שולחן ערוך חושן משפט רעט ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רעט · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
היה עובר על בית המכס ואמר בני הוא זה וחזר אח"כ ואמר עבדי הוא נאמן שלא אמר בני אלא להבריח מהמכס אבל אם אמר בבית המכס עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן וה"מ דלא אתחזק אמיה בבת ישראל אבל אתחזק אמיה בבת ישראל לאו כל כמיניה לומר עבדי הוא:
מפרשים
היה עובר על בית המכס ואומר בני הוא זה וחזר ואמר עבדי הוא נאמן כו': אע"פ שלא מצינו (אפי' לר' יודא) שהאמינתו התור' אלא על בנו מדכתיב יכיר לו' על מי שהוחזק שהוא בנו לומר שאינו בנו או לומר על בנו קטן שהוא בכור ובניו הגדולי' נעשו ממילא ממזרים אבל אאינש דעלמא לא מצינו שיהא נאמן לומר עליו שהוא עבד או ממזר וזה שעבר על בית המכס וחזר ממה שאמר בני הוא ואמר אינו בני אלא עבד ה"ל כאלו אמר אאינש דעלמא שהוא עבד וצ"ל דדוק' כשיש לאיש חזקת כשרות לאו כל כמיני' להוציא מכשרותו ולומר עליו שהוא עבד או ממזר משא"כ זה דמיירי שלא היה לו חזקת כשרות ואף שנתגדל בביתו מ"מ כל שאינו ידוע אם הוא בנו או עבדו נאמן לומר עליו שאינו בנו אלא עבדו ועמ"ש עוד מזה בסמוך:
להבריח מהמכס: שמהעבדים היו נוהגים ליתן מכס ולא מהבנים:
אינו נאמן: אע"ג דאם לא עבר אבית המכס היה נאמן בזה כמ"ש בסעיף שלפני זה בכאן מוכח דעבדו הוא דאל"כ למה אמר בבית המכס שהוא עבדו שהוא גריעות' לו שצריך ליתן ממנו מכס:
אבל איתחזק אימיה בבת ישראל כו': ז"ל הטור בשם הרמ"ה דכי הימניה רחמנא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר דאיכא למימר דנולד מחייבי כריתות א"נ דידוע דבר אתתיה הוא ואמר עליה דלאו בריה הוא וה"ל ממזר ממילא אבל אעלמא לא מהימן והאי כיון דאיתחזק אימא בבת ישראל לאו כל כמיני' לאחזוקי בשפח' עכ"ל ור"ל דוקא אבריה האמינתו התור' כמ"ש יכיר והיינו כשלא נודע מי ילדתו יכול לפסלו לומר עליו בני זה ממזר ואע"פ שהי' בחזקת שנולד מאשתו לא אזלינן בתר החזק' בדבר שהאמינו התורה ואמרי' ודאי לאו מאשתו נולד אלא מחייבי כריתות אבל כשידוע שאשתו יולדתו תו אי אפשר לפסלו בלשון זה לומר בני הוא והוא ממזר כיון דידוע דאשתו יולדתו והוא מודה שבנו הוא א"א להיות ממזר אם לא שאמר שאמו אשתי שיולדתו ממזרת היא והולד כמוה וכמ"ש הטור בא"ע בס"ס ח' דהן שהאב ממזר או האם ממזרת הבן הולך אחר הפגום להיות ממזר כא' מהן וע"ז לא האמינתו התור' לשויי' לאמו שהיא בחזקת כשיר' לממזרת כמו שאינו נאמן לשויי' בשפח' דזה וזה פסול לדורות הוא ואין לומר שכוונתו הוא שהוא ממזר מצדו וכמ"ש שממזר הבא על בת ישראל הולד ממזר דכיון דיש לו לאב זה חזקת כשרות אין אדם משים עצמו רשע או להוצי' נפשו מחזקת כשרות שהוא בו ואי אפשר לפוסלו אלא כשאומר זה שאשתי ילדתו אינו בני שלא נתעבר' ממני וממילא הוא ממזר ואע"פ שאשתו אמו זאת היא בחזקת כשרות מ"מ כיון שהאמינתו התור' בבנו היא נעשה חשודה בזה ממילא משא"כ כשאומר שהוא עבד ואמו מוחזקת בבת ישראל דלאו כל כמיני' לפסלה בשפחה ובזה פשיטא דאין לומר שכוונתו היה שאמו היתה בת ישראל אלא שנתעבר' מעבד ויהא נאמן אם אין חזקת כשרות לאביו דהא קי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמו שכתבתי בסוף סימן רע"ו ורע"ז ואינו עבד ועל כרחך צ"ל שכוונתו היה שאמו היתה שפחה ובזה לאו כל כמיני' כיון דאמו מוחזקת בבת ישראל וק"ל:
(ז) נאמן: אע"ג דאמרינן שלא האמינתו התורה אלא על בנו ולא אאינש דעלמא היינו דוקא כשיש לאיש חזקת כשרות לאו כל כמיניה להוציאו מכשרותו לומר עליו שהוא עבד או ממזר משא"כ זה דמיירי שלא היה לו חזקת כשרות ואף שנתגדל בביתו מ"מ כל שאינו ידוע אם הוא בנו או עבדו נאמן לומר עליו שאינו בנו אלא עבדו. שם.
(ח) אינו: אע"ג דאם לא עבר בבית המכס היה נאמן בזה כמ"ש בסעיף הקודם הכא שהוא גריעותא לו שצריך ליתן ממנו מכס מוכח דעבדו הוא. שם.
(ד) איתחזיק אימ' בבת ישראל כ' בסמ"ע דהיינו דוקא בברי כשלא נודע מי ילדתו יכול לפוסלו ולומר בני זה ממזר כו' ואמרינן לאו מאשתו נולד אלא מחייבי כריתות אבל כשידוע שאשתו ילדתו תו אי אפשר לפוסלו כיון דידוע דאשתו ילדתו ובנו הוא א"א להיות ממזר אם לא שאמר שאמו היא אשתו ממזרת כו' וע"ז לא האמינו תור' לשוי לאימיה שהי' בחזקת כשרות לממזרת כמו שאינו נאמן לשוי' שפח' וא"א לפוסלו אלא כשאומר זה שאשתי ילדתו אינו בני שלא נתעבר' ממנו וממילא הוא ממזר ואע"פ שאמו זאת בחזקת כשרות מ"מ כיון שהאמינו התור' בבנו היא נעש' חשודה ממילא עכ"ל. ולא אתברר דא"כ גבי ממזרת ושפח' נמי נימא הכי התור' האמינו וממילא היא ממזרת ושפח' כמו שנעשית חשודה ממילא ובנימוקי יוסף כת' ז"ל וא"ת והאיך נאמן לשום עצמו רשע שנשא גרוש' או חלוצ' והיינו באומר בני זה בן גרוש' וחלוצ' י"ל כגון שאמר שוגג הייתי ובאומר על בנו ממזר אין אשתו נאסרה שיפסלו הבנים שיהיו אח"כ משום בני זונה דאימר שוגגת הוי ואינה נאסרת באשת ישראל ואפי' אומר שהי' מזידה אינו נאמן להפסידה כתובתה ולא על הבנים שיולדו אח"כ לפוסלם מן הכהונ' הריטב"א ז"ל עכ"ל. וא"כ ניח' דבאומר שלא נתעבר' ממנו לא נעשית היא חשודה בכך דאימר שוגגת הית' ואפי' אומר מזידה הית' פלגינן דיבורי' והאמין אותו התור' שאינו בנו ולא נתעבר' ממנו אלא שאינה מזידה אבל באומר ממזרת או שפח' הרי הוא נגד חזקת כשרות בודאי אלא דאכתי קשי' מ"ש בממזרת ושפח' דאינו נאמן ומשום דהו' נגד חזקת כשרות ומ"ש בן גרוש' וחליצ' דנאמן כיון דהיא מוחזקת בכשיר' לכהונ' היכא נאמן לומר שהיא מפסולי כהונ' ומ"ש מפסולי קהל ישראל או מפסולי קהל כהונ' ולפמ"ש בשש"ז פ' י"ג דע"א נאמן לומר גרוש' או זונה אשה זו ואין זה דבר שבערו' וכמ"ש הרמב"ם פ' ט"ז מה' סנהדרין ז"ל א"צ שני עדים אלא בשעת מעש' אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כו' גרוש' או זונה אשה זו ואכל או בעל אחר שהתר' בו הרי זה לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א עכ"ל ומוכח מזה דע"א נאמן לומר גרוש' וזונ' למשוי אותה איסור לכהונ' כמו שנאמן לומר חלב הוא זה ואין בזה משום דבר שבערוה וא"כ אפשר לומר דממזרת ושפח' דודאי ה"ל מדבר שבערוה וצריך שנים ואינו נאמן לומר שאמו שפחה או ממזרת וכמ"ש שם פי"ג דאפי' לומר זה בן גרוש' וחלוצ' כיון דפוסלו בגופו אין ע"א נאמן וצריך שנים ע"ש אבל לומר גרוש' או זונה דאין פסולה בגופה דהיינו שלא נולד הגוף בפסול ע"א נאמן כמו שנאמן לומר נתנסך יינך וע"ש ומש"ה אינו נאמן לומר בן גרוש' וחלוצ' אלא בתורת יכיר אבל במה שאומר שאמר גרוש' נאמן כמו שנאמן עד א' דעלמ' לומר גרוש' או זונה ואכתי צ"ע: