קצות החושן על חושן משפט רעט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) האומר זה בני. עיין סמ"ע שכת' דאם אינו ידוע שהוא בנו אינו נאמן לומר בני ובכור הוא אלא בתורת מגו ולא בתורת הכרה והיכא שהוא נגד חזק' כגון שהי' מרחיק אותו בתכלית הריחוק דהוי חזק' שאינו בנו אפי' במגו אינו נאמן לפי שהוא מגו במקום חזק' ואח"כ כת' ומיהו י"ל דלא מן הסברא לחוד אמרו כן אלא ס"ל לחכמים דקרא דיכיר שהוא בכור בכל ענין קאמר אפי' אינו יודע שהוא בנו ועמ"ש בסי' רע"ז סק"ב. ועיין פ' י"נ דף קכ"ז לרבנן יכיר למה לי בצריך היכר למאי הלכתא למיתב ליה פי שנים לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתב ליה במתנ' מי לא יהיב ליה וכ' רשב"ם בשלמא לר' יהוד' טובא אשמעינן דמהימן אב אפי' במקום חזק' כו' דהא קי"ל דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ע"ש וקשה לפמ"ש הר"ן בקידושין גבי אומר יש לי בנים דנאמן אפי' היכ' דמוחזק לן באחי וז"ל ואע"ג דבפ"ק דב"ב וביבמות פ' האשה שלום איבעי' להו אי אמרינן מגו במקום חזק' או לא התם הוא מגו שהי' יכול לטעון טענ' אחרת דלא עדיף האי מגו כולי האי אבל הכא מגו דבידו הוא שהי' יכול לומר כתבו ותנו גט לאשתי ע"ש ומבואר דמגו דבידו לעשות מעשה אפי' נגד חזק' מהימן. ועיין בדברי הרב המגיד פ"ג מה' יבום ושם נרא' מדבריו דאפילו במוחזק לן דלית ליה בנים אפ"ה נאמן לומר יש לי בנים וע' ש"ע אה"ע סי' קנ"ו ובדברי ב"ש שם וא"כ מאי פריך לרבנן יכיר למה לי הא לר' יודא נמי תיקשי דאם יש עדים שאינו בנו ודאי אינו נאמן אפי' לר' יהודה ואי נגר חזקה כיון דאית ליה מגו דבידו למיתבי' אפי' נגד חזקה מהימן במגו כי האי דיכול לעשות מעשה:
ולכן נראה לולי דברי הרשב"ם דלר' יהודה למיתבי' ליה פי שנים לא צריך קרא כיון דמהימן במגו אלא לר' יהודה דריש מיכיר לומר בני זה ממזר או בן גרושה וא"כ בזה ודאי צריך יכיר דליכא מגו אבל לרבנן דאינו נאמן לפוסלו ואפילו ליכא חזקה וכדתנן פ' עשרה יוחסין נאמנין על העובר וחכמים אומרין אין נאמנין ע"ש בגמ' דאמרו אפי' עובר דלית ליה חזקה דכשרות וע"ש ויכיר לרבנן אינו אלא למיתביה ליה פי שנים ומש"ה פריך למאי הלכתא למית' ליה פי שנים לא יהא אלא אחר:
ולפ"ז נראה דמ"ש בש"ע אע"פ שהודה באנשים שאינם מוחזקים שהם קרוביו הרי זה נאמן ומשמע הא מוחזקים שאינם קרוביו ודאי אינו נאמן בשאר יורשין ולפי מ"ש בשם הרב המגיד והר"ן דאפי' נגד חזק' נאמן במגו דבידו לעשות א"כ אפי' מוחזקי' שאינן קרוביו ה"ל מגו דבידו לעשות מיהו בש"ע אה"ע סי' קנ"ז סעיף ז' היה מוחזק באחים ואמר בשעת מיתתו אין לי אחים אינו נאמן ואע"ג דכת' הרב המגיד דאפי' הוחזק שאין לו בנים ואמר יש לי בנים דנאמן במיגו התם משום דבנים בדידי' תלי' והוא אומר יש לי בנים ע"ש וא"כ בשאר יורשין אינו נאמן נגד חזק' אלא דאכתי תיקשי גם לדברי הרב המגיד שכת' דיש לי בנים משום דבדידיה תלי' נאמן אפי' נגד חזק' א"כ לר' יוד' נמי תיקשי יכיר למה לי וצ"ל כמ"ש דלרב יוד' יכיר כדי לפוסלו אלא דבטור סי' קנ"ז הבי' שני דיעות גם במוחזק שיש לו אחים ואומר אין לי אחים דנאמן והוא דעת הרמ"א וכן דעת הר"ן וא"כ לשטה זו ע"כ משום מגו דבידו לעשות אפי' לסתור החזקה לגמרי נאמן במגו דבידו לעשות א"כ אפי' בשאר קרובים נמי אפי' מוחזקין שאינן קרוביו והו' אומר שקרובו הוא נאמן במגו דבידו לעשות וע' סי' קנ"ו שם ב"ש סקי"א:
(ב) ונאמן על כל נכסים בלחם משנה פ"ד מנחלות הקשה על הטור דכיון דבאומר זה אחי לא האמינו תור' ואינו נאמן אלא במגו אי בעי יהיב ליה וכמ"ש הרב המגיד א"כ היה לו לחלק בין נכסים שיש לו עכשיו ובין נכסים שיבואו אח"כ דודאי אינו נאמן דליכ' טעמ' דמגו וע"ש ונרא' דלפמ"ש בסי' ס' סק"ה במ"ש כסף משנה פ' י"א ממכירה ליישב דברי הרמב"ם דלא מהני קנין בדבר שאין לו קצב' והקשו עליו מהא פריך יכיר למה אלו בעי יהיב ליה כל נכסיו והו' דבר שאין לו קצבה וכת' עלה דאפשר לו להודו' שחייב לו אלף אלפים דינרי זהב ולשעבד לו מטלטלין אג"ק ואין לו' שמא בשעת מיתתו יהיו לו נכסים יותר שא"כ אין לדבר סוף אלא כיון שיכול לשעבד עצמו בממון רב אמרי' מגו ע"ש. והקש' משנה למלך דא"כ מאי משני בנכסים שנפלו אחר מיכן הא בחיוב מהני אפי' לרבנן בדבר שלא בא לעולם. וכתבנו שם משום דמן התורה כשם שאין אדם מקנה דשלבל"ע כך אינו משעבד דלשבל"ע והא דקי"ל דאקני משתעבד כת' הרשב"ם פ' מי שמת דף קנ"ז דהו' מדרבנן שלא תנעול דלת בפני לוין וא"כ לרבנן א"ש דיכיר צריך דאפי' יתחייב עצמו באלף אלפים דינרי זהב לא יגבה מן היורשין אלא בתורת שעבוד ודאקני מן התור' לא משתעבד וא"כ שפיר משני בנכסים שנפלו אחר מיכן וע"ש וא"כ האידנ' שכבר תיקנו דדאקני משתעבד א"כ לעולם יש מגו לחייב עצמו באלף אלפים דינרי זהב וכמ"ש בכסף משנה דלשעבד דקנה ושיקנה:
סעיף ב
[עריכה](ג) כי לא הי' אביהן בנו. ונרא' דמיירי שכבר הוחזק אביהן בבנו ומש"ה אינו נאמן אף על הירוש' כיון דבתורת הכרה אינו נאמן כשמת הבן ובתורת מגו נמי אינו נאמן כיון דהוא נגד חזק' אבל היכא דאינו נגד חזק' דהיינו דלא אתחזק בבנו ואינו אלא ספק שקול מהימן לומר שאביהן לא הי' בנו ולהעבירן מנחלתו במגו דאי בעי יהיב כולי נכסי לאחרים. ואפשר ליישב בזה דברי מוהרי"ק סי' קמ"ה בזה דנרא' מדבריו דאפי' מת הבן נאמן לומר שהוא בכור וע"ש ומשום דמיירי שאינו נגד חזק' א"כ נאמן במגו וכמ"ש שם מוהרי"ק וגם הי' מוחזק לבכור על פי כל השכנים ועמ"ש בסי' רפ"ד סק"א:
סעיף ד
[עריכה](ד) איתחזיק אימ' בבת ישראל כ' בסמ"ע דהיינו דוקא בברי כשלא נודע מי ילדתו יכול לפוסלו ולומר בני זה ממזר כו' ואמרינן לאו מאשתו נולד אלא מחייבי כריתות אבל כשידוע שאשתו ילדתו תו אי אפשר לפוסלו כיון דידוע דאשתו ילדתו ובנו הוא א"א להיות ממזר אם לא שאמר שאמו היא אשתו ממזרת כו' וע"ז לא האמינו תור' לשוי לאימיה שהי' בחזקת כשרות לממזרת כמו שאינו נאמן לשוי' שפח' וא"א לפוסלו אלא כשאומר זה שאשתי ילדתו אינו בני שלא נתעבר' ממנו וממילא הוא ממזר ואע"פ שאמו זאת בחזקת כשרות מ"מ כיון שהאמינו התור' בבנו היא נעש' חשודה ממילא עכ"ל. ולא אתברר דא"כ גבי ממזרת ושפח' נמי נימא הכי התור' האמינו וממילא היא ממזרת ושפח' כמו שנעשית חשודה ממילא ובנימוקי יוסף כת' ז"ל וא"ת והאיך נאמן לשום עצמו רשע שנשא גרוש' או חלוצ' והיינו באומר בני זה בן גרוש' וחלוצ' י"ל כגון שאמר שוגג הייתי ובאומר על בנו ממזר אין אשתו נאסרה שיפסלו הבנים שיהיו אח"כ משום בני זונה דאימר שוגגת הוי ואינה נאסרת באשת ישראל ואפי' אומר שהי' מזידה אינו נאמן להפסידה כתובתה ולא על הבנים שיולדו אח"כ לפוסלם מן הכהונ' הריטב"א ז"ל עכ"ל. וא"כ ניח' דבאומר שלא נתעבר' ממנו לא נעשית היא חשודה בכך דאימר שוגגת הית' ואפי' אומר מזידה הית' פלגינן דיבורי' והאמין אותו התור' שאינו בנו ולא נתעבר' ממנו אלא שאינה מזידה אבל באומר ממזרת או שפח' הרי הוא נגד חזקת כשרות בודאי אלא דאכתי קשי' מ"ש בממזרת ושפח' דאינו נאמן ומשום דהו' נגד חזקת כשרות ומ"ש בן גרוש' וחליצ' דנאמן כיון דהיא מוחזקת בכשיר' לכהונ' היכא נאמן לומר שהיא מפסולי כהונ' ומ"ש מפסולי קהל ישראל או מפסולי קהל כהונ' ולפמ"ש בשש"ז פ' י"ג דע"א נאמן לומר גרוש' או זונה אשה זו ואין זה דבר שבערו' וכמ"ש הרמב"ם פ' ט"ז מה' סנהדרין ז"ל א"צ שני עדים אלא בשעת מעש' אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כו' גרוש' או זונה אשה זו ואכל או בעל אחר שהתר' בו הרי זה לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א עכ"ל ומוכח מזה דע"א נאמן לומר גרוש' וזונ' למשוי אותה איסור לכהונ' כמו שנאמן לומר חלב הוא זה ואין בזה משום דבר שבערוה וא"כ אפשר לומר דממזרת ושפח' דודאי ה"ל מדבר שבערוה וצריך שנים ואינו נאמן לומר שאמו שפחה או ממזרת וכמ"ש שם פי"ג דאפי' לומר זה בן גרוש' וחלוצ' כיון דפוסלו בגופו אין ע"א נאמן וצריך שנים ע"ש אבל לומר גרוש' או זונה דאין פסולה בגופה דהיינו שלא נולד הגוף בפסול ע"א נאמן כמו שנאמן לומר נתנסך יינך וע"ש ומש"ה אינו נאמן לומר בן גרוש' וחלוצ' אלא בתורת יכיר אבל במה שאומר שאמר גרוש' נאמן כמו שנאמן עד א' דעלמ' לומר גרוש' או זונה ואכתי צ"ע: