קצות החושן על חושן משפט רפא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) בכור לא יטול פי שנים. כתב בספר המצות להרמב"ן בהשגותיו להרמב"ם וז"ל מצוה י"ב שנמנעו בהנחילנו הבנים מהעביר הבכורה מן הבן הגדול אל יתר אחיו אבל מנחיל אותו פי שנים כמשפט הבכור' והוא אומרו יתעלה לא יוכל לבכר את בן האהובה ע"פ בן השנוא' הבכור כי את הבכור בן השנוא' יכיר ובגמ' פ' י"נ (דף ק"ל) אמרו לא יוכל לבכר מה ת"ל לפי שנא' והיה ביום הנחילו את בניו נתנה התורה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה יכול אף זה כן ת"ל לא יוכל לבכר ואל תחשוב שלא יהיה זה מניע' אלא דין מדיני נחלות שילמדנו הכתוב שאין האב יכול להעביר הירושה ממנו ועל כרחו יירש פי שנים אבל באמת מניעה היא שאם אמר האב במותו איש פ' בני בכורי לא יירש פי שנים או שאמר יקח הבכור כפשוט בשוה עבר על לאו הזה וכו' ומפני מניע' שמנעתו התור' מעשות כן דנו בו כמתנ' עמ"ש בתור' שלא יתקיים דברו ומ"מ עבר אהורמנ' דרחמנ' וכו' ולשון ספרי לא יוכל לבכר מלמד שאינו רשאי לבכר יכול לא יבכר ואם ביכר יהא מבוכר ת"ל לא יוכל לבכר הא אם ביכר אינו מבוכר כי כשלא אמר הכתו' לא יבכר ואמר לא יוכל לבכר למד שאינו ראוי ושאינו יכול לדבר כן וכן כל המקומות שבא בהן בתורה לא יוכל לעשות כולם לשון מניעה ואיסור הן ואונקלוס תרגם בכולם לית לך רשו וכן בזו והוא בלשון לא יעשה כן והנרא' שיש עוד בזה מצות עשה שאמר יתעל' כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגם זו מצוה שהו' חייב להכירו ולתת לו פי שנים והנה המעביר בכורה מן הגדול עובר בעשה ול"ת ושתיהן שכחם הרב וכו' ולא תחשו' שיהי' זה לאו הבא מכלל עשה מלבד אבל הוא מצוה להנחיל לו וכן שיודיע אותנו מי הוא הבכור ויצו עליו בבכור' ואמנם שתתקיים המצוה בשתיקתו אם נודע בבכורה עכ"ל. ובפ' י"נ (דף ק"ל) אמר רבא מ"ט דריב"ב אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצ' א"ל אביי הא מלא יוכל לבכר נפק' ופרשב"ם מדאמר רחמנ' דחלק בכורה אינו יכול להעביר מכלל דחלק פשיטות יכול לשנות ע"ש ולפי דברי הרמב"ן דלא יוכל לבכר הוא לאו א"כ היכ' מוכח מיניה דחלק פשיטות דלמא חלק פשיטות נמי אינו יכול לשנות אלא דגבי בכור גלי קרא למיקם עליה בלאו לפי שעבר אמימר' דרחמנ' ובחלק פשיטות לא מהני מעשיו אבל איסור' ליכ' וכן בסמוך שם ויאמר לא יוכל לבכר מה ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא ומה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה לא יוכל לבכר פשוט שיפה כחו לא כ"ש ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו ע"ש ותיפוק לי' מלא יוכל לבכר לא נשמע כלל דחלק פשיטות יכול לשנות כיון דגבי בכור מלתא אחריתי הוא דחדית דהיינו למיקם בלאו משא"כ בשאר ירושות דליכ' איסור' אבל לעולם לא אהני מעשיו אפי' בשאר ירושות ונראה דמוכח מדכתי' לא יוכל לבכר דאי לאיסור לאו גרידא הל"ל לא יבכר וכמ"ש הרמב"ן בפירושו לספרי וכיון דכתי' לא יוכל לבכר לגלויי נמי דלא אהני מעשיו וא"כ שפיר מוכח דבשאר ירושות יכול לשנות. ובזה ניחא ליישב קושיות תו' שם שהקשו לריב"ב למה לי והיה ביום הנחילו את בניו דע"כ ליכא למימר דמק"ו ילפי' שלא יוכל לשנות חלק פשיטות דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממילא ידעי' דאינו יכול לשנות לא חלק פשיטות ולא חלק בכורה דה"ל מתנה עמ"ש בתורה וע"כ לא יוכל לבכר לא איצטריך אלא למעוטי חלק פשיטות וע"ש ובפ"ק דתמורה (דף ה') סובר אביי דכל מה דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי ופריך שם מבכור ומעשר דכתי' לא יגאל ולא מהני ומשני שאני התם דגלי קרא הם בהוייתן יהא ע"ש אלמ' היכי דלא גלי קרא אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי וא"כ ניח' לייש' במה שהקש' דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממיל' ידעי' דאינו יכול לשנות כו' דה"ל מתנה עמ"ש בתורה והיינו דלישתוק מלא יוכל ולא לכתו' אלא לא יבכר ללאו כמ"ש דכיון דכתי' ללאו הוצרך לכתו' דלא מהני דאי לא כתיב דלא מהני הוי אמינ' מדכתי' לא יבכר בלאו ע"כ אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי וכדס"ל לאביי ומש"ה צריך קרא לגלויי דלא מהני כמו בבכור ומעשר. ועיין משנה למלך שכת' בפ"ח מה' מלוה בשם מוהר"ש יפה דהלכה כאביי ע"ש וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ז מבכורות ז"ל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה הלוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה הלוקח ע"ש ומשמע דס"ל דכל היכ' דלא אהני מעשיו אינו לוקה וזה כדברי אביי וע"ש בלחם משנה:
אמנם במ"ש הרמב"ן דמצוה הוא להנחיל לו וכן שיודיע אותנו מי הוא הבכור ויצוה עליו בבכורה כו' קשיא לי טובא מהא דפריך פ' י"נ (דף קכ"ז) בשלמ' לר' יוד' היינו דכתי' יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי ומשני בצריך היכרא ופריך למאי הלכת' למית' ליה פי שנים לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתבי' ליה במתנה מי לא יהיב ליה ע"ש ומאי קושי' דהא אכתי איצטריך יכיר למצוה דאם לא נודע לנו מי הבכור שהוא יכיר ויודיע אותנו מי הוא הבכור שיצוה עליו בבכורה וכעת צ"ע:
(ב) פ' אחי ירשני בכלל אחי וקשה לי דהא האב קודם לכל יוצאי יריכו אם האב מת יורש בקבר להנחיל לבניו בשוה וא"כ היכי מצי להנחיל בירושת אביו לאח אחד בין האחים כיון דבאים מכח ירושת אביהם. ואפשר דלמד הרמב"ם דין זה מלשון התוספת' דתני אמר על בת בין הבנים או על אח בין הבנות לא אמר כלום ומשמע דאח בין האחים מהני דבריו וכן נראה מל' הרי"ף פ' י"נ דאח בין האחים דבריו קיימים וטעמ' נראה דאע"ג דהאחים באים בכח ירושת אביהם מ"מ כיון דהאב יורש מכחו יכול הוא להנחיל למי שירצה. ולפ"ז נראה דה"ה היה לו בן ומת ויש לו ממנו בני הבן יוכל להנחיל לא' מבני הבן ולומר פ' בן בני יורש מכלל שאר בני הבן ואע"ג דבן הבן מכח אביהם הוא יורש מ"מ כיון דמכחו הוא דירית הבן לבניו יכול להנחיל לבן בנו בין שאר בני בנו:
(ג) דבריו קיימים. ונראה לי שדבריו קיימים כיון דהתורה נתנה לו רשות לעשות יורש בין היורשין למי שירצה א"כ ה"ל הוא היורש ואינו יכול לחזור אח"כ ולומר שלא יירש כיון שכבר נעשה יורש כפי הסך שריבה לו אינו יכול למעטו בלשון לא יירש הריבוי כיון דכבר נעשה יורש תורה זה שריבה לו והו' יורש גמור ה"ל מתנה עמ"ש בתורה אבל אם ריבה לזה ומיעט לזה וחוזר מדבריו ומיעט לזה וריבה לזה בלשון ירושה ודאי כיון דהשני ג"כ יורש יכול לחזור ולעשות יורש לזה בריבוי ואפי' עשאו לאחד בין הבנים יורש בכולה יכול לחזור לעשות לשני יורש בכולה כיון דהשני ג"כ יורש דהא לא מהני דבריו אלא מה שאמר פ' בני יירש הכל ומה שאמר השני לא ירש אין בדבריו כלום כמ"ש הטור בשם הרמ"ה דכמאן דליתי' דמי א"כ אכתי שני נמי ראוי ליורשו ויכול לומר על השני יירש הכל אבל לומר על אותו שכבר ריבה בירושתו בל' לא יירש על הריבוי אינו יכול דכיון דכבר נעשה יורש ה"ל מתנה עמ"שב אבל אם עדיין עסוקין באותו ענין וריבה לזה יכול לחזו' ולומר לא יירש הריבוי כיון דאפי' בקנין יוכל לחזור כ"ז שעסוקין באותו ענין ומשום דפתאו' נעש' א"כ ה"ה בזה אבל בתר דסליקו מענינ' תו לא יוכל לחזו' בל' לא יירש אלא לעשו' השני יורש ולהפך דבריו בל' ירוש' וכמ"ש וזה מבוא' מתוך דברינו עי' סי' רנ"ג סק"א ע"ש:
סעיף ד
[עריכה](ד) אבל בבכו' אם אמר יירש כפשוט כ' בתשו' מוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"א שאל' יעקב היו לו ב' בנים שם הבכו' ראובן ושם השני שמעון ופטר ראובן הבכור והשאיר אחריו בן א' ואח"ז נפטר יעקב אביו ונשארו אחריו נכדי בנו של ראובן הבכור ובנו שמעון וצוה לפני מותו שיחלקו כל נכסי עזבונו קרקעו' ונכסי' בין שניהם לחצאין כו' תשובה בן הבכור נוטל פי שנים כו' אפי' יש עדים שאמר האב כן בשעת מיתה לא אמר כלום ששינוי כו' דוקא בחלק פשיטות אבל בחלק בכורה לא ומחלק דמתני' דתנן ריבה לאחד ומיעט לא' והשוה להם את הבכור דבריו קיימים כשחילק נכסיו לשם מתנ' ובנ"ד שאמר שיחלקו לחצאין הרי השוה להם את הבכור כו' ואע"פ שיש לומר דלשון יחלוקו לשון מתנ' הוא כמ"ש הרא"ש בתשו' על ראובן שציוה כו' אבל הכא ביורשיו בנו ובן בנו יחלוקו משמע חלוקת ירוש' טפי ממתנ' שכוונתו שירשו נכסיו שוה בשוה עכ"ל אמנם הרמב"ן כת' בפירושו לתור' פ' תצא וז"ל על פני בן השנוא' הבכור וממה שאמר על פני בן השנוא' ירא' לי שאין המצו' הזאת וכדין זה נוהג אלא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחיי אביו אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן האב אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך וכך בנכסי ובנו של בני הבכור יטול כך וכך בנכסי דבריו קיימים כדרך שהם קיימים במקום שאין שם בכור וכו' כי לא מצאתי על פני רק בחייו על פני אהרן אביהם על פני תרח וכן כולם עכ"ל. וא"כ בנדון מוהרי"ט כיון שמת הבכור ליתי' להך דינא דבכור וה"ל כמו במקום שאין בכור. וכיון דמוהרי"ט לא הביא דברי הרמב"ן ולא ראה דבריו בזה נרא' דודאי אלו הוי שמיע ליה דברי הרמב"ן לא הי' חולק:
סעיף ז
[עריכה](ה) אבל אם אמר לשון מתנ'. עיין בסמ"ע שכת' דבהאי ריבה לא' ומיעט לא' בלשון מתנ' אין חידוש לענין פשוט דכבר נתבאר דאפי' בלשון ירוש' דבריו קיימים אם לא שאמר בלשון לא יירש ע"ש. ובש"ך כת' ז"ל תמיהא לי מלתא הא כת' לעיל סי' רנ"ג סעיף ב' דיטול לשון מתנ' הוא א"כ אמאי כת' כאן סעיף א' האומר איש פ' בני בכורי לא יטול פי שנים לא אמר כלום הא בלשון מתנ' מהני בכל ענין. ואפשר לו' דבכור שאני דל"מ אלא באומר בלשון מתנ' ובאומר בכורי יטול כפשוט אבל אם אומר בלשון לא יטול ל"מ כי אם בפשוט דע"כ בכור עדיף מפשוט כמבואר בסעי' ד' ומ"מ צ"ע לדינא עכ"ל. ולענ"ד לית בי' ספיק' כלל דודאי לשון יטול דהוא בקום ועשה ה"ל לשון מתנ' וכן יחזיק וזכה הוי לשון מתנ' אבל באומר לא יטול היינו לשון מתנ' דלא יטול מתנ' ובפשוט כיון דיורש ממיל' הוא א"כ לשון לא יטול בפשוט לאו כלום דנהי דלא יקח מתנ' יורש הוא. והנה לשון המשנ' פ' י"נ [דף קכ"ו] האומר איש פ' בני בכורי לא יטול פי שנים איש פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנ' עמ"ש בתורה ולמה נקט גבי בכור לא יטול וגבי פשוט לא יירש אלא נרא' משום דפשוט שיורש ממיל' הוא א"כ היכא שאומר איש פ' בני לא יטול עם אחיו ממילא לא אמר כלום אפי' נימא דמתנה עמ"ש בתורה תנאו קיים דלא עקר ליה מירוש' כלל כיון דלא אמר אלא לא יטול והוא לשון מתנה ולא יטול מתנה ויורש מיהא הוי כדינ' אבל בכור דמתנה קרי' רחמנא ובדעת הבכור תליא לו' איני נוטל א"כ כשבא להתנות עמ"ש בתורה גבי בכור אומר לשון לא יטול דהיינו שלא יזכה במתנה ולא אמר כלום מפני שהתנה עמ"ש בתורה מיהו היכא דאמר איש פ' בני לא יטול עם אחיו אלא אחיו יטול הכל וכן בבכור כה"ג שאמר פ' בני בכורי לא יטול פי שנים אלא אחיו יטלו עמו בשוה כיון דאמר על בניו האחרים לשון יטול הרי הם זוכים בלשון מתנה ואע"ג דהיכא דאומר לא יירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלום לפי שתלה זה בזה הכא שאומר על אחיו לשון מתנה אע"ג דאומר בלשון אלא זוכים אותן המקבלים בלשון מתנה וכל זה פשוט וברור:
(ו) וכת' לה ויוצאי חלצי' בנותי' ובני' נוטלין בשוה. והוא מפסקי מוהרי"ו סי' כ"ז וז"ל שטר ירושה שכתו' בו לבתי ולי"ח לא כתו' בו ליורשי י"ח אם מתה הבת בחיי אבי' ואח"כ מת האב י"ח זכרים ונקיבות יורשין בשוה וכ"כ האשר"י בתשו' סי' ע"ט היכא דציוה מחמת מיתה יתמי פ' יטלו בשוה דהכל קרוים יתמי בין זכרים בין נקיבות וקרא כתי' יוצאי ירך יעקב ודינה היתה בכלל ומוהרי"ו מולון הודה לדברי עכ"ל. ומשמע מדבריו דוקא מתה הבת בחיי אבי' ואח"כ מת האב הא מת האב תחלה ואח"כ מתה הבת כיון דכבר זכתה הבת אין לנקיבות כלום במקום זכרים אפי' כת' לה ולי"ח וא"כ הא דסתם הרמ"א בנותי' ובני' נוטלין בשוה הי' לו לפרש דוקא מתה הבת בחיי האב וצ"ע ובנחלת שבעה כ' בנוסח שח"ז וז"ל ומחויב אני לשלם הסך הנ"ל לבתי הנ"ל או ליוצאי חלצי' וכו'. ואין לכתו' יורשי י"ח רק בסתם י"ח והטעם מבואר להמעיין במוהרי"ו הביאו רמ"א סי' רפ"א עכ"ל וע"ש. וכוונתו לא ידענא דודאי טפי עדיף לעשות כשורה שהבנים ירשו ולא הנקיבות ומוהרי"ו לא צוה לכתו' לבתי ולי"ח אלא דכ' דשטר ירושה שכתו' בו לי"ח הבנים והבנות שוין אבל ודאי לכתחלה טפי עדיף דלא ליהוי בעבורי אחסנת' מברא לברת' וא"כ אדרבה ראוי לכתו' ליורשי' י"ח:
אמנם בעיקר דברי מוהרי"ו צ"ע דהיכ' יוכל להקנות לי"ח שיהי' כולם בשוה זכרים ונקיבות דהא קי"ל אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ובפ' י"נ פריך בכתובת בנין דכרין הא הוי דשלבל"ע ומסיק דה"ל תנאי ב"ד וא"כ הכא דליכא תנאי ב"ד היכי מצי מקנה לדבר שלבל"ע כיון די"ח עדיין ליתי' בעולם ובע"כ צ"ל דעיקר השטר אינו אלא לבת שהיא בעולם אלא שתולה זמן פרעון קודם מותו שעה אחת לה או לי"ח וא"כ לא מני זכי י"ח אלא ע"י האם שיורשת בקבר מנכסי אבי' להנחיל ליורשי' א"כ אין לבנות ירושה במקום בנים והא דכת' לה ולי"ח אינו אלא לשופרי דשטר' דממיל' ירתי אמם וכמ"ש הרמ"א בסי' רמ"ח סעיף ז' וכיון דאי אפשר להקנות לי"ח אלא לבת א"כ מאין להם לבנות במקום בנים:
ובתשובת הרא"ש כלל פ"ד סי' ב' שם שאלה אם יש שום צד שיוכל אדם להנחיל נכסיו לבנו הגדול ובנו הגדול לבנו הגדול וכן עד סוף כל הדורות כמשפט המלוכה ושלא יהא זכות לשאר היורשין וע"ש שהעל' דל"מ כו' וז"ל ואף אם יקדים אותו ממון בתנאי שבנו הגדול יתן כך וכך ממון לשנה לאותו הקדש וכן בן בנו הגדול וכן לעולם גם זה נרא' דאינו כי אין תנאי מועיל לזכות למי שאינו בעולם אפי' בעל מנת כדמוכח פ' המוכר את הבית דגרסי' התם בן לוי שמכר את השרה לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו לי ולבני מת יחזיר לפניו ופריך והא אין אדם מקנה לדשלבל"ע אע"ג דשייר מקום המעשר לעצמו אינו מועיל לגבי אותן בנים שלא באו עדיין לעולם ומצא שם דרך להתנות שיורש בנו הגדול תמיד דהיינו להתנות כשיולד לבנו הגדול בן שיזכה לו מיד בנכסים ע"ש. והרי מבואר דאי אפשר בשום צד להעביר ירושה אם לא על דרך תנאי שיזכה לו מיד בנכסים וכמ"ש הרא"ש וא"כ אפשר לו' דבמה שכת' ליוצאי חלצי' ה"ל כמו תנאי שתזכה הבת בשטר חצי זכר שלה לי"ח בשוה כשיולדו דהא תינח היכא דאיתא לשטר' תחות ידה כשתלד בנים ובנות ותוכל לזכות בשטר ליוצאי חלצי' בשוה אבל היכא דליתי' לשטר' תחות ידה אלא הוא ביד אחר מאי איכא למימר דהנפקר אינו יודע ואינו מכוין לזכות לי"ח ואפי' אי' לשטר ח"ז תחות ידה כיון דאין הבת מכוונת לזכות לי"ח ומתה א"כ לא זכו הבנות מעולם ובפרט שלא אמר לה מעולם תנאי זה שתזכה לי"ח שיולדו לה וא"כ ודאי נרא' דאין לבנות כלום כיון דהאב לא מצי מחייב עצמו לי"ח דה"ל דשלבל"ע ואפי' דרך תנאי ל"מ וכמ"ש הרא"ש ואינו אלא על תנאי לזכות כשיולד ובשטח"ז הנהוג לא עבדי לתנאים וכמ"ש א"כ אין לבנות כלום ואפי' הבנים אין זוכין מצד התחייבות האב להם אלא זוכין בנכסי אמם וכמ"ש א"כ בנים יירשו ולא בנות. ואפשר דמוהרי"ו נמי לא מיירי בשטר ירושה שכת' לבתי ולי"ח אלא היכא די"ח כבר היו בעולם וכהאי דרא"ש ביתמי פ' דבאו כבר לעולם אבל בשטח"ז דליתנהו לבנים ולבנות בעולם א"כ לא זכו אפי' הבנים אלא בתורת ירושת אמם ואין לבנות כלום ותמה על הרמ"א שכתבו לענין שטח"ז והנלע"ד כתבתי) (ואפשר דה"נ ה"ל כאלו התנה שאם יולדו י"ח ממנה ויבואו לחלוק בירושת אמם יתן הבן מחלקו לבת ואם לאו לא יהי' בשטר ממש אבל עיקר כמ"ש דאין בזה שום תנאי מפורש ולכן נרא' כמ"ש דאין לבנות כלום:
(ז) והלוה על ספרים אין בע"ח קונה משכון. והיא מתשו' מוהרי"ו סי' ק"ע וע"ש שכת' דאפי' משכון שלא בשעת הלואה אינו קונה אלא לקידושי אשה ולא לכל מילי ע"ש. ובסמ"ע הניח דין זה בצ"ע כיון דבסי' דע"ח כ' דבע"ח קונה משכון וע"ש מ"ש בזה. ובש"ך העלה דשלא בשעת הלואה כיון דלדעת רש"י קונה אפי' לאונסין ודאי אין לבת חלק בסרים וכיון דהיורשים מוחזקים אין הבת מוציא מידם ע"ש. ולענ"ד נרא' דודאי אע"ג דבע"ח קונה משכון אבל גוף החוב לא פקע ואם המלוה רוצה מחויב הלוה לסלקו לו בזוזי ואין הלוה יכול לסלק במשכון ואפי' לדעת רש"י דקונה משכון לאונסין כל שמחזיר לו משכונו מחויב לסלק בזוזי וכמבואר בסי' ע"ד וכיון דכותב לבת הן בראוי א"כ יש לה לבת זכי' בגוף החוב א"כ נהי דלית לה זכי' בספרים שהם המשכונות אבל בגוף החוב מיהא אית לה וצריך הלוה לשלם לבת כמו לבן ואם אין ללוה מעות ומסלק בגוף המשכון בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה בתורת גוביינא בדמי שויו וא"כ ודאי גם לבת חלק בהם כיון דפורע בעד חוב שמגיע לבת ג"כ אבל בסי' ער"ה גבי בכור שפיר זוכה במשכון בטעמא דבע"ח קונה משכון וא"כ הוי לי' מצוי ביד אביהם ולא ראוי ואי נמי למשכון במכירה ומתנה כמבואר בסי' ס' אבל הכא נהי דאין לה לבת במשכון ספרים לא גרע מאלו אין כאן משכון כלל דזוכה הבת בגוף החוב ותובעת ללוה גוף החוב וכמ"ש דאפי' היכא דמסלק בגוף המשכון אינו אלא פרעון מכאן ולהבא וא"כ מ"ש הרמ"ה דאין בע"ח קונה משכון אינו אלא לרווחא דמלת' דאפי' במקום שקונה משכון נמי וכמ"ש כיון דאין בע"ח קונה משכון לפרעון ממש אלא יכול לכוף את הלוה לסלק לו בזוזי וז"ב:
סעיף י
[עריכה](ח) ואם היו המתנות שעה אחת קודם מיתתן. בטור כ' בשם הרא"ש שצריך להיות המתנות מהיום ושעה אחת קודם מיתתן ע"ש ונרא' דע"כ אין לומר מהיום ושעה אחת קודם מיתתן דהיינו הגוף מהיום ופירי שעה א' קודם מיתתן דא"כ דהגוף מהיום לכולן א"כ אין כאן מתנה כלל דחוזרת חלילה. וכן אין לומר מהיום ושעה אחת סמוך למיתתן דהיינו כמו מעכשיו ולאחר שלשים דשיורא הוי לר' יוחנן פ' האומר ומשום דמתחיל מהיום ונגמר לאחר שלשים וכמ"ש תוס' שם [דף ס"ג] ועמ"ש בסי' קצ"ה סק"ה דא"כ הא תינח כשמתה הראשונה שפיר נגמר הקנין לשלשתן שהם בחיים אבל מתה השני' איך זוכין השנים הנותרים בכח מתנה שנתנה להם השני' דהא מה שזכתה השני' מן הראשונה לא הי' לה כח ליתן כיון דעדיין לא נגמר קנינה עד שעה אחת סמוך למיתה של הראשונה וה"ל דשלבל"ע. ולכן צ"ל מהיום ושעה אחת כו' היינו על דרך תנאי כמו דאמרי' לרב פ' האומר במעכשיו ולאחר שלשים דס"ל תנאה הוי ופי' רש"י תנאה אם לא יחזור קודם שלשים יהי' הקידושין חלין מעכשיו וכיון שמתה הראשונה זכו הנשארי' בכח מתנה כיון שלא חזרה ואינו חוזר חלילה דאחר מיתת הראשונה המה יכולין לחזור ממה שנתנו לראשונה כיון שהי' התנאי שיכולין לחזור עד שעה א' סמוך למית' ואם לא יחזרו יהיו חלין המתנות למפרע ודוק. מיהו נרא' דה"ה תנאי שתמות היא תחלה יהי' המתנה לאחיות שהם בחיים נמי מהני ועמ"ש בסי' רפ"ב סק"א: