לדלג לתוכן

ט"ז על חושן משפט רפא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ס"ד ס"ז) דוקא שאמר כו'. פי' אפילו תוך כדי דבור אלא דוקא כו'. ולא מהני ללשון כו' שם בנ"י מסיים אפילו באדם אחד ושדה אלא אמרינן תפוס ל' ראשון או תפוס ל' אחרון עכ"ל דהיינו כו' שיש [דכשיש] סחורה בדבריו כמו מדה בחבל כו' תלוי בתפוס לשון ראשון כו' וגבי אומר בני הוא בסימן רע"ט הוי הכחשה דהוי כאומר לא עבדי גם מכאן תשובה לפסק רבינו בסימן רע"ט ס"ג בענין תוך כ"ד כפי מ"ש שם:

(דינו כירושה) אלא דמ"מ מהני כיון שכתב בלשון מתנה:

(יכול למכור) שם מסיים הטעם שהרי לא כתב לו שיקח מהיום ולאחר מיתה חלק ה' או ו' שבה דאל"כ לא היה יכול ליתנו לאחרים אבל עכשיו שאמר תטול חלק כ"א מיורשי ובמתנה שנתן לאחרים נתמעט כל א' מהיורשים א"כ נתמעט נמי החלק החתן שהרי לא נתן לו אלא כא' מהיורשים הפשוטים כו' עכ"ל ונראה דמטעם זה כתב ג"כ רמ"א בסמוך דב"ח קודם למתנה זו כיון שתלה מתנת הבת בירושת הבן לא חיילא עד שישתלם החוב תחלה:

(שהיה לו בשעת נתינה) במרדכי שם ס"פ יש נוחלין מסיים בנכסים הידועים שהיו לראובן בשעת פטירתו כגון דברים המסוימים וידועים לו בעדים שהיה לו בשעת המתנה ולא נכסים דאיכא לספוקי בהו שמא לאחר מכאן בא לידו עכ"ל וכן הביא כאן בד"מ דכל שאין ידוע אין לו כלום ותימה לי על מה שכתב המחבר ססי' ר"ן דאמרינן כאן נמצאו כאן היו הנכסים והוא ממש כנדון זה ועכ"ל דפליגי ותימה על רמ"א שלא הביא שם כלום רק כתב עיין סימן ס"ו [ס'] עכ"ל וכבר כתבנו סי' ס' שם מה שיש ליישב משם על מה שכתב בס"ס ר"ן אבל ממ"ש כמרדכי כאן א"א ליישב רק צ"ל דפליגי בזה מרדכי בשם ר"מ והרשב"א שהביא ב"י בס"ס ר"ן וע"כ לענין הלכה נראה לדון בזה כמ"ש בד"מ בסי' רנ"א בשם מהרי"ק שורש צ"ד ומהר"ם מפאדוי סי' נ"ב דבמקום פלוגתא דרבוותא אין מוציאין הנכסים מיד היורשים ועל המקבל להביא ראיה כנלע"ד אלא במ"ש רמ"א בסימן ס' ס"ו בשם רבינו חילוקים נתתי כו' דמהני וההלכה ברורה דכל המודה שנתן אמרינן שנתן באופן המועיל:

(בכל אשר לו כו') פי' אף בנכסים שיש לו בשעת מותו ולא היו לו מקודם דהא רגילין לכתוב בשטר חצי זכר שהחוב לא יחול רק שעה אחת קודם מיתתו ובדרך זה שפיר חל עליו באותה שעה כל מה שיש לו אז אלא דק"ל הא במאי דקי"ל סי' ס' ס"ו דבדרך חיוב יכול להתחייב אפילו בדבר שלא בא לעולם והוא שקנו מידו ובשטר חצי זכר שאין החיוב חל עליו עד שעה אחת קודם מיתתו הרי כבר הדר סודר למארי' וכמ"ש סימן קצ"ה ס"ה ועכ"ל דנעשה כאומר מעכשיו ולאחר זמן דמהני כמ"ש בסי' קצ"ה וא"כ אין לבע"ח שנעשה אחר שטר ח"ז שום קדימה על בעל שח"ז כיון דשיעבוד שט"ח מתחיל מעכשיו ומעשים בכל יום אינו כן דנוהגין להגבות לבע"ח תחלה קודם שיקח החתן שטח"ז וכ"כ סמ"ע וז"ל צריך ליתן לו בכל אשר לו מיהו ג"כ דינו כירושה שגובין תחלה ב"ח וכתיבה מנכסיו כיון דנפטרו מהחוב בחלק ח"ז עכ"ל וטעמו שכתב כיון דנפטרו וכו' לא הבנתי כלל:

(אין בע"ח קונה משכון) לעיל סי' רע"ח סעיף ז' כתבתי בשם התוס' דהא דקי"ל ב"ח קונה משכון היינו במשכנו שלא בשעת הלוואתו אלא דאפ"ה לענין שעת הלוואתו שם אלים שיעבודו דמקרי מוחזק וכאן שכ' מהרי"ו אין בע"ח קונה משכון פירושו שם בסימן ק"ט דלאו לכל מילי קונה המשכון אלא דוקא לקדש בו אשה כדאי' בפ"ק דקדושין גם המלוה לא הוי אלא ש"ש אבל באונסים פטור ומש"ה לא הוי דיניה לגמרי ויש מ"ש כאן מסי' רע"ח דאמרי' דהבכור נוטל פי שנים ומקרי מוחזק בשביל המשכון וכאן לא מחשב הספרים דילי' וא"ל דשאני התם דלא בעי' שיהא לגמרי של האב אלא דהשיעבוד שלו יהא מוחזק ולא ראוי משא"כ כאן דבעינן שיהא הספרים לגמרי שלו דא"כ במשכון של עכו"ם אמאי אמרי' בסי' רע"ח דלא מיקרי מוחזק דהא ג"כ השיעבוד ברור בידו דודאי לא יתן לו המשכון עד שיתן לו המעות אע"כ דבעינן שיהא המשכון עצמו קנוי לו וא"כ מ"ש הכא דאמרינן דלא מקרי קנוי לו ותו דלמה יגרע מקדושי אשה דיכול לקדש כמ"ש מהרי"ו עצמו ורמ"י תמה ג"כ ע"ז וז"ל כבר נתבאר בסי' רע"ח דב"ח קונה משכון וצ"ע עכ"ל וכתב סמ"ע דלא דק ומחלק בין התם להכא דהתם מוחזק מיקרי ולא ראוי לפיכך בכור נוטל בה פי שנים אבל לענין שתטול הבת חלק שאינו תלוי במצוי אלא בקנוי לאביה קנין גמור מ"ה אינה נוטלת בו חלק כו' עכ"ל וע"כ ט"ס יש בדבריו שכ' שאינה נוטלת בו חלק דאדרבא נוטלת בשביל שלא היה של אביה קנין גמור וחילוק זה לא ידעתי טעמו וכמ"ש בסמוך וע' סי' רי"א ס"ב הארכתי בדין שתים לענין ירושת אבי חמיו:

(הוחלטו הספרים) שם במהרי"ו כתב דלא בעי' החלט כבר אלא דכשאמרו בשעת הלואה אם לא אפדם לזמן פ' יהיו שלך מעכשיו ועבר הזמן ולא פדאם אז כבר קנה המוריש אין להבת חלק בהם ואי טען היורש ברי שאמר מעכשיו אין להבנות חלק בהספרים ונשבע ע"ז להחזיק בהספרים ושלא ניתן להבנות חלק אבל מספיקא לא אמרינן דאמר מעכשיו דמספיקא לא מפקינן ממונא בספרים מחזקת הלוה עכ"ל והוא תמוה מאד דאמאי לא נטעון בשביל היתומים כל מה שהיה מצי אבוהון למיטען דמ"ש מההיא דפ' שני דייני גזירות דף קט אי הוי אבוהון קיים הוי טוען תלם אחד כו' וכבר נתבאר בדברינו בסי' ע"ב סי' ל"ה ביתומים שטוענין ספק בסך ההלואה על המשכון שהניח אביהם אין כח ללוה להוציא מידם בטענתו והוא פשוט גם מצד הסברא ותו דהא אפי' במלתא דלא שכיחא כגון נאנסו בסי' כ"ח [ק"ח] כתב שם בשם י"א דטוענין בעד היתומים כ"ש הכא דזה מלתא דשכיחי ותו דהא בסי' ר"ץ סי"ב כ' רמ"א דהאפטרופס יכול לטעון אפי' מידי דלא שכיח והיינו אפי' בדרך שמא וא"כ אי טען כאן האפוטרופוס או היתומים עצמם אמאי לא מצי למטען אלא דאם הוא בענין שלא היה האב יכול לומר לקוח הוא בידי ולא החזרתי דאז אי היה חילוק בין לוה למלוה היה הלוה נשבע ונוטל כמ"ש בסי' ע"ב סי"ח מ"ה גם נגד היתומים נשבע הלוה ונוטל ואולי מדרך הזה מיירי מהרי"ו כנ"ל וצ"ע בזה:

(ס"ט דבריו קיימים) דלא בעי' שיור במתנת המת כמ"ש בסי' ר"ן:

(סעיף י' בן האח יורש הכל) לפי שאין אדם מתנה עמ"ש בתורה כיון דלא אמר ל' מתנה על השאר לבני אחיות.

(ולא אזלינן בתר אומדנא) פי' שאומדין דעת הבנות היה שלא יירש האח כלל משלהם אפ"ה לא אזלינן בתר אומדנא דמ"מ אין כאן מעשה שתיעקר נחלה דאורייתא משא"כ בשמע שמת בנו בסי' רמו דממילא נשארה הנחלה בחזקת בנו כיון שהוא קיים וא"צ לזה שום מעשה:

(כל הקודמת כו') ע' בד"ר באר היטב: