סמ"ע על חושן משפט רפא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור כו': היינו כדמפרש ואזיל איש פלוני בני לא יירש היינו לעקור איש פלוני ירשני במקום שיש בת היינו מוריש למי שאינו ראוי וטעם אחד לשניהן שהוא מתנה על מ"ש בתורה שהתורה זכתה הירוש' לבניו בשוה ולבכור פי שנים כאחד מן הפשוטי' והיינו דוקא בלשון ירוש' אבל בל' מתנה שאמר כל אשר לי או חלק ממנו ינתן לפלוני במקום שיש לו בנים דבריו קיימים וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ז:
ואמר כשהוא ש"מ פלוני אחי כו': דבריו קיימין ילפינן לה מדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התור' נתנה רשות לאב להנחיל לבניו לכל אחד מה שירצה וה"ה לשאר יורשין. והא דכתב המחבר פלוני אחי יירשני כו' ה"ה אם אמר כן על בנו וכמ"ש וכ"כ הטור אלא שבבן יש חילוק בין כתב לו או אמר לו כן בע"פ וכדמסיק המחבר משא"כ באח ובת להרי"ף והמחבר וכמ"ש בסמוך ודוקא שכ"מ קאמר דיכול לשנות בלשון ירוש' ולא בריא וכ"כ הטור בשם ר' האי והרי"ף והרא"ש וממילא ברישא בעקר הירוש' או שמוריש למי שאינו ראוי דאין דבריו קיימין הדין כן אפי' בש"מ וכמ"ש המחבר בריש סי' זה:
אבל אם כתב כל נכסיו לבנו כו': המחבר אזיל לטעמיה דכתב ופסק בסי' רמ"ו בס"ד ו' דלא אמרינן דעשאו אפטרופוס כ"א בבנו ולא בבתו ובבנו לא חילק בין כתב לו בלשון מתנה או ירושה אבל דעת הרמ"ה והרא"ש והטור אינו כן וכמ"ש מור"ם דעת' שם בס"ו וס"ל דאפי' בכתב לבת בין הבנים וכ"ש בין הבנות לא עשא' אלא אפטרופוס ומיהו דוקא כשכתב להן בל' מתנה אבל כתב להן בהיותו שכ"מ בל' ירושה אפי' בבנו לא אמרינן דלא עשאו אלא אפטרופוס ע"ש ס"ד ומור"ם לא הזכיר כאן דעתם וסמך אמ"ש בסימן רמ"ו דשם הוא מקור דין זה ודין דאמדן דעת:
סעיף ב[עריכה]
יירש חצי כו': וה"ה אם אמר פלוני בני יירש הכל דגם זהו בכלל והיה ביום הנחילו רק שלא יעקרו מבניו בל' לא יירש וכדמסיק המחבר ומור"ם אחר זה וכך כתב הטור:
סעיף ג[עריכה]
ולא יירש שמעון: גם אפלוני בני ירשני קאי והטעם דמיד שאמר ראובן בני ירשני או ירש הכל קנהו ראובן ומדקאמר תו שמעון לא יירש מלתא באפי נפשיה הוא וכמאן דליתא דמי עכ"ל הטור בשם הרמ"ה ודומה לזה כ' הטור והמחבר בסימן פ"א ס"ס כ"ח ע"ש:
סעיף ה[עריכה]
אם היה בריא אינו יכול להוסיף כו': פי' בל' ירוש' אינו יכול דעדיין לא הגיע זמן ירושה אבל בל' מתנה ובקנין דבריו קיימין וכ"כ בטור:
סעיף ו[עריכה]
וריבה לא' בלשון ירושה כו': ז"ל הטור כשריבה לא' או שהשוה להן הבכור כתב הר"י הלוי כשם שדבריו בטלין אצל הבכור (וכמ"ש בס"ד) כן הן בטלים אצל הפשוטים אלא חולקין הכל מחדש כאלו לא אמר כלום שהרי אותן שריבה להן צריכין למלאות לבכור פי שנים מאות' הרבוי שריב' נמצא שבטלה הצוואה שהרי נפחתה להם ממה שצוה:
וי"א שחלוק' הפשוטים: קיימת ומקבלין מכולן כפי החשבון ומשלמין להבכור לפי שהבכור עם האחין בזה כדין ב"ח שנוטל מהן כפי החשבון מה שנותן להן אביהן עכ"ל. ובזה מבוארין דברי המחבר ודין ב"ח עם האחים כתבו הטור והמחבר בס"ס ק"ז ע"ש:
סעיף ז[עריכה]
וריבה לא' ומיעט לאחד והשוה להן הבכור: כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם פ"ו דנחלות ובהאי ריבה לא' ומיעט לא' אין חידוש לענין פשוט דכבר נתבאר דאפי' בל' ירושה דבריו קיימין אם לא דאמר בל' לא יירש כגון דאמר פלוני בני לא יירש אלא כך וכך ובני השני יירש כך וכך דבל' ירושה אין דבריו קיימין כמ"ש לפני זה בס"ג:
אע"פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף: הא דכתב בלשון אע"פ כו' אע"ג דלרשב"ם והביאו הטור עדיף טפי כשמזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף עם המתנה מאשר אם לא הזכיר ל' ירושה בתחלה או בסוף עם המתנה מ"מ היינו כשנתן לשנים שני שדות דאז מוכח דכמו של' ירושה שהזכיר ב' פעמים קאי אשניהן כן ל' המתנה קאי אשניהן משא"כ כאן דאיירי במקבל אחד בזה כשכתב ל' ירושה בתחלה ובסוף הוא רבות' טפי וק"ל:
צריך שיהא ל' מתנ' מעורב בשלשתן: פי' שיאמ' פלו' ופלו' ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני ופלוני שנתתי להם במתנה וירשו וזה מהני לכ"ע דלכל אחד אמר לשון ירושה ולשון מתנה קאי אשלשתן דלמאן תרמי' לחוד וס"ס אם לא אמר ל' ירושה הראשון או האחרון אלא חד לשון ירושה ומתנה בעירוב דכיון דכללינהו יחד וא"ל לשון מתנה אשניהן מבטל ל' ירושה לדעת ר"י הלוי עיין בטור:
אפי' לאחר כדי דבור: פירוש שנותן לאדם א' ב' שדות אח' בל' מתנה ואחד בל' ירושה והפסיק בנתיים יותר מכדי דבור ג"כ מהני ל' מתנה ולשון ירושה וכ"כ הטור ע"ש:
דינו כירושה דעלמא: דאע"ג דאין ב"ח וכתובה גובין ממטלטלין שנותן המלוה במתנה לאחרים ואפי' מקרקע. כשהמלוה הי' ע"פ שאני הכא דלא הוה מתנה גמור' אלא שתטל' היא נכסיו לאחר מותו כחצי אחד מבניו ומש"ה דינה כירושה:
צריך ליתן לה בכל אשר לו: מיהו גם כן דינו כירושה שגובין תחלה בעל חוב וכתובה מנכסיו כנ"ל כיון דנפטרו מהחוב בחלק חצי זכר:
אין בעל חוב קונה משכון: דקי"ל דאינו קונהכ"א במשכנו שלא בשעת הלואתו וכאן מיירי דהלוה לו על המשכון ושם במהרי"ו סי' ק"ט כתב דאפילו במשכנו שלא בשעת הלואה לא קנאוהו אלא לקדש בו אשה ולא לכל מילי ע"ש ובהגד"מ מ"ש שם ובע"ש תמה על מור"ם ז"ל בזה וכתב ז"ל כבר כתבנו בסי' רע"ח ס"ז דקי"ל דב"ח קונה משכון וצ"ע עכ"ל ע"ש ולא דק ונתן טעות למעיין בדבריו דכבר כתבתי שם בסי' רע"ח ס"ו דאף דרשב"ם כתב בפירושו בגמ' לשון קונה משכון מ"מ לא משום דקונה משכון בשעת הלואה קאמר אלא כוונתו דכיון דלא בשעת הלואה קונה משום הכי גם עתה שהלוהו עליו אף על גב דלא קנהו מכל מקום כיון דהוא בידו מוחזק מיקרי מצוי ולא ראוי משום הכי נוטל הבכור בה פי שנים אבל לענין שיטול בה הבת חלק שאינו תלוי במצוי אלא בקנוי לאביה קנין גמור מ"ה אינה נוטלת בו חלק ומ"ה דקדק הטור וגם המחבר ולא כתבו שם הטעם משום דקנה המשכון אלא משום דהוא מוחזק בה וזה ברור:
סעיף ח[עריכה]
הוה ל' מתנה: ואפי' אמר גם לשון ירושה באותו מאמר מהני ל' מחזיק לבטל לשון ירושה כמו דמהני לשון מתנה וכנ"ל בסעיף שלפני זה:
סעיף ט[עריכה]
אע"פ שלא שייר כלום: דכיון דמת באותו חולי א"צ שיור כמ"ש בסי' ר"ן. (הג"ה ואם נתן מתנה לאשתו שהיא יכולה ליתן למי שתרצה והיא כתבה בשטר שנתנה למי שראוי ליורשו והי' לה בת מזה הבעל ולבעל יש בן מאשה אחרת פסק הרשב"א בתשובה סי' אלף תקנ"ב דזכה בו הבן ע"ש שהאריך ד"מ שם הביאו עכ"ה):
סעיף י[עריכה]
בן האח יורש הכל: דכיון דלא אמר בפי' שהשאר ינתן לבני אחיותיו לא הוה סילוקו סילוק וה"ל כמתנה על מ"ש בתורה וכלא אמר כלום דמי ותשאר הנחלה להראוי ליורשו דהיינו בן האח:
אין כאן מתנה כלל: פי' וממילא יורש האח הג' אחיות שמתו:
כ"א כו': הטעם שכל א' מהן לא נתנה מידה חלקה כ"א לפני מותה ואז נתנה מתנה להנשארת בחיי' חלקה וגם מה שבא לידה במתנ' מאחיותיהן שמתו לפניה ומאז שמתו כל אחת לא בא לידה תו כלום מאחיותי' שמתו אחרים נמצא דכשמתו זא"ז בשע' שמתה השלישית לא היה כאן מי לקבל מה שהי' בידה מכל וכל כ"א הרביעית הנשארת חיה לפנינו נמצא כל ממונ' ביד זו הרביעי' והיא לא נתנה מכל דבר שבידה לאחיותי' כי אם שעה א' קודם מותה והרי היא עדיין חיה ומ"ה לא יירש האח כלום ובאם תרצה ליתן הרביעית מהיום והלא' מתנ' לאחרים בחייה הרשות בידה ואם לא נתנה אזי אחר שתמות גם רביעית יירש האח הכל ומיהו ה"מ כשכל א' אמרה אני נותנ' לאחיותי מהיום ושעה אחת קודם מיתתי וכ"כ הטור ובתשו' הרא"ש בהדיא דאם לא אמרו מהיום היו יכולין לחזור מהמתנה ואז האח יורש ג' אחיות שמתו:
ולא אזלי' בתר אומדנא כו': זהו קאי אמ"ש לפני זה דיורש ג' שמתו אף דאומדן דעתן היה דלא יורשן האח והטעם דלא אזלינן בתר אומדנ' כתב הרא"ש והטור בשמו ז"ל כל היכא דאזלינן בתר אומדנא אנו מבטלין האי מעשה שעשה ונשאר הענין כמו שהי' בתחלה כמו מי ששמע שמת בנו וכ' כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דמתנתו בטילה דשם אנו אמדינן דעתו אלו הי' יודע שבנו קיים לא הי' כותב נכסיו לאחרים הלכך כשבא בנו יורש לאומדן דעת דאנו מבטלין האי מעשה ונשארים הנכסים בחזקתן ויורשן בנו אבל בנדון זה אף שידוע שכיוונו להבריח מן האח לא עשו דבר שיש בו הברח' ובדברים שבלב לא מיעקר' נחלה דאורייתא עכ"ל הרא"ש והטור:
כל הקודמת חוזרת וזכת': מור"ם ז"ל קיצר כאן והוא מפורש היטב בתשובת הרא"ש ובטור ופי' דברי מור"ם שבכאן הוא זה שהאח יורש מה שהי' ביד אלו שמתו ולפעמים יורש הכל והיינו כשמתו הג' שנתנו בראשונה וזו הנשארת חיה נתנה באחרונ' וכל אחת נתנה חלקה וגם מה שקבלה מאחיותי' חזרה ונתנה לאחיותיה נמצא דבשעה שנתנה האחרונה לא נשאר בידה כלום ומ"ה יורש האח הכל וכשנשארת חי א' מאלו שלא נתנה באחרונה יורש האח הכל זולת מה שנמצא ביד זה שנשארת חיה יהי' מה שיהי' ע"פ החשבון והטעם דקיצר מור"ם בזה משום דהרא"ש והטור כתבו דין זה אמעשה שבא לפניהם שהיו ארבעתן יחד בשותפות והיו שווין בממונם ומ"ה פסק וכ' שנחלק כל ממונם לד' חלקים כו' ע"ש משא"כ מור"ם שכתב כאן הדין בד' אחיות הנפרדות זו מזו ומסתמא אין ממונם שוה ולא היה יכול להעתיק כל' הרא"ש והטור מ"ה קיצר: