שולחן ערוך חושן משפט רפא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · רפא · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מהיורש בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב לפיכך האומר איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום איש פלוני יירשני במקום שיש לו בת בתי תירשני במקום שיש לו בן לא אמר כלום וכן כל כיוצא בזה אבל אם היו לו יורשים רבים כגון בנים רבים או אחים או בנות ואמר כשהוא שכ"מ פלוני אחי יירשני מכלל אחי או בתי פלונית ירשני מכלל בנותי (או שריבה לאחד ומיעט לאחד) (טור) דבריו קיימים בין שאמר ע"פ בין שאמר בכתב אבל אם אמר פלוני בני ירשני לבדו אם אמר ע"פ דבריו קיימים אבל אם כתב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס כמו שנתבאר בסי' רמ"ו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור כו':    היינו כדמפרש ואזיל איש פלוני בני לא יירש היינו לעקור איש פלוני ירשני במקום שיש בת היינו מוריש למי שאינו ראוי וטעם אחד לשניהן שהוא מתנה על מ"ש בתורה שהתורה זכתה הירוש' לבניו בשוה ולבכור פי שנים כאחד מן הפשוטי' והיינו דוקא בלשון ירוש' אבל בל' מתנה שאמר כל אשר לי או חלק ממנו ינתן לפלוני במקום שיש לו בנים דבריו קיימים וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ז:

ואמר כשהוא ש"מ פלוני אחי כו':    דבריו קיימין ילפינן לה מדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התור' נתנה רשות לאב להנחיל לבניו לכל אחד מה שירצה וה"ה לשאר יורשין. והא דכתב המחבר פלוני אחי יירשני כו' ה"ה אם אמר כן על בנו וכמ"ש וכ"כ הטור אלא שבבן יש חילוק בין כתב לו או אמר לו כן בע"פ וכדמסיק המחבר משא"כ באח ובת להרי"ף והמחבר וכמ"ש בסמוך ודוקא שכ"מ קאמר דיכול לשנות בלשון ירוש' ולא בריא וכ"כ הטור בשם ר' האי והרי"ף והרא"ש וממילא ברישא בעקר הירוש' או שמוריש למי שאינו ראוי דאין דבריו קיימין הדין כן אפי' בש"מ וכמ"ש המחבר בריש סי' זה:

אבל אם כתב כל נכסיו לבנו כו':    המחבר אזיל לטעמיה דכתב ופסק בסי' רמ"ו בס"ד ו' דלא אמרינן דעשאו אפטרופוס כ"א בבנו ולא בבתו ובבנו לא חילק בין כתב לו בלשון מתנה או ירושה אבל דעת הרמ"ה והרא"ש והטור אינו כן וכמ"ש מור"ם דעת' שם בס"ו וס"ל דאפי' בכתב לבת בין הבנים וכ"ש בין הבנות לא עשא' אלא אפטרופוס ומיהו דוקא כשכתב להן בל' מתנה אבל כתב להן בהיותו שכ"מ בל' ירושה אפי' בבנו לא אמרינן דלא עשאו אלא אפטרופוס ע"ש ס"ד ומור"ם לא הזכיר כאן דעתם וסמך אמ"ש בסימן רמ"ו דשם הוא מקור דין זה ודין דאמדן דעת:

ש"ך - שפתי כהן

(א) אין אדם כו' עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' קמ"ו וע' בתשו' ר"י לבית לוי סימן כ"ד ומהרשד"ם סימן ד"ש ובתשובות מבי"ט ח"א סי"ז וח"ב סי' י"ח וקמ"ב ובתשובות ר"י לבית לוי סימן כ"ז:


(ב) אבל אם כתב כל נכסיו כו' עיין בתשו' מ"ע סימן נ"ח ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סימן קס"א וקס"ד וס"ג סי' י"ב:



באר היטב

(א) להוריש:    עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קמ"ו ובתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד וסי' נ"ז וברשד"ם סי' ש"ד ובתשובת מבי"ט ח"א סי' י"ז וח"ב סי' י"ח וקמ"ב.


(ב) אחי:    וה"ה אם אמר כן על בנו וכמ"ש כגון בנים רבים כו' אלא שבבן יש חילוק בין כת' או אמר כדמסיק ודוקא שכ"מ קאמר דיכול לשנות בל' ירושה ולא בריא וכ"כ הטור בשם רב האי והרי"ף והרא"ש. סמ"ע.


(ג) לבנו:    המחבר אזיל לעעמיה שפסק בסי' רמ"ו דלא אמרינן דעשאו אפטרופוס רק בבנו ולא בבתו. ובבנו אין חילוק בין כת' לו בלשון מתנה או ירושה אבל דעת הרמ"ה והרא"ש והטור אינו כן וכמ"ש הרמ"א שם ס"ו בהג"ה ע"ש עוד בס"ד וכאן לא הזכיר הרמ"א כלום מזה כי סמך אמ"ש שם שהוא מקור דין זה ודין דאומדן דעת עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מ"ע סי' נ"ח ובתשובת רש"ך ס"ב סי' קס"א וקס"ד וס"ג סי' י"ב.



קצות החושן

(א) בכור לא יטול פי שנים. כתב בספר המצות להרמב"ן בהשגותיו להרמב"ם וז"ל מצוה י"ב שנמנעו בהנחילנו הבנים מהעביר הבכורה מן הבן הגדול אל יתר אחיו אבל מנחיל אותו פי שנים כמשפט הבכור' והוא אומרו יתעלה לא יוכל לבכר את בן האהובה ע"פ בן השנוא' הבכור כי את הבכור בן השנוא' יכיר ובגמ' פ' י"נ (דף ק"ל) אמרו לא יוכל לבכר מה ת"ל לפי שנא' והיה ביום הנחילו את בניו נתנה התורה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה יכול אף זה כן ת"ל לא יוכל לבכר ואל תחשוב שלא יהיה זה מניע' אלא דין מדיני נחלות שילמדנו הכתוב שאין האב יכול להעביר הירושה ממנו ועל כרחו יירש פי שנים אבל באמת מניעה היא שאם אמר האב במותו איש פ' בני בכורי לא יירש פי שנים או שאמר יקח הבכור כפשוט בשוה עבר על לאו הזה וכו' ומפני מניע' שמנעתו התור' מעשות כן דנו בו כמתנ' עמ"ש בתור' שלא יתקיים דברו ומ"מ עבר אהורמנ' דרחמנ' וכו' ולשון ספרי לא יוכל לבכר מלמד שאינו רשאי לבכר יכול לא יבכר ואם ביכר יהא מבוכר ת"ל לא יוכל לבכר הא אם ביכר אינו מבוכר כי כשלא אמר הכתו' לא יבכר ואמר לא יוכל לבכר למד שאינו ראוי ושאינו יכול לדבר כן וכן כל המקומות שבא בהן בתורה לא יוכל לעשות כולם לשון מניעה ואיסור הן ואונקלוס תרגם בכולם לית לך רשו וכן בזו והוא בלשון לא יעשה כן והנרא' שיש עוד בזה מצות עשה שאמר יתעל' כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגם זו מצוה שהו' חייב להכירו ולתת לו פי שנים והנה המעביר בכורה מן הגדול עובר בעשה ול"ת ושתיהן שכחם הרב וכו' ולא תחשו' שיהי' זה לאו הבא מכלל עשה מלבד אבל הוא מצוה להנחיל לו וכן שיודיע אותנו מי הוא הבכור ויצו עליו בבכור' ואמנם שתתקיים המצוה בשתיקתו אם נודע בבכורה עכ"ל. ובפ' י"נ (דף ק"ל) אמר רבא מ"ט דריב"ב אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצ' א"ל אביי הא מלא יוכל לבכר נפק' ופרשב"ם מדאמר רחמנ' דחלק בכורה אינו יכול להעביר מכלל דחלק פשיטות יכול לשנות ע"ש ולפי דברי הרמב"ן דלא יוכל לבכר הוא לאו א"כ היכ' מוכח מיניה דחלק פשיטות דלמא חלק פשיטות נמי אינו יכול לשנות אלא דגבי בכור גלי קרא למיקם עליה בלאו לפי שעבר אמימר' דרחמנ' ובחלק פשיטות לא מהני מעשיו אבל איסור' ליכ' וכן בסמוך שם ויאמר לא יוכל לבכר מה ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא ומה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה לא יוכל לבכר פשוט שיפה כחו לא כ"ש ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו ע"ש ותיפוק לי' מלא יוכל לבכר לא נשמע כלל דחלק פשיטות יכול לשנות כיון דגבי בכור מלתא אחריתי הוא דחדית דהיינו למיקם בלאו משא"כ בשאר ירושות דליכ' איסור' אבל לעולם לא אהני מעשיו אפי' בשאר ירושות ונראה דמוכח מדכתי' לא יוכל לבכר דאי לאיסור לאו גרידא הל"ל לא יבכר וכמ"ש הרמב"ן בפירושו לספרי וכיון דכתי' לא יוכל לבכר לגלויי נמי דלא אהני מעשיו וא"כ שפיר מוכח דבשאר ירושות יכול לשנות. ובזה ניחא ליישב קושיות תו' שם שהקשו לריב"ב למה לי והיה ביום הנחילו את בניו דע"כ ליכא למימר דמק"ו ילפי' שלא יוכל לשנות חלק פשיטות דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממילא ידעי' דאינו יכול לשנות לא חלק פשיטות ולא חלק בכורה דה"ל מתנה עמ"ש בתורה וע"כ לא יוכל לבכר לא איצטריך אלא למעוטי חלק פשיטות וע"ש ובפ"ק דתמורה (דף ה') סובר אביי דכל מה דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי ופריך שם מבכור ומעשר דכתי' לא יגאל ולא מהני ומשני שאני התם דגלי קרא הם בהוייתן יהא ע"ש אלמ' היכי דלא גלי קרא אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי וא"כ ניח' לייש' במה שהקש' דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממיל' ידעי' דאינו יכול לשנות כו' דה"ל מתנה עמ"ש בתורה והיינו דלישתוק מלא יוכל ולא לכתו' אלא לא יבכר ללאו כמ"ש דכיון דכתי' ללאו הוצרך לכתו' דלא מהני דאי לא כתיב דלא מהני הוי אמינ' מדכתי' לא יבכר בלאו ע"כ אי עביד מהני דאי לא אמאי לקי וכדס"ל לאביי ומש"ה צריך קרא לגלויי דלא מהני כמו בבכור ומעשר. ועיין משנה למלך שכת' בפ"ח מה' מלוה בשם מוהר"ש יפה דהלכה כאביי ע"ש וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ז מבכורות ז"ל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה הלוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה הלוקח ע"ש ומשמע דס"ל דכל היכ' דלא אהני מעשיו אינו לוקה וזה כדברי אביי וע"ש בלחם משנה:

אמנם במ"ש הרמב"ן דמצוה הוא להנחיל לו וכן שיודיע אותנו מי הוא הבכור ויצוה עליו בבכורה כו' קשיא לי טובא מהא דפריך פ' י"נ (דף קכ"ז) בשלמ' לר' יוד' היינו דכתי' יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי ומשני בצריך היכרא ופריך למאי הלכת' למית' ליה פי שנים לא יהא אלא אחר אלו בעי למיתבי' ליה במתנה מי לא יהיב ליה ע"ש ומאי קושי' דהא אכתי איצטריך יכיר למצוה דאם לא נודע לנו מי הבכור שהוא יכיר ויודיע אותנו מי הוא הבכור שיצוה עליו בבכורה וכעת צ"ע:


(ב) פ' אחי ירשני בכלל אחי וקשה לי דהא האב קודם לכל יוצאי יריכו אם האב מת יורש בקבר להנחיל לבניו בשוה וא"כ היכי מצי להנחיל בירושת אביו לאח אחד בין האחים כיון דבאים מכח ירושת אביהם. ואפשר דלמד הרמב"ם דין זה מלשון התוספת' דתני אמר על בת בין הבנים או על אח בין הבנות לא אמר כלום ומשמע דאח בין האחים מהני דבריו וכן נראה מל' הרי"ף פ' י"נ דאח בין האחים דבריו קיימים וטעמ' נראה דאע"ג דהאחים באים בכח ירושת אביהם מ"מ כיון דהאב יורש מכחו יכול הוא להנחיל למי שירצה. ולפ"ז נראה דה"ה היה לו בן ומת ויש לו ממנו בני הבן יוכל להנחיל לא' מבני הבן ולומר פ' בן בני יורש מכלל שאר בני הבן ואע"ג דבן הבן מכח אביהם הוא יורש מ"מ כיון דמכחו הוא דירית הבן לבניו יכול להנחיל לבן בנו בין שאר בני בנו:


(ג) דבריו קיימים. ונראה לי שדבריו קיימים כיון דהתורה נתנה לו רשות לעשות יורש בין היורשין למי שירצה א"כ ה"ל הוא היורש ואינו יכול לחזור אח"כ ולומר שלא יירש כיון שכבר נעשה יורש כפי הסך שריבה לו אינו יכול למעטו בלשון לא יירש הריבוי כיון דכבר נעשה יורש תורה זה שריבה לו והו' יורש גמור ה"ל מתנה עמ"ש בתורה אבל אם ריבה לזה ומיעט לזה וחוזר מדבריו ומיעט לזה וריבה לזה בלשון ירושה ודאי כיון דהשני ג"כ יורש יכול לחזור ולעשות יורש לזה בריבוי ואפי' עשאו לאחד בין הבנים יורש בכולה יכול לחזור לעשות לשני יורש בכולה כיון דהשני ג"כ יורש דהא לא מהני דבריו אלא מה שאמר פ' בני יירש הכל ומה שאמר השני לא ירש אין בדבריו כלום כמ"ש הטור בשם הרמ"ה דכמאן דליתי' דמי א"כ אכתי שני נמי ראוי ליורשו ויכול לומר על השני יירש הכל אבל לומר על אותו שכבר ריבה בירושתו בל' לא יירש על הריבוי אינו יכול דכיון דכבר נעשה יורש ה"ל מתנה עמ"שב אבל אם עדיין עסוקין באותו ענין וריבה לזה יכול לחזו' ולומר לא יירש הריבוי כיון דאפי' בקנין יוכל לחזור כ"ז שעסוקין באותו ענין ומשום דפתאו' נעש' א"כ ה"ה בזה אבל בתר דסליקו מענינ' תו לא יוכל לחזו' בל' לא יירש אלא לעשו' השני יורש ולהפך דבריו בל' ירוש' וכמ"ש וזה מבוא' מתוך דברינו עי' סי' רנ"ג סק"א ע"ש:





▲ חזור לראש