשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור לנחלה והלה כופר והביא הטוען כתב א' שכתב בו פלוני נולד ד' ניסן שנת י"ד והוציא כתובת אמו והיה זמנה ב' כסלו שנת י"ג. תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה כי י"ל טעה או שהיה חפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל ונלע"ד דזה מיירי בכתב שכתב א' מעלמא שאינו אביו ואפשר שהכתיבה היתה שלח בדקדוק אבל הכותב זמן תולדות בניו לזכרון לא נסמך ע"ז לענין ירושה והלא מצינו בפי' צ"א אדם יכול לישבע על מה שמוצא בפנקס שלו וגם לא שייך הטעם השני שחפץ לכתוב על מה שלא באמת דאנו רואין שנתכוין לכתוב זמן הלידה כדי שיכול לידע אח"כ אימת יהיה בר מצוה ויהיה זמן גדלות שנו לכל מילי ותו דבסמוך אח"כ כ' דאביו נאמן לומר זה בכור אע"פ שאינו בכור ע"ש ע"כ נראה דאם היה כתב אביו מהני לענין בכור לנחלה:
(ואם הוכרו כו'). דבבכורה כתיב יכיר אבל בחלק פשוט כותבין הרשאה אפילו לא הוכרו מעולם:
(אינו יורש אחד) דכ"א ידחנו והמע"ה ונראה פשוט שאפילו תפס מפקינן מיניה כמו בספק בכור דתקפו כהן מוציאין ריש ב"מ:
(סעיף י"ב כל שבע') שאז יוצא מרשות אמו לכנוס בברית מכאן ואילך מוטל על אביו דכתיב יכיר ועיין מ"ש סמ"ע סימן י"ד סעיף ל"ה דכאן מיירי שלא בהכחשה מאב ואם דלא כמ"ש שם בפרישה:
(שלא הוחזק) אבל אין שייך בזה הוחזק שאינו בנו דא"א בזה חזקה דאי ע"י עדים שהוא ממזר או שהוא עצמו אומר עליו כן תחלה שוב אינו נאמן לומר עליו אח"כ שהוא בנו משא"כ במוחזק לן שהוא בכורו היינו עפ"י עדים שהוא נולד בראשונה אלא שהאב יוכל לומר לא ממני הוא אלא ממזר הוא:
(לא יוכל אח"כ לומר) בב"י הביא בשם הנ"י אפילו תוך כ"ד וע' סי' רע"ט:
(סי"ג וה"ה אם מת הבכור כו') לא ידענא למה הביא רמ"א הגם דמהרי"ק כתב כן ע"ז לפי ששאלוהו על מעשה זו וכתב וכ"ש אם אמר כן בשעת מיתה בודאי לא כוון להשטות ממילא כ"כ באומר כן בחייו דמהני בכל ענין שאומר בני בכורי הוא:
(י"ד כדרך שבודקין לגיטין) עיין בא"ע סי' קכ"א כיצד בודקין: