קטגוריה:בראשית מה כג
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך
המהדורה המנוקדת: וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְלַאֲבוּהִי שְׁלַח כְּדֵין עַסְרָא חֲמָרִין טְעִינִין מִטּוּב מִצְרָיִם וַעֲסַר אֲתָנָן טְעִינָן עֲבוּר וּלְחֵים וּזְוָדִין לַאֲבוּהִי לְאוֹרְחָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּלְאָבוֹי שָׁדַר דוֹרוֹן כְּדֵין עַשְרָא חֲמָרִין טְעִינִין חַמְרָא וּמִטוּבָא דְמִצְרַיִם וְעֶשֶר אַתְנָן טְעִינָן עִיבּוּר וּלְחֵם וּזְוָודִין לְאָבוֹי לְאָרְחָא: |
רש"י
"מטוב מצרים" - מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו ומ"א גריסין של פול
"בר ולחם" - כתרגומו
"ומזון" - ליפתן כך גירסת רא"ם
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִטּוּב מִצְרָיִם – מָצִינוּ בִּגְמָרָא שֶׁשָּׁלַח לוֹ יַיִן יָשָׁן, שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ (מגילה ט"ז ע"ב). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל (ב"ר צד,ב).
בָּר וָלֶחֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ ["עֲבוּר וּלְחֵים", תבואה ולחם].
וּמָזוֹן – לִפְתָּן (שם).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
בר — דגן.
ולחם — כמשמעו.
ומזון — אפונים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ותאנים וצימוקים ותמרים, כי אלה לבדם הם מזון, חוץ מדגן ושעורה:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ולדברי רז"ל (מגילה דף טז:) שאמרו: טוב מצרים יין ישן, ולמ"ד (ב"ר פ' צ"ד): גריסין של פול, יהיה הכתוב חסר וא"ו וכאלו אמר ״כזאת ועשרה״ וגו׳, והכוונה באומרו ״כזאת״, כמו שפירשנו ועוד עשרה וגו':
ועשר וגו' לאביו וגו'. טעם שחזר לומר פעם ב' ״לאביו״, נתכוין לומר כי לא שלחם אליו בגדר שליחות הסמוכה לה, אלא נתנם לאֵחיו ואמר להם שהם לאביו לדרך.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מה כג.
וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת
משמעות המילה "כְּזֹאת": דומה ל, כמו, את זאת, כך.
- האם זאת מילה חיונית הפונה לפסוק הקודם - כלומר לאביו הוא שלח כמו לבנימין : "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (ביאור:בראשית מה כב) ובנוסף עשר חמורים ... . אולם אז, אחרי ׳כזאת׳ חסר ׳ו׳ או ׳עם׳.
או
- האם זאת מילה מיותרת המתחילה את הרשימה - "וּלְאָבִיו שָׁלַח ... עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם ...", ואז ׳מטוב מצרים׳ יכול לכלול שמלות וכסף.
רואים את אהבתו הגדולה של יוסף לאביו ואת שאלותיו הרבות לשלומו. סביר להניח שאת המתנה הגדולה ביותר יוסף נתן לאביו, ליעקב, לכן אפשר להניח שיעקב גם הוא קיבל כבנימין, ובנוסף הוא קיבל את הרשימה המופיעה של חמורים ואתונות. את העגלות השיבו לפרעה בסוף המסע.
נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם
יוסף הבין שאת המנחה "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" שהוא קיבל: "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" (ביאור:בראשית מג יא), יעקב שלח לו, לכן יוסף הכין לו מנחה בחזרה "מִטּוּב מִצְרָיִם".
סביר שיוסף התכוון שיעקב יעשה מסיבה לכל משפחתו ובני ביתו, לכבוד מציאת יוסף, וכולם יחגגו במנחה שיוסף שלח. אולם לא נאמר שיוסף התכוון שיעקב יעשה משתה, ולא נאמר שיעקב עשה זאת.
עֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם
יוסף נתן מתנות בעשרות. גם עבד אברהם לקח עשרה גמלים, וגם יעקב נתן לעשו מתנות בעשרות ובמאות (ביאור:בראשית לב טז).
נראה שהמספר עשר היה חשוב בתרבות המצרית והעברית, והספירה במקרא היתה על בסיס 10. [1]
חלק מהמתנה היו החמורים והאתונות עצמם ולא רק המטען, כשם שיעקב נתן לעשו. לא נאמר שיעקב החזיר את בהמות המשא והעגלות ליוסף (שנשאו את המנחה).
האחים באו עם חמורים לקנות אוכל לשנה, יוסף לקח להם את האוכל, הן למעשה הם לא שילמו עבורו (ביאור:בראשית מד א), והשתמש באתונות לשאת אוכל מוגבל למסע למצרים בלבד.
- ה"בָּר" נועד למאכל של בני אדם, לבהמות המשא, ולצאן הרב של יעקב ומשפחתו.
- ה"לֶחֶם" היה אוכל מוכן שרק צריך להרטיב ולחמם באש למאכל לבני אדם. כידוע לחם ניתן להחזיק רק זמן מוגבל לפני שעובש מתחיל לגדול עליו (ביאור:יהושע ט יב).
מָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ
לדרך מתכוון לדרך מהממרא בחברון, דרך באר שבע עד גושן במצרים ולתקופת מה בגושן עצמה. כמובן שצריך לקחת יותר, כי יכולים להיות עיכובים בגלל סערות וסופות חול. יוסף היה יכול להשאיר חלק מהעגלות בדרך כי במילא ישתמשו בחלקם רק בדרך למצרים, אז אין צורך לסחוב הכל לכנען, אבל יוסף לא עשה זאת, ייתכן בגלל הצורך בשמירה מיוחדת על הנקודות האלה.[2]
מזון "לְאָבִיו" כלל את כל משפחתו וגם אוכל ל"מִקְנֵיהֶם" (ביאור:בראשית מו ו), אלא אם האחים בעצמם דאגו לאוכל לצאן ולבקר לאורך הדרך במדבר סיני ולאורך דרך המלך.
יוסף קונה משפחה
בדומה לעבד אברהם שיצא להביא אישה ליצחק, ככתוב: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית כד י), כך גם יוסף שולח "עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ".
יוסף מדגים את עושרו ועוצמתו, וגם משחד את אביו לבוא למצרים, וגם קונה משפחה שהוא יהיה האדון שלה.
הערות שוליים
- ^ 0^10, 1^10, 2^10 וכך הלאה. היתה הכרה בנקודה העשרונית, וכך נאמר "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (ביאור:בראשית כג א).
הנקודה העשרונית היתה ידועה בבבל לפני תקופת האבות למרות שהם השתמשו בבסיס 60, ומעגל, גלגל לעגלה, חולק ל360 חלקים. - ^ לעניות דעתי העגלות עצמן היו יקרות-ערך ביותר והיתה שמירה עליהם בדרך הלוך וחזור שלא יבזזו אותם עמי האיזור. השומרים לא יכלו להתחלק או להתפזר כדי שלא לאבד את כוחם הצבאי ולכן התרכזו כולם בשיירה אחת. נ.ו.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מה כג"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.